ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה ג´ - מודה אני (3)

ע"י: הרב שי פירון

עד כה בחן הרב פירון את המילים ´מודה אני לפניך מלך חי וקיים´, היום בוחן הרב את המשמעות של המילים ´שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך´

  יום רביעי כ' סיוון תשס"ז


עקרון זה, מקבל משמעות עמוקה על רקע ההודאה של שהחזרת בי נשמתי. חסד גדול עשית עמדי. אולם, הכרה זו לא משחררת אותי מהחובה להבין על מה ולמה עשה ה' לי את כל הטובה הזו?


התשובה נמצאת בחלקה האחרון של התפילה: "רבה אמונתך".  אמונתו של ה' רבה. במה?! במי?! בי! כיון שה' מאמין בי, כיון שה' נותן בי אמון, הוא מעניק לי יום חדש. יום נוסף. אני של היום לא דומה לאני של היום. אני, "חדש" נולד. מנין הכח ללידה המחודשת? מנין הכח שלי להתחיל מחדש?


במקום שבו ברורה לי אמונתו של ה' בי, במקום הזה צומחת תקוה חדשה וכח ושמחה ואמונה. במקום שבו יש אמון, יש אמונה ההולכת ומתרבה.


הנה, לפיכך, התפילה הראשונה בה אנו פותחים את הבוקר, בשרשה היא תפילה אל עצמנו, אל פנימיותנו. בתפילה זו אנו מבינים שהודאה נובעת מאמון המאפשר לנו להודות!


מעתה, עלינו להבחין בארבעת השלבים שבתפילה הפותחת את היום: התפילה על האמון:


 


מודה אני לפניך


 


                   מלך חי וקיים


 


                             שהחזרת בי נשמתי בחמלה


                                                              רבה אמונתך


 


"שירה חדשה שבחו גאלים" כאן, אנו נגאלים מחבלי המוגבלות ומגייסים מבט חדש על היום, על העולם, על אלוקי, על עצמי. מסתבר שהקב"ה נתן לנו כח להודות על האמת, להתוודות ולהביע את תודתנו בעצם האמון שהעניק לנו.


מכאן, שלעולם נוסח התפילה אינו נוסח קבוע. "האני" של אתמול שונה מה"אני" של היום. לא אותו אדם ניצב לפני האל  אלא בריאה חדשה האומרת מילים אלה בפעם הראשונה!

 

 

בית המדרש