ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שיער ופיאות

ע"י: גדעון חזן

  


הכל בגלל הגירויים בחוץ. 


אני הרי כל כך רוצה חיים!


תן לי רק הזדמנות ואני


משתולל, נסחף, חושב, מדמיין. 


הכל בגלל התאוות בפנים.


עכשיו אני נטרף


הולך, חולם בהקיץ להידרס, להיזרק בסתמיות


אל גלגלי הרכבת


להיכנע אליה, להפסיק לעזאזל את המשחק


האומלל הזה, המכוּר. 


שיער כשהרוח נוגעת מַסית אותי לברוח


להיכנס למעלית שלושים קומות ללחוץ


כמעט בפראות על כל הכפתורים


לראות הכל, לגעת, להתאהב


לתת ללב לדפוק כמו מטורף ואז- 


שותק, מסנן רעשים


מסדר מחשבות, אהבות אנשים


שעברו בי.


רואה עד אופֶק, ומֶעֶבר.


וכל שסוער, שדומם, שמקסים שם בחוץ- מתחבר אל מה


שכבר מזמן מתחולל בתוכי. 


...רק אצא מהפתח, ארוץ חופשי, ומיד כתמיד:


גירויים, יצרים, וזה אוכל מבפנים והכל מסתחרר בלי שליטה


כמו מחול שדים אֱכַּשֶל, אֱמְעַד,


אסתבך, אתרסק, אקלל


אתייאש-


אולי נבכה שוב. אולי כבר לא נצליח.


עם זנב מקופל בין הרגליים, אחזור לאחר שיחשיך


לַישיבה.


מתכנס איזה חודש, מימין ומשמאל רק קודש וָקודש 


משתוקק...


ונָמֶק.


 

 

 

בית המדרש