ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תמורות במעמדו של הנולד מ´נישואי´ תערובת - מקורות

ע"י: הרב צבי יניר

המקורות הבאים הינם להכנה לקראת שיעור שיפורסם בע"ה בשבוע הבא. שיעור זה פותח סידרת שיעורים בירושלמי שיועלו לאתר מדי פעם וילווו במקורות.


 דברים פרק ז    א) כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:  (ב) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:


ויקרא פרק כד פסוק י וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:


רמב"ן ויקרא פרק כד פסוק י וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי - להורות כי העו"ג הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי. ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה א) דעו"ג הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן (במדבר כו נה). ומה שאמר בת"כ (פרשה יד א) בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר, אינו שיצטרך בגירות, אלא ככל ישראל שנכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה (כריתות ט א), אבל נתכוונו לומר שהלך אחרי אמו ונדבק בישראל. וזה טעם "בתוך בני ישראל", שהיה עמהם ולא רצה ללכת אחרי אביו להיות מצרי. וכן מה שאמרו בת"כ (שם) אע"פ שלא היו ממזרים באותה שעה הוא היה כממזר, כדברי יחיד היא שנויה, והלכה הולד כשר:      והצרפתים אומרים כי טעם הגרות מפני שהיה קודם מתן תורה, והיה משפטו לילך אחר הזכר ממה שאמרו (יבמות עח ב) באומות הלך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי מצרי היה בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונמול. ואין דעתי כך, כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו, וכמו שאמר בעשו (קידושין יח א) ודילמא ישראל מומר שאני. וק"ו הדבר, אם לאחר מתן תורה שהכותי הבא על בת אברהם מחייבי לאוין ואין לו בה קידושין היא מקוה טהורה לאומות להכשיר את ולדה להיות כמוה, לא כל שכן קודם התורה שתהא מטהרת ולדה להיות כמוה לחייבו במילה כזרעו של אברהם ויהיה מכלל בני ישראל:


שמות פרק כא


(ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:


עזרא פרק ט (יב) וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:


עזרא פרק י (א) וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: (ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי <עולם> עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת:(ג) וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: (ד) קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה: פ..(י) וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל: (יא) וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת: (יב) וַיַּעְנוּ כָל הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת: (יג) אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה: (יד) יַעַמְדוּ נָא שָׂרֵינוּ לְכָל הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וְעִמָּהֶם זִקְנֵי עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה: פ...(טז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר: (יז) וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: ...


(כ) וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה: (כא) וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה:...


 (מד) כָּל אֵלֶּה נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים:


דעת מקרא לפסוק ג: להוציא-את כל הנשים הנכריות. והנולד מהם-מן הנכרים (מן עמי הארצות עין פסוק מ"ד)
דעת מקרא לפסוק מ"ד- ויש מהם-מעצי הארצות אשר נשאו נשים יהודיות. וישימו-הולידו בנים.


נחמיה פרק יג (כג) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת: (כד) וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם: (כה) וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם: (כו) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת: (כז) וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת: (כח) וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי: (כט) זָכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם: (ל) וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ:


מקורות תנאיים


א. אימא ישראלית  אבא נוכרי


 ספרא אמור פרשה יד   ויצא בן אשה ישראלית מנין יצא מבית דינו של משה שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך ליטע בתוך מחנה דן, אמר להן מבנות דן אני אמרו לו הכתוב אומר איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב ועמד וגידף, והוא בן איש מצרי, אעפ"י שלא היו ממזרים באותה השעה הוא היה כממזר, בתוך בני ישראל, מלמד שנתגייר,


משנה מסכת ביכורים פרק א משנה ד


[ד] אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו:


ב. אימא נכרית אבא יהודי


מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מס' דנזיקין פרשה ב  האשה וילדיה, מה ת"ל, מגיד שולדיה כמוה, אין לי אלא שפחה שולדיה כמוה, נכרית מנין, היה רבי ישמעאל אומר, מה שפחה כנענית שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה, אף כל שאין לה קידושין מכל אדם ולדיה כמוה, ואי זה זה, זה ולד שפחה נכרית.


