ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לא תנאף ומשמעותו לימנו

ע"י: הרב שי פירון

הדיבר השביעי ´לא תנאף´ עוסק הוא בהתמודדות עם היצר העוצמתי והחזק ביותר כיום בליבו של אדם. על כן לא מפליא לגלות (גם אם כואב)-כי אף בקרב הרואים בעשרת הדברות את הבסיס לעולמם המוסרי,ובניהם רבים גם כאלה שאינם מגדירים עצמם שומרי מצוות, ישנו יוצא מן הכלל. כזה הוא הדיבר ´לא תנאף´ ,שלמרות היותו באגף הבין אישי של הדברות,יש שאינם רואים בו ערך מחייב. (כל עוד הקשר הינו בהסכמת שני הצדדים). רבים עוד יותר, חשים שזהו הדיבר הקשה ביותר להתמודדות בעולם המודרני. ברצוני להתייחס דרך דיבר זה להגדרת מקורותיו הנפשיים ולתביעותיו האישיות -ייצריות ולאו דווקא ההלכתיות המדוייקות.

 


 "שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו יצר עבודה זרה ויצר זנות. יצר ע"ז כבר נעקר, (בראשית ימי בית שני) ויצר זנות הוא קיים. אמר הקב"ה: כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות, מעלה עליו הכתוב כאילו עמד בשתיהן" (שיה"ש רבה ז')


הדיבר השביעי 'לא תנאף' עוסק הוא בהתמודדות עם היצר העוצמתי והחזק ביותר כיום בליבו של אדם. על כן לא מפליא לגלות (גם אם כואב)-כי אף בקרב הרואים בעשרת הדברות את הבסיס לעולמם המוסרי,ובניהם רבים גם כאלה שאינם מגדירים עצמם שומרי מצוות, ישנו יוצא מן הכלל. כזה הוא הדיבר 'לא תנאף' ,שלמרות היותו באגף הבין אישי של הדברות,יש שאינם רואים בו ערך מחייב. (כל עוד הקשר הינו בהסכמת שני הצדדים). רבים עוד יותר, חשים שזהו הדיבר הקשה ביותר להתמודדות בעולם המודרני. ברצוני להתייחס דרך דיבר זה להגדרת מקורותיו הנפשיים ולתביעותיו האישיות -ייצריות ולאו דווקא ההלכתיות המדוייקות.


'יצרא דעריות'- בלשונם של חז"ל- מבטא מרחב נפשי מגוון ומתפרט,הכולל בתוכו כוחות רבים, התמודדויות אין ספור וביטויים נפשיים מגוונים ושונים בחיי היום יום של האדם. בניגוד למה שחושבים לא מדובר כאן ביצר חד ערכי -פיזי לחלוטין, אלא בכח רצוני מורכב שהכל בו- יצר קיום, אהבה, יצירתיות וטיבעיות החיים. בנוסף יחודו הוא בהופעתו המתפשטת על כל מרחב החיים,במעשה בדיבור בהרהור ובכח הדמיון. כל זה גרם להיותו כח מרכזי בחיי האדם, כמו גם מקור לעליותיו הגדולות אך גם לנפילותיו. בדורינו חשים אנו כי יצרים אלו הפכו חסרי שליטה כמעט הן בשל מרכזיותם ועוצמתם,והן משום שהצורך לשלוט בהם לא הופנם ואף עבר נסיגה רעיונית ומוסרית בעולם המודרני.


נראה כי הטעות שבראיית היצר כחד נתיבי,הינה גורם משמעותי באבדן השליטה עליו. הבנת היצר ככח כולל הנובע בעומק מרצון החיים (והמשכת החיים) של האדם,מסייעת לחברו לתפיסת החיים האופטימית, הרואה בכל חלקי הבריאה את יעודם האלוקי, ובכך נותנת להם משמעות וכיוון. לעומת זאת הניתוק של הכוח ממקורו וראיתו כיצר תאוותני בלבד, גורמת לחוסר משמעות של היותו,ולאבדן היכולת לחברו למגמה חיובית. כעת הופך היצר לכח חסר כיוון, יעד ושליטה,כמו גם ל'מים גנובים' המושכים ליבו של אדם למקומות שלא רצה בהם ולא האמין ביכולתו ליפול אליהם.


לאור זה נראה כי היצרים העומדים בשורשם של איסורי הניאוף צריכים לעבור במסננת הדעת, המפרידה בין מקור הכח החיובי, לבין הנטיה לצמצמו ולעוות את דרכו. יתר על כן -ההבנה בדבר יעדיו החיוביים והמגמתיים של היצר תיתן לאדם את היכולת להפנות כוחותיו אלו לכיוונים חיוביים,הכלולים בעומקו של היצר-בחיבור לטבע, בחשיפה לאמנות ועידוד ביטויי הנפש,ביצירת יעד ברור לחיים ולהמשכיותם ועקירתם מתיפלותם הקיומית. (בירור המתאים גם לשלבים בהם עדין אין ליצרים ביטוי בחיי הנישואין,ומסתבר שאף תוך כדי..)


סודו של לאו זה הינו א"כ בהבנת שרשיו בנפש,בניתם באופן בריא ושלם ללא הדחקה וקיצוץ בנטיעותיהם, והכוונתם למטרתם ויעדם השלם.


את המורכבות הזו בשיאה כמעט -ביטאו חז"ל בסיפור הבא: (בבלי קידושין פ"א ע"א) לביתו של עמרם החסיד הובאו שבויות שנפדו כנראה ע"י הקהילה. שבויות אלו שהובאו לבית החסיד למען ביטחונן,שוכנו בעלית גג ביתו,והסולם המחבר בין הקומות -שמשקלו רב-הוסר. לאחר זמן עברה אחת מן השבויות אל מול הפתח, ואור גילוי פניה נפל בפתח העליה והבזיק בעינו של עמרם. תקפו יצרו של החסיד,נטל את הסולם הכבד-שדרושים עשרה לנוטלו בד"כ-שמו אצל העליה והחל מטפס ועולה. במחצית הדרך כשעצר לפוש מעט, נקפו ליבו על המעשה שעומד הוא לעשותו, אך משחש שאין בו בכח לבלום עצמו החל צועק "אש בבית עמרם". מיהרו כולם בדלייהם ומחבטיהם לביתו, ומשראוהו על הסולם נתפוגג לו יצרו, וירד. התלוננו בפניו חכמי העיר "ביישתנו". ענה להם : "מוטב תתביישו ממני בעוה"ז ולא בעוה"ב". לאחר מכן פנה ליצרו והשביעו שיצא ממנו, יצא זה כעמוד של אש. אמר לו עמרם :"ראה שאתה אש ואני בשר ודם ואני חזק ממך וניצחתיך".


עמרם החסיד אכן חסיד הוא,וככזה מגיע לגיל זקנה כשכוחותיו עימו "לא נס ליחו". (ע"פ הפרשנים). כעת חושף הוא בפנינו את מלא עוצמתו של היצר, כמו גם את הגבורה הנדרשת לשלוט בו. ומעל לכל את יכולתו של בשר ודם-בגבורה ולא בייאוש ושכנוע עצמי חולשתי-לנהל את כוחותיו במקום ובזמן הראויים, לכוונם ליעדם, ולא פחות מכך- לבולמם כשאינם במקומם.


 


 

 

 

בית המדרש