ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נעבור את החופש בגדול

ע"י: הרב שי פירון

המאמר דן בהתמודדות בבית עם החופש הגדול ושעות הפנאי שבו

 


שאלת תכלית האדם בעולמו עתיקה כימות עולם. מה משמעותה של בריאת האדם והעולם? ומה מערכת היחסים הראויה  בין האדם לבין העולם? מציאות החיים מפגישה את האדם עם מגוון אפשרויות: לימוד, עמל,  יצירה, חסד ונתינה, בילוי ומנוחה. מה מידת האיזון הרצויה בין  יצירה למנוחה, בין בילוי לתלמוד תורה?!


תרבות הפנאי תופסת מקום רב בחיי  כלל הציבור, בוגרים וצעירים כאחד. אולם, לא פעם אנו מתלבטים  בשתי שאלות: הראשונה, עקרונית, מתמודדת בשאלת היחס שבין רצוי ומצוי.האם תרבות שעות הפנאי היא מציאות של "לכתחילה" או  שמא מדובר בכורח המציאות, "בדיעבד"?  השאלה השניה מבוססת על ההנחה שתרבות של בילוי היא עובדה. יש להתמודד עם  ה"איך"  ועם "המה". מסופר על אחד מראשי הישיבות שהיה נוהג לאסוף את תלמידיו ביום  האחרון לשנה"ל וללמד  הלכות פיקוח נפש.  מחד, עסק הרב בחשיבות שבטיול בארץ ישראל לכל מרחביה ונופיה. מאידך, יש להזהר מלזלזל בשאלות פיקוח נפש המתעוררות בחלק גדול מהטיולים. ביסוד הדברים עומדת ההנחה שפיקוח  נפש אינו רק שאלה פיזית, הנוגעת לשלמות הגוף. פיקוח נפש היא גם שאלה רוחנית הנוגעת למקומות השונים בהם אנו מבלים. כהורים, אנו מודעים ורגישים לכל מה שקשור בפיקוח נפש גופני. עלינו לעמול על פיתוח הרגישות בכל מה שקשור לפיקוח נפש רוחני.


בחסידות מקובל שהמבחן העיקרי של התפילה הוא אחרי התפילה. רק אז ניתן לראות במה פעלה התפילה על האדם. רק אז ניתן לבחון האם הדברים חדרו אל הלב, השפיעו על התודעה והבילו לקראת שינוי. לא התפילה עומדת למבחן אלא המציאות שלאחר התפילה.כך אני חש ביחס לימי החופשה הגדולה. ימים אלה הם בבחינת מבחן אמת לדרכנו.


השאלות קשות ונוקבות. אך את הקשר  של כולנו לעולמות של אמונה  ואידיאלים נחפש  בתוך החיים  ובעומקם ולא  בדילוג או הדחקה. אנו לא נרתעים מנפילות ומכשלונות. כל עוד בבסיס החיים ניצבת ההכרה והמוכנות לחיפוש דרך של אמת, נתיבי חיים המובילים אל על, מובטח התיקון לבא.


החופש הגדול מעורר דאגה בקרב הורים ומחנכים גם יחד. שאלת הבטלה, זו המביאה לידי חטא מטרידה את מנוחתנו. דברים אלה שמשו כרקע לדברי רבי חנניה בן חכינאי:


"רבי חנניה בן חכינאי אומר: הניעור בלילה, והמהלך  בדרך יחידי  והמפנה לבו לבטלה - הרי  זה מתחייב בנפשו".


