ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אגרת ליום ירושלים

ע"י: הרב שי פירון

החברה הישראלית מפוצלת ומחולקת. יום ירושלים הקרב ובא, הוא יום המזמין אותנו לאחדות מחודשת. ללא אחדות, ללא אהבת אחים עמוקה, מאבדת ירושלים את תפקידה המיוחד.המאמר התפרסם בגליון ´חיים אמונה´ 16

 


יום ירושלים. שוב, נעלה לרגל לירושלים, נצעד ברחובותיה ובגרון ניחר נשיר: "ירושלים אורו של עולם", "ולירושלים ערך ברחמים תשוב", ועוד.


חודשים ספורים אח"כ, כשפנינו עטויים בזיפי זקן טורדניים, נשב על הארץ ונתאבל על חורבן הבית שהיה ואיננו. מה סודה של ירושלים? מדוע היא מלווה אותנו בכל יום, בתפילה ובכמיהה שלנו?


חוקי העזר העירוני שנהגו בירושלים בימים שהבית עמד על תילו, מעידים כאלף מונים על ערכה של העיר. בתלמוד הבבלי (מסכת בבא קמא פ"ג, בבא מציעא כ"ו) שורה ארוכה של הנחיות מעשיות: א. על הרחובות להיות רחבים דיים. ב. אין לבנות מרפסות הבולטות לרחוב ומפריעות לעולי הרגל בדרכם להיכל. ג. כל מה שכרוך בזבל ובריחות לא נעימים, לא ייזרק ברחובות ירושלים. גם אווזים ותרנגולים המפיצים ריח רע יורחקו מגבולות העיר. ד. את השווקים יש לנקות בכל יום.  


כל עולי הרגלים, זכו ללינה חינם. וכיצד ידעו אם בבית מיטות פנויות? "מנהג גדול היה בירושלים - מפה פרוסה על גבי הפתח, כל זמן שהמפה פרוסה אורחין נכנסין" (מסכת בבא בתרא צ"ג) ומבאר רש"י "תקנה טובה היא, לקבלת אורחין, שידעו כי שם יאכלו וילכו שם לאכול".
ומה ראו העולים? נסים גלויים! כל ישראל עלו לירושלים, ומשטרת התנועה הארצית שבתה ממלאכה, גם מכבי האש, וכל שירותי ההצלה: "לא נזוק אדם בירושלים מעולם. ולא נפגע אדם ולא נכשל (מעד) בירושלים, ולא נפלה דלקה ולא היתה מפולת בירושלים" (אבות דרבי נתן כ"ח) "ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים" (מסכת יומא דף כ"א).


כל אלה, מבהירים עד כמה שמשה ירושלים כ"לב האומה". כיוון שכך, כל מי שהגיע לעיר, חש שהוא חלק מרעיון כולל, גדול. כל מי שהגיע הרגיש שהוא פוסע בגן עדן. לפיכך, מעולם לא אמר אדם שצר לו המקום. כל האגוצנטריות, כל המחשבות האישיות המבקשות לדאוג לפרט, נעלמו כליל. יתר על כן, כיון שכל אחד חש בשייכות עמוקה לרעהו, היו "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים". לכל אחד, היה צורך עמוק לפנות מקום לרעהו  הקרוב אליו.


החברה הישראלית מפוצלת ומחולקת. יום ירושלים הקרב ובא, הוא יום המזמין אותנו לאחדות מחודשת. ללא אחדות, ללא אהבת אחים עמוקה, מאבדת ירושלים את תפקידה המיוחד. כך, מבאר הרב משה צבי נריה זצ"ל מדוע לא זכינו לכבוש את ירושלים במלחמת השחרור ומה נשתנה במלחמת ששת הימים:


"אכן, לפני תשע עשרה שנה פרץ הפלמ"ח דרך שער-ציון, ואילו חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער-שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, היו "שנים אוחזין" בירושלים, וכל אחד היה אומר "כולה שלי". ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד. לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי-מחלוקת, ואילו "ירושלים - לא נתחלקה לשבטים" (יומא י"ב, א), היא ניתנה לעם ישראל כולו. ומקרא מלא הוא: "שאלו שלום ירושלים", ירושלים באה להרבות שלום בעולם.


ולכן: רק עתה כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד - שער האריות - "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" - רק עתה, כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו הלוחם הוא צבא אחיד - צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול: המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את ירושלים!


ומופלאים הדברים המובאים בפירוש הרד"ק על הכיבוש הראשון של ירושלים: "ובדברי הימים נאמר וילך דוד וכל ישראל - לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל, ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל" (שמואל ב', ה' ו') - כיבוש ירושלים תחילת- ראשיתו באיחוד שבטי ישראל. ואף ראשית אחריתו בברכת אחדות האומה.


ככל שנמשיך להיות מאוחדים-מלוכדים תהיה ירושלים כולה שלנו - "ואני אהיה לה נאום ד' חומת-אש סביב" (זכריה ב', ט').


ועם הקמת האיחוד השלם, איחוד גוף האומה עם נשמתה "קדש ישראל לד' " (ירמיה ב' ג') - יוחזר לנו גם מה שטרם הוחזר: "והיתה ירושלים קודש - וזרים לא יעברו בה עוד" (יואל ד', יז)".


השבוע נציין את יום ירושלים. ננצל יום זה להרבות אהבה ואחווה. נסביר פנים ונאיר לבבות חשוכים.


"עתידה ירושלים שתתפשט עד דמשק". רוחה של ירושלים תלווה אותנו ביום הזה בכל מקום בארץ ישראל: בעיר, בכפר, ביישוב.


יום ירושלים הוא יום של אהבה גדולה. כל אחד, יתכופף קמעא ויותיר עוד קצת מקום לחברו. כך נזכה, שישיב הקב"ה שכינתו לציון, במהרה בימינו, אמן.


 


לעיון ולדיון:


מדוע יום ירושלים וערכיו לא חודרים לכלל הציבור? מה זה מלמד על מצב האומה? על מצבה של ירושלים?


האם ראוי היה לאסור לפתוח חנויות מסויימות בירושלים, בעיקר בעיר העתיקה, כדי להחזיר לה את הילת הקדושה, כפי שמשתקף מהמקורות? מה הייתם עושים כדי לרומם את קרנה של ירושלים?

 

 

בית המדרש