ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עיון תפילה יא: משמעות השם ´תפילה´ (א)

ע"י: הרב שי פירון

זהו שיעור המשך לשיעורי התפילה המועלים שלש פעמים בשבוע. השיעור דן במשמעות המילה ´תפילה´ לפי המדרש.

 


יום שני ח' תמוז תשס"ז
בשיעורים הקודמים, עסקנו בהבהרת ענייני הכוונה בתפילה.


"לכל איש יש שם". השם - הוא המהות. אנו מאמינים שגם משמעותה של המילה תפילה מושפעת מההבנה בדבר מהותה ותכנה. את לימודנו, השבוע, נקדיש להבנת המילה תפילה.


פרשנים רבים עוסקים בהבהרת המשמעות הלשונית של המילה "תפילה". דומה שהפירושים השונים שואבים את כוחם מהגישות השונות אותם הצגנו לעיל. אין לדעת כמה מהפירושים שלפנינו היו עומדים במבחנם של בלשנים, אף שחלק מן הפירושים שלפנינו נוסחו בכלים ובניסוחים התואמים את דרכי העבודה של בלשנים האמונים על כללי הדקדוק והלשון העברית. לפיכך, נקדים ונאמר: אין ספק שחלק מההסברים המובאים לקמן לוקים בדרשנות יתירה. מאידך, הסברים אלה שופכים אור על משמעותה של התפילה. יתר על כן - נוכל להבחין מה רבה הייתה מידת ההזדהות הפנימית של פרשנינו, ראשונים ואחרונים, עם מטרות התפילה. הזדהות זו הביאה אותם לראות קשר ישיר בין המשמעות הלשונית לבין המשמעות הערכית-תכנית.


 


1 - 'תפילה' = חיבור, קרבה. גישת המדרש:  קשר.


 


עם לידתו של נפתלי, מסבירה רחל את הגורמים שהביאו אותה לקרוא לבנה בשם זה:


 


"ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי" (בראשית פרק ל').


 


רש"י, באר את משמעות השם 'נפתלי':


כשם שהקורבן מבטא קרבה, כך התפילה מבטאת חיבור בין המתפלל לבין הקב"ה: "חבורים מאת המקום נתחברתי".


גם רבי נחמן מברסלב עמד על המשמעות המילולית של התפילה. תמצית דבריו:


 


דע שעיקר התחברות ודביקות להי"ת הוא על ידי תפילה. כי תפילה היא שער שדרך שם נכנסין להי"ת ומשם מכירין אותו כי תפילה היא מלכות ותפילה לשון התחברות.( רבי נחמן מברסלב, קיצור ליקוטי מוהר"ן, פ"ד)


 


גם המילה 'ברכה' התופסת מקום נרחב בעולמו של המתפלל מתפרשת בהתאם לגישת המדרש. כך מצינו בדבריו של רבי חיים מוולוזין בספרו 'נפש החיים':


 


והענין כי מילת 'ברוך', אינו לשון תהילה ושבח כמו ששומה בפי ההמון, שהרי כשאמר לרבי ישמעאל: "ישמעאל בני ברכני לא אמר שום דבר שבח בברכתו אלא תפילה ובקשת רחמים... אבל האמת כי 'ברוך' פירושו לשון תוספת וריבוי, וכענין "קח נא את ברכתי", "וברך את לחמך", והרבה כיוצא במקרא, שאי אפשר לפרשם לשון תהילה ושבח אלא לשון תוספת ורבוי, ובזוהר אמר בכמה מקומות: "לאמשכא ברכאן... לארקא ברכאן לאוסופי ברכאן, תוספת ריבויא דברכאן" (תרגום: שברוך... להמשיך ולהריק חיים ממקור החיים לשמו הקדוש של הקב"ה...) [נפש החיים, רבי חיים מוולוז'ין, שער ב', פרק ב'].


 


ר' חיים מזהה בין 'ברכה' לכיפוף, התחברות, תוספת ברכה של האל המתחבר אל בני האדם. דומה שלפירושו של רבי חיים מוולוזין מקור קדום:


 


ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת:


 


רש"י פירש:


                        ויברך הגמלים - הרביצם.


 


ומכאן הקשר שבין 'ברכה' לבין 'הברכה' המוכרת לנו מתחומי הבוטניקה. ברכה היא מלשון להתכופף ולהתחבר. פרשנות זו רואה בכל הביטויים הקשורים לעולמה של תפילה פרשנות הקרובה לחיבור, לקירבה: קורבן מלשון קרבה. תפילה מלשון "נפתולים", חיבורים. ברכה מלשון 'הברכה', כיפוף, חיבור, תוספת שפע ברכה אלוקית.


לסיכום העמדה הרואה בתפילה אמצעי לקשר בין האלוהים לאדם ראויים דברי הרב אלימלך בר שאול:


 


                        משיחתם של חסידים נתגלגלה ובאה אלינו פנינה מזהירה:


הרב הקדוש רבי שמחה בונים מפשיסחא, זכותו תגן עלינו, נשאל פעם מאיש אחד: מה קללה היא לנחש: "ועפר תאכל", הלוא בודאי נתן השי"ת לנחש טבע כזה שיוכל להתפרנס מן העפר, וא"כ אין זו קללה אלא ברכה שימצא מחסורו בכל מקום שיבוא שמה? השיב רבי שמחה בונים: לאדם הראשון אמר הי"ת: "בזיעת אפך תאכל לחם", ואם יהיה פעם מחוסר פרנסה אז יבקש מהי"ת שיספיק לו מזונו. לחוה אמר הי"ת: "בעצב תלדי בנים", וכאשר האישה תשב על המשבר תבקש רחמים מהי"ת. הנה כי כן יש להם עוד שייכות והתקשרות עם הי"ת לבא לפניו בתפילה ובתחנונים. ברם את הנחש... הרחיק השי"ת. הוא נתן מראש לנחש כל מחסורו עד סוף כל הימים, שיהיה מאכלו מצוי לו תמיד בשפע, כדי שלא יהיה לו עוד שום שייכות לבקש ממנו איחזה דבר. ("מצווה ולב", חלק שני, עמ' 84).

 

 

בית המדרש