ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המכבים והמתיוונים של ימינו

ע"י: הרב דוד סתיו

מתברר שדמות המכבי הנאבק במתייוון קרובה יותר לדמות חייל הנח"ל החרדי עטור הפיאות משהיא דומה לישראלי חילוני, הצורך תרבות מערבית ברוב זמנו. לא מדובר רק בהופעה חיצונית או בסמנטיקה, אלא בשוני מהותי בין קבוצות יהודיות בישראל, המקיף את כל אורחות החיים וצורת המחשבה על החיים ומשמעותם. ומכאן שהדיון בשאלה מיהם המתייוונים ומיהם המכבים של ימינו הופכת להיות משמעותית בשיח הדתי בפרט ובשיח של החברה הישראלית בכלל.


אחד האתגרים המרתקים ולפעמים משעשעים של מורים ומחנכים לקראת חגים יהודיים בעלי ניחוח היסטורי, הוא הניסיון להחזיר אותנו במנהרת הזמן אל הימים בהם התרחש האירוע שהוביל ליצירת החג. במסגרת הפעילות הזו אנו נדרשים להציב את עצמנו במקום הדמויות הפועלות, ולבחון את יחסנו אליהן ואל מעשיהן בראייה מודרנית. אלא שברוב החגים אין משמעות רבה למשחק האינטלקטואלי הזה, שהרי מי מאיתנו לא היה יוצא ממצרים מעבדות לחירות, ומי לא היה רוצה להינצל מגזירות המן הרשע ומעוד "חסידי אומות העולם הדומים לו". אבל כשמגיעים לחנוכה, הנושא מתחיל להסתבך.


מתברר שדמות המכבי הנאבק במתייוון קרובה יותר לדמות חייל הנח"ל החרדי עטור הפיאות משהיא דומה לישראלי חילוני, הצורך תרבות מערבית ברוב זמנו. והמאבק על חילול שבת או פגיעה בקברים עתיקים דומה יותר למאבקם של המכבים ההיסטוריים מאשר לשאגות העידוד במשחק של מכבי תל-אביב. לא מדובר רק בהופעה חיצונית או בסמנטיקה, אלא בשוני מהותי בין קבוצות יהודיות בישראל, המקיף את כל אורחות החיים וצורת המחשבה על החיים ומשמעותם. ומכאן שהדיון בשאלה מיהם המתייוונים ומיהם המכבים של ימינו הופכת להיות משמעותית בשיח הדתי בפרט ובשיח של החברה הישראלית בכלל.


אין מדובר בנושא תיאורטי במסגרת סמינר לבני נוער, כי אם בסוגיה היכולה להכריע כיצד תיראה החברה הישראלית. אם אכן תיוג של קבוצות לפי הגדרות מהסוג המוזכר לעיל יהפוך לחלק קבוע מהדיאלוג בחברה הישראלית, ההשלכות הנובעות מכך תהיינה הרסניות ליחסי דתיים וחילונים בישראל. גם אם אין מדובר בנטילת חרב (או אקדח) והצמדתו לגרון האחר באופן ממשי, די בכך שסגנון כזה ישתלט על אופן הדיבור והמחשבה כדי שיווצרו ניכור ומרחק ללא תקנה. בעיה זו מחריפה בשנה האחרונה לאחר ההתנתקות ועקירת היהודים מגוש קטיף, באשר אלו - מעבר לטרגדיות האישיות והקהילתיות שגרמו - הזינו את תחושת הנרדפות של קבוצה גדולה, המרגישה כי אכן לפניה סוג של "מתייוונים" מודרניים החפצים לכאורה למחוק את שבט היהדות הדתית לאומית. וממילא אין לה לקבוצה זו ברירה אלא להתייחס בהתאם לחפצים להשמידה. ומכאן המרחק למלחמת "בני האור בבני החושך" קצר מאוד.


על רקע אירועי הימים האלה, חשוב להזכיר לעצמנו את העובדות הפשוטות: המתייוונים חפצו לבטל את הזהות היהודית לחלוטין. הם ביקשו להשתלב במרחב ההלניסטי ולגדוע כל גילוי של תוכן לאומי ודתי יהודיים. מבחינתם, עצמאות יהודית ויהדות היו המכשול המרכזי בפני היכולת להיטמע במרחב הגלובלי שהתייוונות יכולה הייתה לאפשר להם. מנגד, מדינת ישראל קמה ועדיין קיימת בזכותם של מיליוני בניה ובנותיה, דתיים וחילונים, החפצים לשמור עליה מכל משמר ואין דבר שיותר חשוב להם מאשר קיומה של זהות יהודית עצמאית. ומכאן שכל השוואה היסטורית, נחמדה ככל שתהיה, אינה מדויקת ורק גורמת להנצחת הקרע בין יהודים ליהדות.


עובדה כואבת היא שרבים בחברה אינם רואים ביהדות, על מקורותיה ההיסטוריים העשירים, מקור מחייב לעיצוב זהותם היהודית. תופעה מצערת זו אמורה להדאיג את כולנו, כיוון שבלי זיקה למקורותינו לא נוכל לשרוד כיהודים ולו בגלל שלא תהיה לנו סיבה טובה להתאמץ עבור שימורה של זהות זו. בחברה הישראלית מתקיים ויכוח על נושאים רבים, ובהם הדרך לשמור על יהדותה של מדינת ישראל. חלק גדול מיהודיה של הארץ סבור שדרך הנסיגה מחבלי ארץ היא המוצא האמיתי לפתרון חלק מבעיות הזהות שלנו. אפשר שהם טועים (וכך אני חושב) ואפשר שלא; אבל אסור שוויכוח נוקב ככל שיהיה יגרור אותנו למערכת דימויים היונקים ממתיווני חג החנוכה, באשר דימוי מסוג זה לא רק שהוא לוקה בחוסר דיוק, אלא עלול אף לגרום להמשך וחיזוק תהליך הניכור מכל מה שריח יהדות נודף ממנו.


קולות הנשמעים לאחרונה בזכות התנתקות מחוגים בחברה הישראלית, שהפנו עורף לציבור הדתי לאומי, לא רק שלא יחזקו את הזיקה ליהדות ולערכיה, אלא ינציחו את הריחוק הקיים בלאו הכי. אם אכן חפצי חיים יהודיים אנו, בימי חג אלו ראוי לעסוק בחיזוק זהותה היהודית של החברה בישראל הן בתחומי החסד והחברה והן בזיקתנו למורשת היהודית המפוארת בתחומים רבים אחרים. עיסוק זה ראוי לו להיעשות במשותף, דתיים וחילונים. אסור שנשאיר את שאלת הזהות להיסטוריונים בלבד; היא חשובה מספיק כדי שתחייב כל אחד מאיתנו להתמודד אתה.

 

 

בית המדרש