ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

גדר ההפרדה - לפרשת שלח

ע"י: הרב שי פירון

הרב שי פירון בוחן את חטאו של המקושש ומנסה להבין מה העקרון שניתן ללמוד ממנו לחיי כל אדם. המאמר מתפרסם בעלון ´השבת´ של צוהר.

 


בסוף פרשת השבוע מופיע סיפור חטאו של מקושש העצים בשבת וכך מספרת התורה: " ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת... ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה" ( במדבר ט"ו, ל"ב - ל"ו). ההדגש בפסוק הראשון המציין כי העבירהנעשתה במדבר, נראה לכאורה מיותר. וכי לא ידוע לנו שעם ישראל נמצא במדבר?


המילה 'מדבר' משמשת מקור להשראה לדרשת חכמים לגבי זהותו של אותו מקושש וכל מספרת הגמרא: "תנו רבנן מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו'' ולהלן הוא אומר 'אבינו מת במדבר' מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי רבי עקיבא" (שבת צ"ו ע"ב). ואילו כשחכמים באו לתאר את חטאו של צלפחד אמור כך: " אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה". ההעברה מרשות לרשות מלמדת על פריצת גבולות, על חוסר רצון בולט להקפיד על מסגרות התוחמות את החיים  בתוך גבולות ברורים.


המדבר הוא מקום הפקר, ללא גבולות ומחיצות. המקושש במעשהו בקש "לזרום" עם החיים , ללכת עם התחושה והחוויה האישית, ללא מחויבויות וללא גבולות כמו מדבר. אין ספק שלמדבר תרומה אדירה לבניינה של התורה בישראל (ועל כך האריכו חכמים כשהסבירו מדוע נתנה תורה דווקא במדבר), אולם גם  סכנות רבות יש ב'מדבר'. במקום ההפקר.


באחד מסיפורי חז"ל המופלאים מסופר על חסיד אחד שגדר שדהו נפרצה בשבת: "תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה, ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו". הגדר, הגבול, נפרץ. החסיד התלבט אם להתעסק בשבת בשאלת הגבולות, עם "תיקון" הפרצה או שמא להשאיר את הגדר האישית פרוצה כדי לא לפגוע "בגדר השבת", והנה בחירתו של החסיד זכתה אותו בפרנסה המאפשרת חיים חופשיים יותר, משוחררים יותר. השל"ה הקדוש נדרש לשאולה מדוע דווקא צלף צמח בפרצת הגדר וכל הוא אומר: "קבלתי, כי זה החסיד היה גלגול של צלפחד שהיה מקושש עצים בשבת, על כן זה החסיד נשמר במאוד כדי לתקן קלקולו ועלה לו צלף אחד, וזהו סוד צלפחד".


החיים היהודיים מורכבים מהמתח שבין חידוש אישי, כוונה אישית, קרבה אישית לאל והקפדה על גבולות ומסגרת. כל אחד יכול לבטא את חיבורו ליום השבת בדרך אחרת, אך לשבת מסגרת קבועה התחומה בדקות של כניסה ויציאה. גם חיי המשפחה שלנו בנויים על מתח גדול בין חופש וחרות אישית לבין הקפדה על מסגרת. יש מקומות בהן המסגרת חונקת ולא מאפשרת ביטוי אישי. מציאות כזו עלולה להוביל למרד והתפרקות. מאידך, יש משפחות בהן אין גבולות. כל אחד עושה מה שרוצה מתי שרוצה. מסתבר שחיים ללא גבולות מעכבים אותנו מלבטא את עומק החיים האישיים שלנו.  הבה נדמיין את עצמנו על גג מרכז עזריאלי. על גג ללא גדרות שורה של אטרקציות: בפינה אחת ערסל, בשניה: שולחן טניס שולחן, בשלישית - מגרש כדור סל, ועוד. רב רובם של האנשים יתרכזו במרכז הגג, כשהפחד משתק אותם ומונע מהם לנוע בחופשיות. אבל, אם על הגג תהיה גדר, מסגרת, ינועו הכל בחופשיות! ללמדנו, שגבולות מאפשרות תנועה חופשית. כמו החיים היהודיים, גם המשפחה בנויה על גבולות המאפשרים תנועה חופשית. חטאו של מקושש העצים, צריך לעמוד לנגד עיננו כמחסום בפני חופש המוביל להפקר.

 

 

בית המדרש