ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אין אהבה כמו אהבה של אמא

ע"י: הרב דוד סתיו

הנורמה הטבעית היא שילדים בגיל הרך כרוכים אחרי אמותיהם והדבר נכון גם בימים אלה כשגברים ונשים עובדים בחוץ כמעט את אותו מספר שעות.המאמר פורסם לראשונה באתר צוהר.


הדיונים הממושכים והכמעט- אלימים שאותם ניתן היה לשמוע בתקשורת בשאלה האם צריך לשנות את הסעיף בחוק הקובע כי ילדים מתחת לגיל 6 יעברו למשמורת של האישה במקרה של גירושין, התמקדו יותר מידי בהשלכות של לשון החוק ופחות מידי במניעים שהביאו לחקיקתו.


כשמדובר בהלכה היהודית, שני מסלולים עקרוניים הם אלה שקובעים מי יהיה המשמורן של הילדים.


מסלול הראשון, שאין מה להרחיב בו יותר מידי, קשור בטובתו של הילד והצורך להבטיח שיהיה לו טוב ונעים. כשמדובר בטובת הילד הכוונה גם לתנאים הפיסיים שיבטיחו את התפתחותו, חינוכו ואת כל הדברים שלהם הוא זקוק. המסלול השני הוא מסלול החובה, דהיינו: על מי מוטלת החובה על פי ההלכה היהודית לגדל את  הילד על כל המשתמע מכך.


השקלול של המסלול הראשון, שמדבר על טובתו של הילד, הופך למסובך במיוחד כשמדובר במשפחה נורמטיבית שבה שני בני הזוג הם בעלי נתונים דומים. לעומת זאת, כשמדובר במסלול השני- מסלול החובה, מסתבר שפה ישנם דברים שבלי שום קשר לטובת הילד הם יכולים להיעשות אך ורק ע"י אחד מבני הזוג בגלל סיבות מעשיות. תינוק יונק, לצורך העניין, מוסכם על כולם שהוא צריך להיות עם אימו. עצם מערכת היחסים של האם והילד היא זאת שקובעת שבתקופה הזאת הילד צריך להיות עם אימו. ההלכה הרחיבה את טווח הגיל שבו לדעתה ילדים צריכים להיות עם האימא עד גיל 6 מתוך ההכרה שבגילאים הללו ילדים כרוכים בעיקר אחרי אימותיהם.


מצד שני כשהילדים גדולים חובת החינוך מטלת לפי ההלכה בראש ובראשונה על האב. מדובר על חינוך הן לתורה והן במציאת מקצוע. המציאות מסתבכת כשהאם אומרת כי היא מוכנה לקחת על עצמה את תפקיד החינוך או כשהאב מוכן לשאת בעול גידול הילד בשנותיו הרכות. יש פה סוג של היפוך יוצרות, או במילים אחרות טשטוש הגבול המיגדרי בין המינים והשינויים הללו משפיעים על דרישות לשני הכיוונים.


ההלכה קשובה לשינויים הללו ולכן בסופו של דבר הקו שמנחה את בתי הדין הרבניים כשהם באים לפסוק בשאלה אצל מי ראוי שתהיה המשמורת העיקרית הנתון העיקרי שינחה היא טובת הילד. זהו השיקול הדומיננטי ולא החיוב ההלכתי וגם לא משחקי הכוח של ההורים. הקביעה תהיה בהתייעצות עם גורמי רווחה וגורמים אחרים מתאימים.


לאור כל זאת אין ספק שלפחות מהפן היהודי אין צורך ומקום לשנות את החוק וכל זאת כיוון שהחוק מבקש לקבע את הנורמה הראויה ולא רק את זאת המצויה. הנורמה הטבעית היא שילדים בגיל הרך כרוכים אחרי אמותיהם והדבר נכון גם בימים אלה כשגברים ונשים עובדים בחוץ כמעט את אותו מספר שעות. המשיכה והצורה הטבעית היא כזאת שהאם מטפלת בילדים ולא משנה כל כמה שננסה לשנות את זה. ההלכה היא איננה שבשבת שבוחנת את עצמה כל כמה חודשים ומשנה את עצמה בהתאם לנורמות החברתיות. אין שום צורך להתחכם וליצור מצג שווא שבו כאילו הכל שוויוני. גם אותם אבות שוויוניים אינם מייצגים את מה שקורה ברוב המשפחות, ובשביל קבוצה קטנה לא משנים נורמות טבעיות שטבועות בנפש.

 

 

בית המדרש