ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

איסור ספיחין - שיעור בירושלמי

ע"י: הרב צבי יניר

זהו שיעורו של הרב צבי יניר בירושלמי על סמך המקורות שניתנו בשבוע שעבר. לנוחות הקורא שולבו השאלות מהשיעור הקודם. השיעור מתנהל כשאלות ותשובות

 


גם בשיעור זה , מהלך השיעור יהיה לפי תשובות לשאלות המנחות שמובאות כאן שוב לנוחות הלומד.


הערות-


  • א. כדאי לשים לב שבכל המקורות הא"י (מדרשי הלכה וירושלמי) ספיח ברבים הוא 'ספחים', אך בבבלי ברבים אלו 'ספיחים'.

  • ב. יש מחלוקת ראשונים בחומרת איסור ספיחים. אנו נלך לפי המקובל הלכה למעשה שאיסור ספיחים הוא מוחלט, גם לפני הביעור.


 


שאלות לעיון:
עיין בפסוקי המקרא. האם מהפסוקים יש הוכחה לדין של ספיחים, לאיסור או להתר? (דוק בפסוקים ה-ז, כ)


  1. מהי ההוראה הלשונית של ספיח לפי הרמב"ן בפרושו לתורה?

  2. איזו דעה בא לשלול הרמב"ן בעניין משומר בשביעית.

  3. עיין בספרא, ותדקדק בה האם איסור ספיחים הוא מהתורה או מדרבנן? (כיצד זה מתיישב עם תשובתך לשאלה 1)

  4. ירושלמי שביעית פ"ח ה"ו, וירושלמי ב"ב פ"ה ה"א-מהם ספיחי התר? מדוע הירושלמי שביעית הנ"ל לא יכול לדרוש את הפסוק לעניין ספיחי איסור? (העזר בפליקס)

  5. א. האם כל הספיחים אסורים? סכם את דעות התנאים (כרוב חרדל....) וההבדלים בין התלמודים. (משנה שביעית פ"ט מ"א, הירושלמי עליה, ובבלי פסחים נא,ב. )
    ב.  כיצד הבבלי חולק על המשנה? עיין בפרושו של פליקס.

  6. עיין ירושלמי מעשרות פ"ה ה"א, החלק השני של פרושו של רמב"ן לתורה, וברמב"ם.
    מה הדין של ירקות שנבטו בשישית, או כאשר רוב גדולם היה בשישית אלא שלקיטתם הייתה בשביעית?
    א. האם יש בהם איסור ספיחים? (נסה לחשוב כיצד כל שיטה תסביר את הירושלמי מעשרות)
    ב. האם יש בהם קדושת שביעית?

  7. באיזה דור נתחדשה ההלכה של ספיחים, עיין בכל המקורות שתחת כותרת המשנה זמן התקנה, ונתח אותם. (ניתן להיעזר במאמרו של פליקס עמ' 390-395 סעיפים 4,5)


 


תשובות


 


שאלת ההקדמה- מפסוקי המקרא בור שספיחים מותרים באכילה..מפסוקים ה-ו מוכח שאסור לקצור ספיחים בדרך של בעלות, אך מותר לכל אחד לקצור שלא בדרך בעלות, כמפורש בפס' ו' שהיתה שבת הארץ לכם לאוכלה...


  1. אבן ג'נח-שפח בערבית לשפוך, מה שנשפך ונושר בשעת הקציר
    אב"ע- הגדילה הנוספת מעבר לגדילה הרגילה
    רמב"ן- דומה לאבן עזרא, מלשון תוספת מה שנוסף על הקציר של הקיץ כמו 'ונספחו על בית יעקב' (נאמר על הגרים), כלומר יבול נוסף מעבר לקציר הרגיל והמתוכנן.

  2. הוא בא לשלול את המחמירים שטענו שששדה שנשמר מפני הציבור נאסר 'כחפצא' וגם הפקרתו לא תועיל להחזירו להיתרו.

  3. את ספרא פרשה א'- יש להסביר שזה אכן מדרבנן 'מכאן סמכו', היינו בבחינת אסמכתא בלבד. ההוכחה לכך היא עצם האסמכתא המובאת בפרשה זו 'ואת ספיח קצירך לא תקצור' שהיא כמובן תלושה לחלוטין מפשוטם של הפסוקים שכמו שלא אוסרים לקצור ענבים לחלוטין כך לא אוסקים ספיחים לחלוטין, אלא מתירים בכמות קטנה לכל בני אדם בשווה , ואוסקים בכמות מסחרית דרך בעלות.
    מספרא פרשה ג'- נראה שלא ניתן לישב עם פשוטו של מקרא, שהרי אף שאת ר"ע אם היה מובא לבד היינו מפרשים מדרבנן כמו בפרשה א', מלשון חכמים נראה ברור שר"ע סובר שספיחים הם דבר תורה, ולכן חכמים חולקים עליו.
    'הראיה' של ר"ע ודאי שאינה מוחצת. ר"ע פרש ע"פ הספרא שאם לא נזרע פשיטא שלא יהיה מה לאסוף, ומדוע יש לכתוב גם 'ולא נאסוף', אלא מכאן שלא נאסוף מתייחס לספיחים שגדלו לבד אף שלא זרענו וקמ"ל שהם אסורים דבר תורה. אם זה אכן כוונת הפסוקים זה סותר את פס' ו שם כתוב במפורש ששבת הארץ היא לכם לאוכלה וכפי שכתבנו בתשובה לשאלה 1. גם חכמים הרי חולקים על ר"ע והבינו את הפסוק אחרת במבואר בהמשך הפרשה עיין במקורות. (בכלל ניתן היה להסביר לפי הפשט בצורה יותר פשוטה, ששדיברה תורה בלשון בני אדם, ואין לשאול מהכפילות כלום, כי כוונת השאלה היא כיוון שלא נזרע לא יהיה לנו מה לאסוף וממילא לא יהיה לנו מה לאכול).
    לענ"ד לא ניתן לחשוד את ר"ע שסבר אכן שספיחים הם דבר תורה כאמור לעיל, ואים להביא ראיה מדברי חכמים בספרא להבנת ר"ע. מה שחכמים אומרים הוא שספיחים הוא איסור דרבנן גמור היינו גזירה, ולא הלכה שנלמדה מדרשה מהתורה הינו באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן. הלכה שנלמדת באחת המידות למרות שהיא פרשנות של  חכמים, תוקפה הוא מהתורה!!  (עיין הקדמת הרמב"ם לפרושו למשנה, והלכות ממרים פ"ב ה"א) פרשנות של התורה שנעשית ע"י אחת המידות היא לא תמיד פשוטו של מקרא.

