ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נעבור את החופש ה(ב)גדול

ע"י: הרב שי פירון

זהו מאמר קצר המציע דרך להתמודד עם הילדים בחופש הגדול במסגרת הביתית

 


בימים האחרונים הגיעו חלק מילדי (בשלב הראשון - ארבעה במספר) כשתעודות באמתחתם וקריאות "הידד" בגרונם. הם מקסימים, נהדרים, חביבים ומלאי אנרגיות. מה אנו עומדים לעשות עימם חודשיים שלמים?


הימים הללו מתייחדים בהיותם ימים של שמחה לתלמידים וימים של דאגה וסימני שאלה להורים. שנת הלימודים הגיע לקיצה. התלמידים חשים שעתה, יגיעו ימים בהם יוכלו לעשות ככל


העולה על רוחם. אותנו, כהורים, זה מדאיג.


ראשית, בעיני ימי החופש הללו ארוכים מדי, מסוכנים -חינוכית וערכית. טוב היה אילו היו מקצרים את החופשה, מפצלים אותה. תקופה כל כך ארוכה עלולה להוריד לטמיון עמל של שנה שלמה. הדרך הנכונה להתמודד עם החופשה עוברת דרך הפיכת הימים הללו לימים של אתגר ומבחן. בשורות הבאות, אני מבקש להעלות כמה נקודות למחשבה, שיסייעו לנו, ההורים, לעבור את החופש - ובגדול.


שיח אישי משמעותי - ראשית, חשוב שבכל משפחה תתקיים שיחה מעמיקה על הציפיות של ההורים מילדיהם ושל הילדים מההורים. אל תכעסו על כך שהם קמו ב - 12:00 בצהריים אם לא נערכה שיחה משמעותית על כללי ההתנהגות בחופש. נסו ליצור אוירה שבמרכזה אמון. הגדירו את המותר והאסור, שרטטו - יחד - את הגבולות. ילדים צריכים לדעת מתי השעה האחרונה בה מותר להם לחזור הביתה, ילדים צריכים לדעת להיכן הם לא הולכים חשוב להותיר מרחב פעולה, אבל להגדיר את הגבולות. אין מקום להיכנס לעימות בזמן אמת, כשכולם כועסים על כולם, והחבר'ה מחכים למטה. הכל יכול להעשות מראש, בנינוחות, בנעימות. בתשובה לשאלת ילדינו: "הכל אני יכול בחופש הגדול"?! נאלץ להשיב: לא.


אין ארוחות חינם -  לא יתכן שבמשך חודשיים לא יהיה לכל אחד מהילדים שלכם תפקיד, מטלה משפחתית. זה חשוב ונכון כל השנה. אבל, בימים אלה, יש לראות בכך דרך חינוכית המשמעותית המבהירה את עומק השייכות של כל אחד לבית שבו הוא גדל. "הבטלה מביאה לידי חטא". לכן, מלמד אותנו רבי חנניה בן חכינאי: "הניעור בלילה, והמהלך  בדרך יחידי  והמפנה לבו לבטלה - הרי  זה מתחייב בנפשו". דברי רבי חנניה   מאירים את החומרה שבבטלה. העדר עשיה מובילה  לסכנה גדולה, לבטלה המאיימת על עצם חייו של האדם. כל אחד יכול לעשות משהו: לסייע בנקיון, בשמירה על אחים קטנים, במטבח, בגיהוץ ובקיפול. זה לא סוד שהמחלה הקטלנית ביותר בדורנו היא מחלת הפינוק. אין ארוחות חינם....


מה אתה עושה בשביל המדינה? - מה תרומתך לכלל. לא חסרים מוסדות הזקוקים למתנדבים. המעון השכונתי, גן לחינוך מיוחד, מוסדות אקי"ם ואיל"ן, אלו"ט, כח לתת, עזר מציון, יד שרה. בקיצור: "מרובים צרכי עמך ישראל". חשוב שהילד ירגיש שהמשפחה רואה בעשייה חברתית, בתרומה לזולת, ערך משמעותי. אפילו שעה שבועית אחת - תוכל להקרין על שבוע שלם.


האתגר המשפחתי -  שנת הלימודים לא מאפשרת לנו לשוחח בנינוחות, להעמיק בשיחה. להכיר את הילדים שלנו לא רק מהתחושות הטבעיות אלא מהיכולת לדבר, על הכל. החופש הוא כלי להעמקת הקשר המשפחתי. יש החושבים שבכך שאנו מנהלים שיח עמוק ומשמעותי שתכנו נשמע בערך כך: הורה - "מה נשמע?" ילד - "בסדר". הורה: "איך הולך?" ילד - מצויין, וכו', יצאנו ידי חובת השיחה האישית. שיחה האישית היא תהליך ארוך שיש בו גישוש ובדיקה של הילדים שלנו: אם אנו נינוחים האם אנו פנויים להקשבה, לשיחה, להבנה מעמיקה של הרכים שלהם.


כשם שהחופש מהווה אתגר לכלל המשפחה, יש בו גם הזדמנות לתת יחס אישי לכל ילד וילד בנפרד.


 


הוצאות כספיות - הורים רבים מרגישים במהלך הימים הללו כמו כספומט. כדאי לסכם מראש, מהו הסכום המיועד לכל ילד לכל החופש הגדול. על כל אחד לכלכל את צעדיו ולבחור בין סרט לספר טוב, טיול עם החברה או הופעה. מניסיון, מדהים יהיה לגלות שכשכל  הכסף נמצא תחת אחיריות הילדים, הם גם יבלו להנאתם, וגם יחסכו....


 


 


אכן, ראוי היה לקצר את ימי החופשה. אבל, במצב הנוכחי עלינו להפוך את ימי החופש הגדול  לאתגר גדול. לא ימים של התפרקות אלא ימים של מבחן אישי ומשפחתי לבניית אמון הדדי, למילוי תוכן וערכים ולהגדרת כללים ברורים. ביה"ס הוא שליח של ההורים. עשרה חודשים משתדלים המורים למלא שליחותם בנאמנות. עכשיו, למשך החודשיים, המשימה מוטלת עלינו.


יחד, נעבור את החופש בגדול!


 


 

 

 

בית המדרש