דברי רבי חנניה   מאירים את החומרה שבבטלה. העדר עשיה מובילה  לסכנה גדולה, לבטלה המאיימת על עצם חייו של האדם. הדברים מתבהרים על רקע סוגיית בן סורר ומורה. בילוי לא הגון, טרם זמנו, גוררת התנהגות פלילית ואסורה. כדי להרחיק מליבם של טועים, מדגיש הרב המאירי שדברי רבי חנניה בן חכינאי לא נועדו לאלו שאמונתם רעועה והקפדתם בתורה ומצוות לקויה. "ובא רבי חנניה  להזהיר את האדם שעם כל  אמונתו בהשגחת הבורא  על  כל עניני האדם לשלם כל אחד אם לגמול אם לעונש מכל מקום ראוי לו  לאדם שלא לפשוע  בעצמו ולהזהר מן  הדברים שההיזק מצוי בהם". גם יראים ושלמים שאינם עסוקים בישובו של עולם עלולים ליפול. כל חיינו, צריכים להיות מוארים באור של אידיאל. כשאדם עושה, פועל ויוצר מתוך חיבור לאידיאל, לאמונה, לערכים של נצח, מובטח לו שיוכל  להתמודד עם מהומות החיים.


אכן, היה ראוי ונכון לקצר את ימי החופשה. אורכה הוא רעה חולה למערכת החינוך. הגיעה העת להלחם כנגד תופעה חמורה זו בה נערים מתנתקים למשך חודשיים מכל מסגרת. אבל, כל עוד המציאות הבעייתית קיימת, אל לנו לחוש ברפיון. עלינו להפוך את החופשה ממוקד של דאגה למרכז הכובד של ההצלחה החינוכית.


ראשית, עלינו להפגין אמון עמוק בילדינו. לא רק כדי שלא נכשל בנבואה המגשימה את עצמה. מי שמאמינים בו, מרגיש מחוייבות. מי שחושדים בו, חש בנתק, בדלדול הכוחות ורפיון הרוח.


שנית, אל לנו להדגיש לאן לא ללכת, איפה לא להסתובב, מה לא מתאים. אנו חייבים להדגיש את החיובי, המותר, הראוי, הנכון.


שלישית, אל לנו להשוות כל הזמן ביננו לבין ילדינו. "בזמני, כל הילדים היו עובדים בחופש", "כשאני הייתי בגלך, לא התעסקתי כל הזמן בשאלה מה יש לי ומה יש לחברי". לאן זה מוביל? מה יוצא לנו מזה?


רביעית, עלינו להציב בפני ילדינו אתגר חדש: המשפחה. בכל השנה, מהומות החיים, אורכו של יום הלימודים והמטלות הרבות לא מאפשרות לנו להיות יחד. נכון, אנו יוצאים לחופשות, מטיילים ומבלים. אבל, החופש הוא הזדמנות לשגרה משותפת. עלינו לנצל ימים אלה ל"שיחות קטנות" על הא ועל דא. כדאי ונכון לתת תשומת לב לכל ילד באופן אישי. להאזין לצרכים של היחיד מבלי לוותר על היחד המשפחתי. החופשה מדגישה את האחריות החינוכית של המשפחה. עלינו לזכור, שאחרי חודשיים יהיה קשה לילדנו לחזור למסלול זה או אחר. ובכלל, לא מכבר ראיתי בכתביו של הרב עובדיה יוסף שמומלץ למחנכים ללמוד עם הילדים לפני היציאה לחופש הגדול הלכות....כיבוד אב ואם. השהות המשותפת בבית צריכה להיות חויה נעימה.


חמישית,  אל לנו לזלזל בלגיטמיות של ה"סתלבט", ברצון "להנות. זה חיוני. "וקוי ה' יחליפו כח". הכל  שאלה של איזון ומינון. אבל למנוחה, להתרגעות יש ערך.


ואחרון חביב, כדאי לשבת יחד ולהגדיר מראש, מהם הקוים המאפיינים את הבית שלנו. מה הם הכללים. לא להנחית אלא לשתף. לדון יחד בשאלה: מתי קמים, באיזה מנין מתפללים, כמה שעות/דקות צופים בטלויזיה, כמה שעות במחשב. בואו נקיים דיון משותף בכללים. כך נוכל לשלב בין הצרכים השונים.אם נאמין נוכל לרטות עד כמה החופש הגדול הופך להיות שיאו של תהליך חינוכי. אם נאמין, נעבור  את החופש בגדול.


 

 

 

בית המדרש