ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה י´: הבעיות המונעות מהאדם להכוון בתפילה - חלק ג´

ע"י: הרב שי פירון

זהו החלק השלישי בדיון על הבעיות המונעות מהאדם להתפלל.

יום חמישי ה' תמוז תשס"ז
 


 


3.         רבה ורב יוסף דאמרי תרוויהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר - הדעת. לשאלת הרלוונטיות של התפילה.


התפיסה, כאילו לתפילה ביטויים רגשיים בלבד, במנותק מהעולם השכלי - שגויה במהותה. רש"י פירש: "כהיום כן אתמאל וכן למחר". המתפלל היום כמו אתמאל מוכיח שתפילתו מנותקת מעולמו-שלו. התפילה מחוברת לחייו של האדם. הדינמיות המחשבתית חייבת להיות אבן יסוד בעולמה של התפילה:


"...כי צריך שהשכל יתפשט בפעולותיו יותר מן ההרגש, עד שיהיה יכול לחדש בה דבר מצד השכל הברור, מלבד ההרגשה הפנימית, ואז יצרף עם המחודש השכלי את ההרגשה הטובה הפנימית הטבעית... ועל זה אמר רבי זירא: "יכילנא לחדושי בה מילתא", כי גודל ההרגשה לא מנע אצלו את השכל מתת תנובתו לפי מצב היום והשעה".


שאלת הרלוונטיות נצבת אף היא במרכז הקשיים אותה מעוררת התפילה. היכולת של האדם להתאים את תפילתו למציאות המיוחדת בה ניצב האדם בשעת התפילה.


 


4.         אביי בר אבין ור' חנינ בר אבין דאמרי תרוויהו: כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה - לשאלת היחס שבין המתפלל לאוירה הסובבת, לטבע. וכן - על הקושי שבתפילה על כלל החברה.


העובדה שהתפילה מחוברת באורח מהותי לציבור, לכלל הן בצורתה (מנין), והן בניסוחה (לשון רבים) מעוררת קשיים רבים בעולמו של המתפלל. פעמים, חש המתפלל כי אף שחלף על שלשת הקשיים שלעיל, הרי שהיה שמח לו יוכל לשפוך שיחו לפני בוראו בפינה מוסתרת מעין כל. הוא לא זקוק לאוירה הסובבת את המתפלל בציבור.


אולם, לא רק התפילה בציבור תופסת מקום נרחב. מקום של כבוד תופסת התפילה על הציבור, מה שלא תמיד מיקל על המתפלל. בתפילתו הוא מתחבר אל עמו, ארצו, הטבע וגם אל עצמו. בימים בהם הפרט הולך ותופס מקום נרחב יותר, קשה החיבור שבעתיים. חכמים קבע":


            אמר רבי חייא בר אבא: לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות.


המשמעות היא שאי אפשר להתפלל אלא במקום בו ניתן להסתכל כלפי חוץ, לעולם הסובב, מתוך רצון לראות את המצוקות בעולם הסובב.


קושי נוסף, כרוך ביכולת של האדם לחבר בין הטבע לקב"ה. אמונה הנובעת מהטבע היא יסוד מוסד. זו הסיבה לברכות רבות הקשורות לטבע ולתכונותיו.


"ראוי שהמציאות בכללה תעורר רגשי לב האדם להתפלל, בהתבוננות השגחת השי"ת ונפלאות חסדיו הנראים בזריחת השמש לעת תפילת שחרית, ובשקיעתה - לעת תפילת המנחה... שעל פי התכונה הטבעית של מראה המציאות בהתחלפות הזמנים, ראוי להתעורר בהן לרגשי התפילה".


נוכל לסכם כי הקשיים הניצבים בפני המתפלל הם:


א.         הקושי הנפשי הנובע מעצם הבעייתיות שבמצוות התפילה.


ב.         קשיי הנוסח. האם מטרת הנוסח היא להוביל את האדם לפתרון הקשיים הנפשיים?


ג.          הקושי בחיבור התפילה למציאות המשתנה. הקשר שבין הדעת, המחשבה לתפילה.


ד.         הקושי שבתפילה על הכלל בעיקר בעידן בו הפרטיות תופסת מקום של כבוד.


ה.         הקושי לחבר את הטבע עם עולם האמונה.


הקשיים הגדולים אותם ציינו בפתח הדברים, באים לידי ביטוי הולם בדברי רבי יעקב יוסף מפולנאה, מתלמידי הבעש"ט:


נקל לו לאדם לומר עשרה חידושי תורה מאשר להתפלל תפילה אחת בכוונה".

 

 

בית המדרש