ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה ב´ - מודה אני (2)

ע"י: הרב שי פירון

זהו המשך הדיון שהחל אתמול על משמעותה של ברכת מודה אני.


יום שלישי י"ט סיוון תשס"ז 


מסתבר, שניתוח ההוראה הלשונית של המילה "מודה" מאפשר לנו להבחין בעומקים נוספים המסתתרים מאחורי התפילה. הראי"ה קוק השתמש בשלשת המשמעויות הלשוניות של המילה כדי להעמיק בכוונתה של התפילה:


"ראשית ההופעה של צהלת החיים מביאה עימה את השמחה העליונה בחדוות הקודש, שהיא מתבטאת בכל מלא הודה בביטוי "ההודאה". הכרת תודה לאלוהי העולם" (עולת ראי"ה חלק א' עמ' א').
זהו הבסיס לשיח עמוק. שמחה גדולה על יום חדש, על לידה מחודשת. שמחה גדולה על היכולת להותיר מאחור את ה"אתמול" ולפתוח יום חדש. מנותק ומחובק, חדש ומתחדש, עבר ועתיד הנפגשים בהווה.

אולם, "ההוראה הלשונית של חובת הודאה, בביטוי "מודה" ביחוד, משותפת היא להודאה מגזירת תודה, הבאה מתוך הכרת הטוב של המטיב ומגזירת התודות והודאה על האמת". כלומר, השמחה הבסיסית מאפשרת לנו להתבונן על החיים בעין עמוקה ולהודות שה' הוא "מלך חי וקיים". ההודאה על האמת באה מתוך שמחה, אבל היא זורמת אל עבר ההתודות, אל עבר הכרה בכך שלמרות מעשי, עשה ה' חסד גדול עמדי: "שהחזרת בי נשמתי בחמלה".
אלא, שניתן להבחין ברובד נוסף. כל המשמעויות הללו מקופלות במילה "מודה אני לפניך". אלא, שהסכנה הגדולה היא הפיכת ההודאה על משמעויותיה השונות לחובה מסגרתית הפותחת את היום ונעלמת מסדר יומו של האדם. כאן, צומחת קריאה חדשה: "מלך חי וקיים". ההודאה מחיה את ה' והופכת אותו לקיים. הוא ית' מלווה אותי מפתיחת היום ועד ליום החדש שיבוא, אי"ה, מחר. אני מבטיח להרגיש "לפניך" כל היום.

 

 

בית המדרש