משנה מסכת קידושין פרק ג משנה יב


כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר. ואיזה זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל.


... וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמותה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית:


משנה מסכת יבמות פרק ב משנה ה


[ה] מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:


שיטת הירושלמי


  1. אימא נכריה-ירושלמי קידושין פרק ג הי"ב  ואי זה זה זה וולד שפחה ונכרית. תמן תנינן חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. שפחה -דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדניה. נכרית רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כתיב לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר נבורייא אזל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא. וסבר למישרי להון מן הדא ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי אמ' ייתי וילקי אמר ליה מהיכן את מלקיני אמר ליה מן הדין ועתה נכרות ברית להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן וגו'. אמר ליה ומן הקבלה את מלקיני אמר ליה וכתורה יעשה אמר ליה מן הדין אוריתא אמר ליה מן ההיא דאמר ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי לא תתחתן בם וכו' אמר ליה חבוט חבוטך דהיא טבא בקלטה

  2. אימא ישראלית- ירושלמי קידושין פרק ג ה"ט
    תני גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. רבי שמעון בן יהודה אומר בשם רבי שמעון אין הוולד ממזר שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת. ושניהם מקרא אחד דרשו לא יקח איש את אשת אביו וגו' רבי מאיר דרש מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים והוולד ממזר אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר ר' שמעון בן יהודה דרש מה אשת אביו מיוחדת שאין לה עליו קידושין אבל אם יש לה קידושין על אחרים הוולד ממזר יצא גוי ועבד שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין. התיב רבי שמואל בר אבא על ההיא תנייא קדמייא הרי יבמה שזינת הרי אין לה עליו ולא על אחרים קידושין והוולד כשר. ר' ינאי בשם רבי גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד ממזר. ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין הוולד ממזר. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא רבי יהושע בן לוי בשם ר"ג ברבי- הוולד אינו כשר ולא פסול אלא מזוהם. רבי יונתן סלק עם ר' יודה נשייא לחמתא דגדר הורי תמן הוולד כשר. א"ר זעירא ההן וולד כל מה דהוא אזיל הוא מתעלה רבי עבד ממזר, בריה מזוהם, בר בריה עבדיה כשר. הורי ר' בא בר זבדא במקום כל רבנין הוולד כשר רבי ביבי אמר קומי ר' זעירא בשם רבי חנינה הוולד כשר אמר רבי זעירא אין מן הדא אין למידין מעשה מהברה אמר רבי חזקיה אנא ידע ראשה וסופה רבי חמא בר חנינה הוה אזיל מיסוק לחמתה דגדר אתא לגבי אבוי אמר ליה הב דעתך דאית תמן מן אינון פסולייא דלא תפגע בהון אף על גב דרבי שמעון בן יהודה אמר משום רבי שמעון בן יוחי גוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר מודה שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה ... חד בר נש אתא לגביה דרב אמ' ליה בנין דילידתיה אימיה מן ארמאי אמר ליה כשר אמ' ליה רב חמא בר גוריא הן דעימך מגליך עד דאתי שמואל ויפסלינך אף על גב דרב אמר גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר מודה שאם היתה נקיבה שפסולה מן הכהונה. אמר רבי יעקב בר אחא תניי תמן הפוסל פוסל בפנויה והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש


שיטת הבבלי


  1. בבלי קידושין סח עמוד א-ב וכל מי שאין לה עליו וכו'. שפחה כנענית מנלן? ..אשכחן דלא תפסי בה קדושי, ולדה כמותה מנלן? דאמר קרא: האשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית מנלן? ... אשכחנא דלא תפסי בה קידושי, ולדה כמותה מנלן? א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, דאמר קרא: כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. אמר רבינא, ש"מ: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך. נימא קסבר רבינא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר, נהי דכשר לא הוי, ממזר לא הוי! פסול מיקרי. ההוא בשבעה גוים כתיב, שאר אומות מנלן? א"ק: כי יסיר את בנך, לרבות כל המסירים. הניחא לר"ש, דדריש טעמא דקרא, אלא לרבנן מ"ט... אשכחן דלא תפסי בה קידושין, ולדה כמותה מנלן? אמר קרא: כי תהיין לאיש... וילדו לו, כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה - קרינן ביה וילדו לו, וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיינה - לא קרינן ביה וילדו לו. אי הכי, שפחה נמי! אין הכי נמי. אלא האשה וילדיה תהיה לאדוניה למה לי? לכדתניא:

  2. רש"י קידושין סח ע"ב  לימא קסבר רבינא .. הבא על בת ישראל הולד ממזר גרסי' - דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוה ליה ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין דתנן במתני' (לעיל /קידושין/ דף סו:) שהם ממזרים.

