ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שומעים קולנוע - "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול"

ע"י: הרב שי פירון

מה משמעות המילים: "רואים את הקולות"? ברור כיצד ניתן לראות את הלפידים ואת ההר עשן. אך כיצד רואים קולות?!הרב שי מנסה ללמוד מפרשות השבוע רעיונות חינוכיים להתמודדות עם תרבות ימינו

 


מהו סרט טוב? האם סרט טוב "מובן", "הגיוני", "ברור" או שמא "מהפכני"?, "מגרה", "מפרה" ומעורר? מידי  פעם אנו מדווחים לקרובים לנו ש"ראינו סרט טוב". הגיע העת לשמוע.


"בימים הראשונים הקולנוע כתב לפני שידע  לכתוב. אפילו לפני שידע שמדובר בכתיבה. ימי גן עדן של השפה.כמו בתסריט  בנוי  היטב, הפעולה  קדמה לכוונה. רק דבר אחד  נחשב: לפתור את הבעיות הטכניות כדי לספר  סיפור ברור. ...בראשית, כמובן, העיקר היה להראות הכל. בלי איזורי צללים בתמונה. צילומים רחבים וסטטיים, תנועות פשוטות, רגשות חד משמעיים. נצחונו של הנראה. השחקנים הגזימו כל תנועה, גלגלו את עיניהם, פכרו את ידיהם. הורו להם להציג כל מצב ופעולה שקופים  וצלולים כבדולח, ומכל מקום  הם היו יורשיה של מסורת תיאטרלית שנטתה חיבה לדקלום ולעמידה מלאכותית...העמידה המלאכותית  היתה גם אמצעי  ביטוי, תנועה היתה סימן. איפורם היה מוגזם....אבל במשך  מאה זו עצמה ידעה השפה הצעירה של הקולנוע  התגוונות מדהימה, והיא מוסיפה  לחפש ולחקור. עלייתן של תמונות חדשות ושל טכניקות  הקרנה חדשות. המלחמה נגד  השטוח, התחום, הממוסגר מסייע  בחידוד ובפיתוח השפה הזאת2".


אף שהמאה שלנו עוסקת רבות בגלוי ובנראה, היא משקעה מאמץ רב להבין ולחדור אל הפנימי והסמוי. אנו מחפשים דמויות רב - מימדיות המגלמות רבדים רבדים, קומות על גבי קומות של משמעות ותוכן.


גישה זו שואבת את מקורה מביטויים קדומים. לדידי, הראשון שבהם במתן תורה. מתן תורה הוא מעמד בעל ערך ויזואלי עצום המשלב קולות ומראות:"ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד", "והר סיני כלו עשן3", המפגיש את עולם הצומח החי והדומם מסביב, ובעיקר - המעמד: "ויתצבו בתחתית ההר", כל אלה משוים למעמד הנשגב תחושה יחודית. והנה, מיד לאחר התיאור היחודי, מיד לאחר השמעתם של הדברות באוזני העם נאמר: "וכל העם רואים את הקולות, ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן4". מה משמעות המילים: "רואים את הקולות"? ברור כיצד ניתן לראות את הלפידים ואת ההר עשן. אך כיצד רואים קולות?!


במכילתא5, שתי דעות בפרשנות הפסוק:


"רואין את הנראה ושומעין את הנשמע, דגבי רבי ישמעאל (שימו לב לשמו!). רבי עקיבא אומר: רואין ושומעין את הנראה"


 


שיטתו של רבי עקיבא מחדשת שהראיה הינה שלב ראשון בדרך לשמיעת הנראה. היינו בהפעלת היכולת לחדור אל מעבר לויזואלי והמוחש, אל  הקול הפנימי המבטא את גנזי החיים.


