ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המן הסלע הזה אוציא לכם מים?

ע"י: הרב שי פירון

דומה, שעל אף השנים הרבות שחלפו, ראוי להם למנהיגים לחזור ולשנן את פרשת מי מריבה ולהסיק ממנה דרך ראויה להובלה נכונה. פוסם ב´עסקים ולומדים´ לפרשת חוקת

 


כל מי שעומד בראש ארגון או בראש מדינה צריך להתמודד עם קשיים גדולים המוערמים על ידי הציבור הכפוף לסמכותו. כיצד מובילים בשעה של משבר?! מה צריכה להיות תגובתו של המנהיג?! מה נכון להדגיש בעיתות צרה וצוקה?! פרשת חקת, מתארת משבר גדול: העם צועד במדבר ולפתע : "ולא היה מים לעדה ויקָּהֲלו על משה ועל אהרֹן". העם מצפה שמשה ידאג לאספקה סדירה של מים. ברגעים אלה, ההצלחות נשכחות, והעבר הנורא נראה כחלום ורוד: "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו וּבְעִירֵנו ולמה הֶעֱליתֻנו ממצרים להביא אֹתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע וּתאֵנָה וגפן ורִמון וּמים אַין לשתות". משה ואהרון פונים אל הקב"ה ובקשים סיוע דחוף בפתרון המשבר. האל מצווה את משה:"קח את המטה והקהֵל את העֵדה אתה ואהרֹן אחיך ודִבַּרתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מִן הסלע והשקית את העֵדָה ואת בְּעירם". משה ממלא אחר הצו האלוהי:"ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צִוהו...ויקהִלו משה ואהרֹן את הקהל אל פני הסָלַע ויאמר להם שמעו נא המֹרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותֵּשְת העדה ובעירם". לכאורה: סוף טוב. העם תבע פתרון מהיר והמנהיגים הצליחו לספק מים לכולם. מנהיגותם של משה ואהרון עמדה במבחן. הם הצליחו להתמודד עם המשבר הקשה ולספק מים, במדבר הצחיח, לכל  העם. אולם, התגובה האלוהית, חריפה ובלתי צפויה: ויאמר ה' אל משה ואל אהרֹן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". מה היה המעשה הנורא שבשלו נפסלו משה ואהרון מלהנהיג את העם בארץ ישראל?


פרשני המקרא דקדקו בפסוקים והעלו טעמים רבים. לדעתו של פרשן המקרא, רש"י, חטאו של משה היה באופן שבו בוצע הנס: "לפי שלא צִוה המקום להכותו אלא 'ודברתם אל הסלע' ...". על פי רש"י  נענש משה על שלא הקפיד לבצע את ההוראה האלוהית כלשונה. האומנם, שינוי כזה ראוי לעונש חריף כל כך? פרשנים אחרים, בארו שמשה ואהרון לא נענשו אלא נמצאו כמי שלא מתאימים להנהיג את העם עת יגיע אל הארץ המובטחת. האל, ביקש להכשירם לקראת הנהגה חדשה שיש בה דיאלוג ושיח עמוק. על כן, הם צוו לדבר אל הסלע. היינו, אף על פי הנסלע קשה, הדרך להרפיה עוברת דרך דיבור, שיח, דיאלוג. עם ההולך במדבר, וחווה הנהגה ניסית, עם היוצא ממצרים לאחר שנות עבדות, מונהג מכוחו של מטה המכה. אולם, העם הבא אל הארץ המובטחת, עם הבונה חיים ריבוניים חופשיים, לא יוכל להיות מונהג מכוחה של הכאה, והמטה מאבד את יעודו. משה ואהרון לא עמדו בניסיון. על סף הכניסה לארץ, נערך מבחן התאמה והתברר שסגנון מנהיגותם  לא תואם את המצב החדש.


פירושו רש"י מוביל אותנו לשתי מסקנות חשובות: האחת - עלינו לבחון את סגנון המנהיגות ולהתאימו לשלבים שונים בחיינו. סגנון אחד  לא מתאים לתקופות שונות, ושיטות ניהול והנהגה צריכות להתאים לתקופה ולערכיה. מענין לבחון את הקשר שבין שינויים בסגנונות הניהול  לאירועים גלובאליים ומקומיים. המסקנה השניה היא שבחברה חופשית לא מצליחים להתמודד בעזרת "מטה" אלא רק בעזרת "דיבור", גם אם מדובר בתהליך ארוך, מורכב ומסובך.


הרמב"ם ביקש להציע סיבה אחרת לעונש הכבד:  "ואמר כי משה רבינו ע"ה חטאו הוא שנטה לצד הרגזנות באמרו 'שמעו נא המורים', דקדק עליו ה' יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס...". מנהיג צריך לגלות אמפטיה והבנה. אכן, משה מצפה שיתייחסו אליו אחרת אחרי הניסים הרבים שאליהם נחשף העם בהנהגתו. הוא לא ציפה ל"התקהלות", להפגנה בוטה כל כך. אבל, מנהיג, צריך לנהוג אחרת. הוא חייב לראות את המצוקה של הקהל ולהבין שהם פועלים מתוך כאב, מתוך חסר גדול. על משה היה להתעלם מצורת ההתנהגות של העם. את 'החשבון' על צורת ההנהגות של העם היה אפשר לסגור אחרי שתפטר הבעיה. גם מכאן, מוטלת עלינו החובה ללמוד מה נדרש ממנהיג ומוביל: לפעמים, בעת מצוקה, נכון להתעלם מהאופן שבו פונים אליך, לא לכעוס, ולהבין את מצוקת הפונה. את 'שיעור החינוך' אפשר לנהל בשלב מאוחר יותר.


פרשנות שלישית מופיעה בכתבי הרב חרל"פ, מגדולי תלמידיו של הרב קוק זצ"ל. הרב מבחין בין שני ביטויים שונים: "קהל" ו"עדה". בעוד שהמילה 'קהל' מתייחסת לאוסף של אנשים, המילה 'עדה' מביאה לידי ביטוי "יעוד", רעיון, חזון משותף. העם, בתלונתו, פועל כ'קהל'. האל, מבקש ממשה להקהיל את העדה, היינו להפוך אותם מקהל לחבורה בעלת יעוד משותף. כך, הם יוכלו לסבול חלק מהקשיים עימם יתקלו. לחבורה בעלת יעוד אידיאולוגי יש כוחות רבים להתמודד עם קשיים. אולם משה ואהרון, פועלים אחרת: " ויקהִלו משה ואהרֹן את הקהל".  


חובתו של מנהיג להפוך קהל לעדה. להעמיק את תחושת היעוד המשותף כבסיס להתמודדות עם הקשיים העתידיים.


שלשה כיוונים שונים הובילו את הפרשנים עת התמודדו עם פרשת מי מריבה: המעבר ממנהיגות של הכאה למנהיגות של דיבור, החובה להבין את קשיי הזולת ולהמנע מחינוך בשעה של כאב ומצוקה, והחובה להציב את היעוד והחזון במרכזה של כל קבוצה, קל וחומר - אומה.


עקרונות מנהיגותיים אלה, נדרשים למנהיג שיוביל את עם ישראל עם כניסתו הצפויה לארץ. דומה, שעל אף השנים הרבות שחלפו, ראוי להם למנהיגים לחזור ולשנן את פרשת מי מריבה ולהסיק ממנה דרך ראויה להובלה נכונה.


 


 


 


 

 

 

בית המדרש