  3. בבלי יבמות דף מה ע"א
    אמר רב יצחק בר אבודימי משום רבינו: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר. רבי אחא שר הבירה ור' תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו, פרוק הנהו שבוייתא דאתו מארמון לטבריא, הוה חדא דאעברא מעובד כוכבים, ואתו לקמיה דר' אמי; אמר להו, ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא דאמרי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר. אמר רב יוסף: רבותא למחשב גברי? הא רב ושמואל בבבל, ורבי יהושע בן לוי ובר קפרא בארץ ישראל, ואמרי לה חלופי בר קפרא ועיילי זקני דרום, דאמרי: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר! ... רבי יהושע בן לוי אומר: הולד מקולקל. למאן? אילימא לקהל, הא אמר רבי יהושע: הולד כשר! אלא לכהונה, דכולהו אמוראי דמכשרי, מודו שהולד פגום לכהונה; מק"ו מאלמנה: מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל - אינו דין שבנה פגום. ...

  4. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עה עמוד א
    תניא, וכן רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא כותית. מאי טעמא? ... אלא, ר' אלעזר סבר לה כר' ישמעאל, דאמר: כותים גירי אריות, וסבר לה כר' עקיבא דאמר: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

  5. תוספות מסכת קידושין דף עה עמוד ב    וא"ת אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר לימא הולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים ושמא יש לומר אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בס"פ דלעיל (דף סז:) וליכא למיחש לכך אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש טפי שלא תנשא לעובד כוכבים

  6. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סט עמוד א מתני'. ר' טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר, כיצד? ממזר שנשא שפחה - הולד עבד, שיחררו - נמצא הבן בן חורין; רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר. גמ'. איבעיא להו: רבי טרפון לכתחילה קאמר, או דיעבד קאמר? תא שמע, אמרו לו לרבי טרפון: טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות; ואי אמרת לכתחילה קאמר, ממזרת נמי תינסיב לעבדא! עבד אין לו חייס.

  7. בבלי קידושין דף סז עמוד ב גופא, כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: באומות הלך אחר הזכר, נתגיירו - הלך אחר הפגום שבשניהם. מאי באומות הלך אחר הזכר? כדתניא: מנין לא' מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? תלמוד לומר: +ויקרא כה+ וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו; יכול אף עבד שבא על שפחה מן האומות והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? ת"ל: אשר הולידו בארצכם, מן הנולדין בארצכם, ולא מן הגרים בארצכם.


 


שאלות הנחיה:


כללי- יש ללמוד את המקורות לפי סדרם הכרונולוגי, וכפי שמסודרים במסמך.


מטרת הלימוד היא ראיה הסטורית רציפה של התפתחות הסוגיה, דרך חוליה מרכזית שלא כל כך נלמדת בעולם התורה, והיא חוליית הירושלמי. הירושלמי נערך לפני הבבלי, והא משקף בדרך כלל בצורה יותר מדוייקת את תפיסתם של חכמי א"י.


א. מקרא


  1. נתח את המקור מדברים לפי פשוטו של מקרא.
    א. מה הבעיה לפי הפשט בפסוק ד'?
    ב. מה יכול להיות הפיתרון? (רמז-נסה לחשוב על המציאות של מיקום בני הזוג אחר הנישואין. שים לב להבדל הלשוני בין 'בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך')

  2. האם מפרשת המקלל בויקרא ניתן לדייק האם המקלל נחשב ישראלי או לא? (ניתן להעזר ברמב"ן)

  3. מה מעמדו הלאומי של בן השפחה, והאם ניתן להביא ראיה ממעמדו למעמדו של הנולד מנישואי תערובת בתקופת המקרא?