קול זה, אינו חד גוני, בהיר ומשותף לכולם:


"את הקול לא נאמר אלא את הקולות. אמר רבי יוחנן וכשהיה יוצא הקול לא היה יוצא אצל ישראל אלא לפי כוחו של כל אחד ואחד, לפי מה שהיה יכול  לסבול6"


וכן:


"קול קולי קולות ולפיד לפידי לפידים. וכמה קולות היו, אלא שהיו משמיעים  את האדם לפי  כוחו שנאמר קול ה' בכח7"


בעולם ריאלי, העיקר הוא הראיה. זו המבוררת והחדה. הנשמע - נדחה אל מקומות אחרים. חברה המשתעבדת לזמן  ולמקום מתמכרת לראליה  המהווה רק אחד מכוחות החיים. המטרה הרוחנית העליונה היא להגיע אל המקור שם שומעים את הנראה:


"אורות הקודש שמתנוצצים באיזה נקודה, צריכים תמיד להעריך את ערכם איך הם מתפשטים  בגניזה בכל המרחב, והולכים בשבילים נסתרים וזרמים חבויים, עד שבאים להתגלות באותה נקודה מאירה.


קדושת האדם בישראל, הרי היא חבויה בכל האדם הכללי, באנושיות כולה, בעומק הגניזה, והיא הולכת וזורמת, על ידי כמה דרכים עמוקים, סבוכים וגנוזים, עד שבאים  לידי  הגילוי של ההארה בנשמת ישראל.


קדושת המקום, מלאה כל העולם, אבל חבויה היא ועלומה, והולכים שטפי הקודש  המסתתרים  ושואפים אל מקום התגלותם, עד שבאים לידי  גילוי בארץ ישראל, ראש עפרות תבל ומשם לנקודת הקודש, בית המקדש ואבן השתיה, מציון מכלל יופי אלוהים הופיע.


קדושת הזמן מתפשטת היא על כל אורך הזמן, ברוך ה' יום יום, והולכים קוי  אורי הקודש ונמשכים בצורה מסותרת, עד שבאים  לידי הבעה וגילוי בזמנים מקודשים, בקדושת השבת, תחלה למקראי קודש, בתור קדושה מקורית, שהיא משפעת  קדושה על העולם ועל ישראל, ובקדושת הימים הטובים...


דוגמת הארת הנשמה שבחושים, עין רואה ואוזן שומעת, שלא ממקורם הפרטי הם לוקחים את אורם, אלא אותה הארת החיים השוטפת מאור הנשמה להחיות את הגויה כולה, מקנה איכות חיים של ראיה ושמיעה, שעל ידי התפרצות הכח, בבואו עד הנקודה היתור מוכשרת לגילויו, יוצא הוא אל הפועל,  בתור ראיה בעין ושמיעה באוזן8".


ביסוד החיים, האוזן רואה והעין שומעת. בשורש החיים, הרמוניה פנימית המאפשרת חויה עמוקה המשתפת את כל החושים כולם. ובלשונו של בעל שו"ת הלכות קטנות: "שנתנה כח הראיה לאוזן, שהחושים מוצאם ממקור אחד9". לשם אנו צריכים לשאוף. למציאות חיים בה הראיה והשמיעה מתאחדות ולא מופיעות בפירוד נורא. עלינו לרצות לראות את הקולות.


הקול והאור, המראה, הם "מלאכי המחשבה10". אין בכוונתנו למעט סגולת הראיה, מהמראה המברר והחודר, המתאר ומגבש את החיבור של האדם למציאות:


"האור הוא הטוב שבנמצאים  והטוב שבחושים הראות. כמו השכל בנפש, כך העין בגוף, כל אחד מהם מביט...חזיונות  העולם ותנועותיו  הנראים אינם אלא מחולות הרמוניים שמתוכם נשמעים החוקים, חוקי הניגון האמיתי, הקדמון, שנחקקו בנפש אותם הראשונים שהמציאו את אומנות הניגון. הרי שומעין את הנראה.  וכן במעמד  הנבחר היה הפלא הגדול, הקול הנראה, וכל העם רואים את הקולות11".


שמיעת הקול מסייעת לחשיפת האור שמעבר למראה: "אדם מדבר עם חברו הוא שומע רגש בקולו אבל אינו רואה מאורו12".


