ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה נצטוו ישראל ´לא תרצח´?

ע"י: הרב שי פירון

מאמר זה דן בשאלה מדוע יש לצוות על ´לא תרצח´, מה מיוחד בכך שהקב"ה מצווה על כך ולא המוסר האנושי?

 


דיבר זה נחשב לצו קטגורי עליון, המחייב כל אדם שנברא בצלם א-לקים.הוא טבוע בנשמתנו משחר בריאתנו. הוא הבסיס לקיומה של כל חברה אנושית די בכל אתר ואתר.לשם מה היה אפוא צורך לקבוע צו זה בעשרת הדברות שניתנו מסיני? הלוא כבר לפני סיני נצטוינו בכך: "שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם א-לקים עשה את האדם"?!


נראה שיש הבדל מהותי בין צו זה כשהוא ניתן כצו א-לקי מסיני, לבין אותו צו כאשר הוא מקובל בהגיון האנושי.ההבדל מתבטא בגבולותיו של צו זה. הספקטרום הרחב של תפיסות אתיות מקוטבות מצביע על חוסר


אפשרותו של ההגיון האנושי לקבוע את גבולותיו של צו זה.


מצד אחד קובע גניקולוג שביצית מופרית בהפרייה חוץ-גופית הנמצאת בהקפאה של 273 - מעלות, נחשבת ליצור "חי", שאסור לחסלו. ובקצה השני קובע החוק ההולנדי החדש שזקן חולה במחלה סופנית אינו נחשב ליצור חי ומותר לקפד חלילה את פתיל חייו. או מה עלינו לעשות כאשר עובר מסכן את חיי אמו, להרוג את העובר ולהציל את האם, או שמא להיפך? אולי לעובר יש זכות חיים זכות גדולה יותר מאימו, שזכתה כבר לחיות כמה עשרות שנים ותוחלת החיים שלה נמוכה יותר משלו?


להגיון האנושי אין תשובות. וכל תשובה שהוא יתן לעצמו תהיה לא מוסרית. מאחר שאין ההגיון האנושי מסוגל לקבוע בעצמו סולם ערכים מוחלט, כל עמדה שינקוט יש בה חשש שמא הוא נוטל חיים שלא כדין.


לשם כך יש צורך בגורם על-אנושי, שהוא מקור החיים שלנו, ושהוא גם מקורו של הצלם הטבוע בנו. רק הוא


יוכל לקבוע מהו סולם הערכים המוחלט שלנו. וכשאנו פועלים על פיו אנו עושים את המעשה המוסרי הנכון, שליבנו שלם אתו. כי לא אנחנו, בשרירותנו החלטנו לקפד את חייו של משהו. נותן החיים הוא שהירשה לנו גם לנוטלם, או למנוע את הארכתם.


המוסר ההומניסטי עלה בעשן המשרפות של אושויץ. בגרמניה הנאצית אסרו תחילה על שחיטת בעלי חיים לצורך קיומם של בני אדם בטענת "לא-תרצח" מדומה, פרי המצאה אנושית, וסיימו בשריפתם של מליוני בני


אדם ובתוכם שליש מעמנו, באותו נימוק "מוסרי". רק צו קטגורי א-לקי הקובע באופן מוחלט מה מוסרי ומה לא יכול להציל את האנושות מכילויה העצמי ומניוונה המוסרי.


הצו הקטגורי הטבוע בנפשנו יהיה הומני, רק כאשר הוא יכיר בכך שמקורו אינו האדם, אלא צלם הא-לקים שבו, שמקורו בא-ל שהתגלה בסיני, בקול גדול ולא יסף, המהדהד באזנינו עד עצם היום הזה: לא תרצח!

 

 

בית המדרש