ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה ד - מודה אני (סיכום)

ע"י: הרב שי פירון

היום מסכם הרב שי את העיון במודה אני בתשובה על השאלה שעלתה בעיון הראשון. לנוחות הקורא ציטטנו בתחילת הקטע את תחילתו של העיון הראשון.

  יום חמישי כ"א סיוון תשס"ז


חז"ל מלמדים אותנו: "שלושה מזכירין עונותיו של אדם: קיר נטוי  ועיון   תפילה"... (ברכות לב' ע"ב)   על פי פשוטם של דברים, עיון התפילה נתפס כפעולה שיש להמנע ממנה. במקביל, עלינו לבחון התייחסות נוספת של חכמים לסוגית עיון התפילה. בכל בוקר בתפילת שחרית אנו עוסקים באותם דברים שאין להם שיעור, שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, אולם הקרן קיימת מיועדת לו, לעולם הבא. בין יתר הדברים נמנה עיון התפילה (משנת פאה). כיצד מתיישבת הסתירה בין שני המקורות הללו? [ ציטוט מתחילת עיון תפילה א']
...
לאור מה שלמדנו אתמול ניתן להבין את חשיבותה של התפילה והיותה הפתיח לכל היום. כאן מתרחש התהליך בו אני מתוודע לכחותי ומקבל על עצמי לפעול, לשנות, להצליח. לנצל את הלידה המחודשת שהוענקה לי על ידי האל יתברך.


מה הוא הפער בין שתי המקורות בהם פתחנו? רש"י ותוספות עומדים על מגרעותיה של תפילה שיש בה עיון לעומת תפילה נעלה שבבסיסה....נכון, עיון.


המעיין הראשון,  לדעתם הבסיס המניע את אותו אדם אינו העתיד. הבסיס הוא גם לא רבש"ע אלא: "שמתאמץ לכוין לבו ובוטח שתהא תפילתו נשמעת וע"י כך מפשפשים במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו". כלומר, אדם זה מנהל "חשבון" עם הקב"ה. בכך, הוא מעביר את מערכת היחסים בינו לבין אלוקיו כמו גם בינו לבין עצמו למקום המרוחק ת"ק פרסה ממקום בו משתמשים במילים כמו: הודאה, התוודות, וידוי.


הוא לא מאפשר לעצמו להיוולד מחדש, הוא לא מאפשר לקב"ה להתייחס אליו במדריגת ה"חמלה". כאן, גם נפקד מקומו של האמון. אוירה חשדנית מביאה לחשבון מדוקדק שסופו הרה אסון. הקב"ה מאמין בנו. הקב"ה מאפשר לנו לפתוח כל יום עם תקווה חדשה. כך, הוא מאפשר לנו להודות, לחיות עם ובצל מלך חי וקיים. האם אנו מאמינים בעצמנו?

 

 

בית המדרש