אומנם, גדולי ישראל  מבעלי המוסר, הדגישו שהשמיעה גדולה מראיה, כי  כח השמיעה זך מכח הראות. .בספר שערי תשובה13 מובא שהעין איבר נכבד מאוד ונכבדה ממנה האוזן. וכך נראה לאור דיני נזיקין ביהדות14.


בסיכום היחס שבין הראות לשמע, נראה שהראיה מתייחדת לגשמי והשמיעה מתייחדת לרוחני. וכמאמר הירושלמי: "האותיות כגופות והתנועות כנשמות15". קבלת עול מלכות שמיים נוגעת לזיכוך כשרון השמיעה: "שמע ישראל


תרבות ישראלית שורשית שואפת לחבר את הנשמע לנראה. הקולנוע נולד אילם. אז, יכולנו לשמוע את הקולות האחרים. התיאטרון המודרני מדגיש את שלא נאמר, את שמסתתר מאחורי השורות. האומנות הפיגורטיבית  משאירה מקום רב לדמיון וזו היהודית לרוח ועומק, לאיחוד של קול ומראה.


הסכנה שבהשתלטות המראה עצומה. גוררת לשטחיות ולייצריות. בעיני, חלק מיסודות הצניעות נועדו כדי למנוע את ההתמכרות לראיה ולסייע לחדד את השמיעה. הקול הוא גם סמוי ונסתר אך אוטנטי ופנימי. 


גם השקט הוא קול שבא אחרי הקול. גם לו משקל גדול.  סשה גיטרי אמר בהערה מפורסמת: "הקונצ'רטו ששמעתם עכשיו הוא מאת וולפנג אמדאוס מוצרט. וגם השקט שבא אחריו הוא מאת מוצרט..."


עלינו לפתח את שמיעת הקול שבסרטים. מעתה - קולנוע: הקול שמאחורי התנועה. או אולי הקול הגורם לתנועה.  ראיתי ו...שמעתי סרט טוב!


 


-1 דברים ד'. -2 שפת הסתרים של הקולנוע", זאן קלוד קארייר, עם עובד, עמ' 19 ואילך. -3  שמות יט' . -4 שמות כ', טו'. -5  כאן. -6  פסיקתא חדתא בהמ"ד ח"ו.


-7 מכילתא. -8  הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש חלק ב', עמ' שג'. ולהבנת הענין עיין גם בהקדמת חיי אדם להלכות שבת שם השלכה מעשית להתפשטות ולצמצום שבזמן ובאדם. 


-9 חלק שני סימן שטז'. -10  קול הנבואה לרב הנזיר, הרב דוד כהן, עמ' מו'.-11 שם, עמ' נב'.  -12  ילקוט שמעוני. -13שער שני, יב'.  ועיין עוד: משלי טו' ל' - לא'. "אזן שומעת תכחות חיים". וכן עיין כד הקמח אות ז' זנות הלב והמח. וכן פירושו של רבינו בחיי לתורה שמות ג',ז': ג' ענינים זה למעלה מזה: ידיעה, ראיה, שמיעה. וכן אורחות צדיקים, בהקדמה. ועיין בהרב הנזיר, שם. נראה שהחלוקת בין עליונות הראיה לשמיעה היא מחלוקת בין בעלי הפילוסופיא לבעלי המוסר. ונראה שהפילוסופיה הספרדית הנמשכת אחר האפלטונית ראתה בעליונות הראיה על השמיעה. ומפורשים הדברים בפירושו של הרלב"ג לתורה, לפרשת תרומה.  14. ע'יין תלמוד בבלי, בבא קמא, פה' ע"ב, שאם סימא את עינו נותן לו דמי עינו אך אם החרישו נותן לו דמי  כולו. 15. על פי המובא בספר מגן אבות דף נא' ומצוטט בקול הנבואה עמ' סב' הערה נ'.


 


 

 

 

בית המדרש