ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה ט´:הבעיות המונעות מהאדם להתפלל בכוונה - חלק ב´

ע"י: הרב שי פירון

זהו שיעור המשך לשיעור שהועבר ביום שני. השיעור עוסק בפיענוח הגמרא שהובאה בשיעור הקודם. לנוחיות הקורא הובא סוף השיעור הקודם

 


יום רביעי ד' תמוז תשס"ז
בבואנו אל עולם התפילה, אנו פוגשים, בראש ובראשונה בקליפה. בלשונה של המשנה, הקליפה היא ה'קבע'. השגרה, היא המחסום המונע מהאדם לחדור אל תוך הפרי, אל מהות התפילה. עניינים חיצוניים מונעים  מהמתפלל לחדור אל הפרי. המונעים, הקליפות מורכבות מקשיים שונים, המובאים על ידי חכמי התלמוד בביאורם למושג הקבע:


רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע וכו' מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשוי; ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים; רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר. אמר רבי זירא: אנא יכילנא לחדושי בה מילתא, ומסתפינא דלמא מטרידנא. אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו: כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה.


 


כפי שאמרנו בשיעור הקודם ניתן לומר שהפירושים השונים המובאים בדברי חכמים אלו, מבטאים את ארבעת הקשיים המלוים את עולמו של המתפלל:


 


1.         "אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפילתו דומה עליו כמשוי" - קשיים נפשיים. לשאלת הריכוז וההזדהות.


הקושי הראשון הוא הקושי הנפשי, ובלשונו של רש"י: "חוק קבוע הוא עלי להתפלל וצריך אני לצאת ידי חובתי". הבעיה המתוארת על ידי רש"י היא תפיסת התפילה כחוק קבוע, כדבר שבשגרה הרחוק מעבודת הלב של האדם. כאן מתוארת התפילה כמשואי, כהכרח, כחוק - הידוע כמעשים שלא בהכרח יש להם ובהם טעם. גם בפירוש עץ יוסף הדגיש את ההתמודדות הנפשית הכרוכה בפעולת התפילה: שמתפלל במרוצה כמו שמתפלל מפני החיוב ומבקש לפטור ממנו". העץ יוסף הדגיש את התוצאה - ההכרחית - הנובעת מהקשיים הנפשיים המלוים את המתפלל. סיכום הולם לבעיה זו ניתן למצוא בדברי הרב זצ"ל בהקדמתו לעולה ראי"ה:


 


"לפני התפילה צריך להיות ציור הנפש כאילו היא נחלשת ממשא קדרות הרעיונות, הרחוקים ממושגי השלמות ואור פני-מלך חיים... אבל כשחסר הציור האמיתי הזה, ותחת אשר מתכונת התפילה הראויה היא להוסיף אומץ ולהחליף כוח בנפש ורגשותיה, ועוד תוסיף ליגעה, אין זאת צורת התפילה השלמה, שהיא צריכה לבוא מצד הרגש פנימי ולא מצד קביעות חובה חיצונית, שאז בהכרח תהיה דומה כמשואי.


 


אמרה חסידית מפורסמת, המובאת בשם הרבי מאלכסנדר, מבטאת נכונה את הקושי הגדול שבתפילה: "רצוני לבטל תפילה אחת, כדי שלא אעשה תפילתי הרגל. אלא חוששני, שמא אעשה ביטול תפילה הרגל".


 


 


2.         ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים - קושי לשוני - דרכי הביטוי. לשאלת הנוסח ומשמעותו.


יש המצליחים להתגבר על הקושי הראשון. אולם, התגברות זו לא מספקת כדי להיות מסוגלים להיכנס אל המסגרת של התפילה. לצורת התפילה משמעות עמוקה. אמנם, לרגש האנושי מקום נרחב בעבודת התפילה, אולם אין הוא שליט בלעדי:


"אפילו מצא לבבו מתרגש להיות חפץ בתפילה מצד הרגש הפנימי, מ"מ כל שלא ישים לבבו כי אם למלאות הרגשו הפנימי לבדו, אין זה עדיין יסוד התפילה שצריך שתהיה עבודת ה'.


וצריך שיכיר, שההרגש הוא אמצעי נכון להעמיד מצב נפשו ורעיוניו באופן נאה לתפילה, אבל עיקרה הוא נעלה מכל רגשות נפש אדם... על כן צריך לאומרה בלשון תחנונים"


בעיית הנוסח יכולה להתפרש בשני אופנים שונים: מחד, הצורך במציאת נתיבי - ביטוי פרטיים המבטאים את מלא עוצמת ההרגשות של האדם. הצימאון הנפש העמוק מחפש לו דרכי ביטוי הולמים. מאידך, ההבנה שלשון תחנונים לא תלויה בתחושותיו של האדם הפרטי. היינו, שלשון חכמים - לשון תחנונים מסייעת בידי האדם להתגבר על הקשיים הנפשיים באמצעות נוסח התפילה.
 שתי הסיבות הנוספות יידונו בשיעור הבא ביום שישי

 

 

בית המדרש