  4. למד את הפסוקים בעזרא, תוך דגש על פסוקים ג, מד.
    א. האם יש ראיה מהם למעמדו של הנולד מנישואי תערובת?
    ב. עיין בפרושו של דעת מקרא. מדוע לא פרש כמו שכתבת בסעיף א? (רמז- עיין בשמות ב, י"ז ובפרשו של האבן עזרא)

  5. עיין בפסוקם מנחמיה. הם לאור פרושו של דעת מקרא, מה מפריע לנחמיה בזה שהילדים מדברים חצי אשדודית?


 


ב. מקורות תנאיים


1. מה עולה במקורות התנאיים ביחס למקרה שהאם נכרית, וביחס למקרה שהאב נכרי?
2. האם חל שינוי מההלכה המקראית? אם כן נסה לשער מה עמד מאחורי השינוי?


 


ג. מקורות מהתלמוד הירושלמי


  1. עיין במקור מספר 1. שם לב ביחס לאיזה מקרה מתייחס רשב"י? (כשהאימא נכרית, כשהאב נכרית, או שהוא מדבר על שני המקרים?). מה סבר רשב"י להלכה במקרה שהאב נכרית והאם ישראלית? (השווה לשאלה ב1)

  2. מה ניתן להוכיח מפסיקתו של יעקב איש כבר נברייא, ביחס למקרה שהאב יהודי והאם נכרית? כיצד יתכן שלא ידע מה שנפסק המשנה ובמכילתא? (רמז- נסה לתארך מתי נוצרה הפסיקה התנאית החולקת הל ההלכה שמשקף יעקב איש כפר נבריא. )

  3. עיין במקור מספר 2. סכם כמה דעות יש ביחס לגוי ועבד שבא על בת ישראל.
    א. האם הדעות תואמות את ההלכה המקראית והתנאית?  אם לא נסה לשער מה ארע?
    ב. האם דעת ר' שמעון בן יהודה משום רבי שמעון היא דעה רביעית בעניין או שהיא אחת משלוש הדעות שמרבי ואילך?


 


ד. מקורות מהתלמוד הבבלי


  1. מקור 3. האם יש הבדל בין דעת רשב"י בין הבבלי והירושלמי  (עיין שאלה ג1)

  2. שים לב לדיוקו של רבינא. האם אכן רשב"י היה מסכים עם רבינא, או שרבינא פיתח את שיטת רשב"י למחוזות שרשב"י לא התכוון אליהם?

  3. מדוע הגמרא חושבת שרבינא סובר שמעמדו של הוולד  הנולד מגוי וישראלית הוא או ממזר או כשר, מדוע היא לא מציעה את האפשרות שהוא כשר? (העזר ברש"י)

  4. עיין במקור 5. גם כאן הגמרא מוכרחת לומר שהאפשרות להבין שכותי לא ישא כותית היא רק אם סבר כמ"ד שהולד ממזר. מדוע? עיין בשאלת התוס' שמקשה מדוע לא ניתן לומר שסבר כמ"ד שהולד כשר, ובתשובתו של התוס'. השווה לדברי רש"י בשאלה הקודמת. (חשוב-האם יש דרך אחרת לפרש את הסוגיות, או שדברי רש"י לעיל ותוס' כאן הם האפשרות היחידה להבין את הסוגיה?

  5. לסיכום שאלות 3 ו4. מהיכן הגיעה לגמרא ההבנה המוזרה שמ"ד הולד כשר הכוונה שהוא גוי? (רמז השווה להלכה המקראית והתנאית!)

  6. מקור 6 . למד אותו נסה להסביר מה ההו"א של הגמרא שגם ממזרת יכולה להיטהר אם תישא עבד כנעני, הרי להלכה למעשה הולכים לפי האימא לכאורה?!  השווה לשאלה הקודמת!

  7. האם שלוש הסוגיות (3.5.ו6) המבינות שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד הוא גוי, תואמות לסוגיית הבבלי ביבמות (מקור 4)? אם לא כיצד ניתן להסביר את הפער שבין הסוגיות?

  8. לאור שלוש הסוגיות הנ"ל בדוק שוב את תשובתך לשאלה ג3,ב.


 


 

 

בית המדרש