ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על היחס לטוקבקים באינטרנט

ע"י: הרב שי פירון

הרשת חידשה יסוד נוראי בהלכות לשון הרע והלבנת פנים. במהירות ההקלדה ניתן לשפך דמו של אדם, בראש חוצות, כך שבכל העולם ידעו, ישמעו, וכו´. לפיכך, אני רואה באלימות האינטרנטית סכנה חריפה. תוצאותיה, תהיינה נוראיות. הקלות שבהן - סירוב של הוגים ואנשי שם להביע את עמדתם. אך, לא זו עיקר הבעיה. אלימות אינטרנטית מובילה לזיהום אויר תמידי המשפיע על ההיגיינה הציבורית שלנו. אלימות זה, מפתחת סקרנות פסולה חסרת מעצורים, מציצנות זולה, ועלבונות גדולים. לפיכך, אתרי האינטרנט צריכים לקבוע גבולות ברורים לשימוש באינטרנט

 


מפרשים רבים עסקו בשאלת הבנת קללת הקב"ה לאדם הראשון. הרמב"ם, בפתח המורה, באר שמדרגת האדם נשתנתה, ומעתה לא יוכל להבחין בין אמת לשקר אובייקטיבים אלא רק בין טוב לרע סובייקטיביים.


אולם, פירושו של האדמו"ר מאיזביצא, באגרא דכלה, מוביל להתבוננות אחרת. הרב מבסס את דבריו על דברי הגמרא בברכות על מה ולמה האותיות "ר" ו"ד" בתורה מופיעות כאותיות גדולות. פעם אחת בפסוק "שמע ישראל...אחד", ופעם אחת: "לא תשתחווה לאל אחר".


ההבחנה בין "ר" ל"ד" קטנה. קוץ  קטנה מפרידה בין האחד לאחר. בין האמונה לכפירה. ומכאן, קללת ה' לאדם: " וקו"ץ ודרד"ר תצמיח לך" (בראשית ג', י"ח). פירוש הדברים הוא שמעתה יתערבו ה"ד" וה"ר" בשל הקוץ!


מכאן, שהקללה הגדולה שבה נתקללנו קשורה בהיותם של הטוב והרע מעורבים יחד. קל לנו להבחין בין טוב לבין רע. קשה להבחין במצבים בהם הטוב והרע אינם ברורים, אינם מוגדרים. זו היא הקללה הגדולה בה נתקלל האדם.


אני חש שדברים אלה מהווים דוגמא ראויה לסוגיית האינטרנט. זוהי מציאות בה הטוב והרע מעורבים זה בזה, וזוהי הקללה הגדולה בה נתקללנו.


אוכל להקדיש מאמר ארוך ומלומד בו ארחיב ביתרונותיה של הרשת: נגישות, מידע זמין, קשר מהיר ההופך את העולם לשכונה קטנה, ועוד. מאידך, קל יהיה למנות את תחלואיה של הרשת: שטחיות ורדידות, האפשרות להסתתר מאחורי זהות בדויה, המחשבה כאילו הכל מותר לומר ועוד.


מצוות התורה בנויות כך שאנו לומדים לקיים בנפשנו פנימה מלאכת "בורר". כך אנו לומדים מה להחצין, מה להפנים, ומה לנפות ולזרוק החוצה. זוהי משמעותה הפנימית של מצוות "כיסוי צואה". כך אנו לומדים שיש דברים שצריך להסתיר. לא הכל לגיטימי, לא הכל אומרים, לא על הכל מדברים.


יתר על כן: "שלשה סימנים יש בהם באומה זו: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים". עקרון הביישנות מדגיש שלאדם יש מנגנונים המונעים ממנו מלהוציא החוצה את כל שעל לבו.


והנה, תופעת הטוקבקים יוצרת מציאות חדשה המסירה את המנגנונים הפשוטים של הביישנות. אני יכול להכות בזולת מבלי להזדהות, אני יכול לומר את כל מה שדורש כיסוי והסתרה. העובדה שאין מעצורים של בושה, וכבוד והיררכיה, משחיתה את העולם ומפירה את האיזון הקיומי שלנו כחברה.


אלימות, היא תופעה היוצרת מצב של חוסר אונים.  השימוש החופשי בטוקבקים יוצר מציאות אלימה. כל מי שחש כעס כזה או אחר כלפי מי מהאנשים  - יכול להכות בו ללא רחם.


חז"ל במסכת ערכין למדונו שנזקי פה, קשים מנזקי הנשק. לכל כלי נשק יש "טווח" ואילו ללשון הרע ורכילות אין הגבלה בטווח הפגיעה.


והנה, הרשת חידשה יסוד נוראי בהלכות לשון הרע והלבנת פנים. במהירות ההקלדה ניתן לשפך דמו של אדם, בראש חוצות, כך שבכל העולם ידעו, ישמעו, וכו'.


לפיכך, אני רואה באלימות האינטרנטית סכנה חריפה. תוצאותיה, תהיינה נוראיות. הקלות שבהן - סירוב של הוגים ואנשי שם להביע את עמדתם. אך, לא זו עיקר הבעיה. אלימות אינטרנטית מובילה לזיהום אויר תמידי המשפיע על ההיגיינה הציבורית שלנו. אלימות זה, מפתחת סקרנות פסולה חסרת מעצורים, מציצנות זולה, ועלבונות גדולים.


לפיכך, אתרי האינטרנט צריכים לקבוע גבולות ברורים לשימוש באינטרנט:


  • א. בסוגיות שאינן אישיות אלא פוליטיות ומדיניות, יש לקבוע שהמפרסם טוקבק יחוייב להזדהות בפני עורכי האתר.

  • ב. בעניינים שבהן לחשיבה יש משמעות המזיקה לכותב התגובה, יש להפעיל מנגנון סינון קפדני.

  • ג. אין לאפשר פרסומן של קללות, פגיעה אישית מובהקת, וכו'.

  • ד. יש להקפיד על טהרת הטוקבק דווקא בגלל חשיבותו: שיח פתוח של כלל הציבור מסביב לסוגיות בעלות משמעות. אין ברצוננו לבטל את הענין אלא להאדיר את חשיבותו ולבצר את מעמדו. דווקא בשל כך עלינו להקפיד על סגנון ותוכן התגובות המתפרסמות.


 


ככלל, אל לנו לפסול כלי בעל חשיבות גדולה בשל התקלות הרבות המלוות את תפעולו. עלינו לעשות הכל כדי להוציא יקר מזולל, ולמנף את יתרונותיה של הרשת על פני חסרונותיה.


דווקא בשל כך, יש להימנע משימוש פרוץ ופתוח. דווקא בשל כך יש לקבוע כללי שימוש משמעותיים יותר שיאפשרו לנו להמנע, ככל שניתן, מנזקי האינטרנט.


 

 

 

בית המדרש