ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אהבת השלום - לפרשת אמור

ע"י: הרב שי פירון

תרועת פעמוני היובל, טרם שכחו. שאלת התרבות היהודית התחדדה והגיעה לידי דיון ציבורי. כרגיל, מתייחד דיון תקשורתי ברדידות, בפופוליזם שטחי ובקביעה סטיגמטית. עלינו, להשתדל להתייחס אל סוגיית התרבות בכלל בראיה רחבה ככל האפשר. מבט אקטואלי על פרשת השבוע. המאמר נכתב בשנת היובל למדינה (הרב שי פירון)

פרשת השבוע פותחת בפס': "אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו". בשם החוזה מלובלין מצינו : "אמור, ואמרת. שתי  אמירות. אמור אל הכהנים - שיהיו ראויים להיות בני אהרון, דהיינו אוהבי שלום ורודפי שלום. ואמרת אליהם - לנפש לא יטמא. עם כל הרדיפה אחרי השלום וההתקרבות, אל תסכנו את נפשותיכם מרוב התחברות - לנפש לא יטמא."

שאלות היחס שבין הציבור הדתי לציבור החילוני ככלל, ובעיקר השאלות מסביב  לשאלות התרבות מושפעות משתי תחושות מנוגדות: מצד אחד הרצון להיות בבחינת:"אוהב שלום ורודף שלום". דרישה זו מביאה עימה את הקריאה להיות פתוחים אל הכלל ולהשתדל  להיות מדורשי השלום וההתקרבות. מאידך, אין  שאיפה זו באה על חשבון  ההקפדה על  גבולות ברורים המטשטשים את יחודנו. ההכרעה לא קלה. עלינו למצוא את הדרך הנכונה לשלב בין שתי הדרכים הללו. 

ואולי, יש ללמוד בדברי החוזה מלובלין יסוד חדש. גם את ההקפדה על טהרת המחנה יש לעשות מבלי לותר על  אהבת הבריות.  בשבוע הקודם, קראנו בפרשת  השבוע: "לפני עיוור לא תיתן מכשול". פס' זה שימש כרקע לפסקי הלכה רבים. בין היתר נפסק להלכה בשו"ע שאין ליתן אוכל בפני מי שלא נוטל ידיים.

הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, דן בשאלה זו ומגיע למסקנה מענינת: בדורנו, יש מצבים בהם מותר לתת אוכל למי שאינו מברך! מה הטעם? ..."לפני עיוור לא תיתן מכשול". היתכן?!

כן!  בדורנו, ההמנעות מהגשת מאכלים עלולה לגרום לשנאה גדולה כלפי הדת בכללה, כלפי תורת ישראל בכללותה, כלפי קדשי ישראל ומיצגיה. לכך, קורא הרב אויערבך: "לפני עיור גדול".  להלכה בדבר איסור ההגשה למי שלא נטל ידיו קורא האב: "לפני עיור קטן".  לפיכך, יש הפוסקים שכאשר עוצר לידך אדם, בשבת, ושואל איך להגיע למקום פלוני, עליך לומר לו: "שבת שלום" (ויש מוסיפים שיש לומר: "ואסור לנסוע בשבת") ולאחר מכן להסביר איך מגיעים למקום.

מכאן, שבכל מאבק ציבורי יש להקפיד על הנזק  הכללי ולא רק על הניתוח  המקומי של האירוע. הדברים מסובכים ומורכבים. מי יוכל להכריע מתי יש להתייחס אל ה"לפני עיור הגדול"  על חשבון ה"לפני עיור  הקטן"?  גדולי הדור וענקי הרוח שבכל דור בשיתוף עם מנהיגי הציבור ודובריו  צריכים לשקול בכל מקרה ומקרה רווח מול הפסד  ומתוך כך, לזכות לשלב בין  "אוהב שלום" לבין ריבוי טהרה ויראת ה'.

אין בכוונת  הדברים  להכריע  בויכוחים הספציפיים המתעוררים חדשות לבקרים. כוונתי לבקש מכולנו להשתדל לבחון את האירועים בראיה רחבה ארוכת טווח ולהשתדל לא להיות כאותם רופאים הטוענים שהניתוח הצליח, רק שהחולה... מת!

 

 

 

בית המדרש