  4. ספיחי התר הם ספיחים שמותר לקצרם בשביעית , ולא חל עליהם איסור ספיחים. למשל  שדה בור או שדה ניר שדה כרם ושדה זרע, שברור שאף אחד לא יזרע שם בכונה כי זה מזיק או לא מועיל לזורע, ולכן מה שגדל שם לא גזרו עליו ספיחים. כמו כן יש אפשרות נוספת שתורחב לקמן (שאלה 6) והיא גידולי שדה שגדלו רובם בשישית וטרם נלקטו ונכנסה שביעית, שיש בהם קדושת שביעית מהתורה כי הולכים אחר לקיטה, אך ודאי שאין בהם גזירת ספיחים.
    הירולשמי שביעית  לא יכול  להעמיד את הפסוק בספיחי איסור, שהרי כאמור לעיל הפסוק מתיר לאכול ספיחים אם קוצרים אותם שלא בדרך מסחרית. וממילא שנגזרה גזירת ספיחים לא ניתן להעמיד את הפסוק בכל ספיחים, אלא רק באותם ספיחים שלא נאסרו גם אחרי הגזירה.

  5. א. לדעת פשט המשנה בשביעית וכך מבואר בירושלמי- חכמים אוסרים בכל הספיחים. ר' יהודה מתיר בספיחי חרדל.
    ור' שמעון סובר שרק ספיחי כרוב נאסרו, כל שאר הספיחים מותרים. (עיין פליקס שלא מדובר בכרוב רש שלנו, אלא בכרוב עלים שהוא בעל גבעול גבוה)
    הסיבה-כתובה במשנה שאין כיוצא בו בירקות השדה כלומר במיני הבר ומכאן ברור שיש לחשוד כשנראה כרוב גדל בשביעית שהוא נזרע בידי אדם באיסור. על כך תמה הירושלמי בה"א ' ומפני שאין כיוצא בהן בירקו' השד' יהו אסורין?
    כלומר ברור שיש עוד הרבה ירקות שאין בהם במיני הבר , וא"כ מדוע ר"ש אוסר רק ספיחי כרוב?! מכאן שיש סיבה נוספת והיא שהכרוב גדל 'אימהות אימהות' (היינו משאירים חלק מהכרוב ולא לוקטים בסוף העונה כדי שהזרעים יתפשטו ממנו ויזרעו לבד באדמה), וכתוצאה מכך כמבואר בהמשך הירושלמי  לא ניתן להפריד בין הנזרע בשביעית לנזרע לפני שביעית, בניגוד לשאר הירקות שניתן להבדיל ולכן ר"ש לא גזר בהם ספיחים. (עיין בהרחבה המאמרו של פליקס ח"ב עמ' 409-408).
    לדעת הבבלי- יש הסבר אחר לדעת ר' שמעון, שסובר לדעת הבבלי שכל הספיחים אסורים חוץ מספיחי כרוב שמותרים!!! (ועיין רש"י שם בפסחים שאכן מתקשה להסביר כיצד דברי ר"ש אלו מתיישבים עם הנימוק שאין כיוצא בו בירקות השדה)
    ב. פליקס טוען שיש שתי נוסחאות שונות למשנה, ואכן לבבלי הייתה גירסה אחרת במשנת שביעית.

  6. בירושלמי מעשרות מפורש שתבואה אין בה איסור ספיחים אם הביאה שליש (עונת המעשרות) לפני ראש השנה של שביעית. כמובן שיש בהם קדשות שביעית שהולכים אחר הלקיטה. וכך יש לומר באופן פשוט בכל גידולי השדה וכך פסק הרמב"ם. (ואוליי גם הרמב"ן בפרושו לתורה).
    אלא שהר"ש מחלק ואומר שדווקא בתבואה צריך שליש אך הירק די שתחילת גידולו היה בשישית (נביטה). מניין לר"ש לחלק?  וכתבו האחרונים שכוונת הר"ש היא דווקא לירק שנאכל עלים שכיוון שהעלים נבטו אכן אין ספיחים, אך ירק שנאכל בצורת פירות כקישויים ועגבניות יודה הר"ש שלא די בנביטה אלא בהבאת שליש הפרי. (עיין במנחת שלמה שטוען שזה רק אליבא דר"ע הסובר שספיחים אסורים דבר תורה אך לא לחכמים ולפי חכמים די בנביטה גם בירק שאוכלים את פרותיו, ולאור דברינו לעיל בשאלה 3 אין מקום לחילוק של המנחת שלמה כיוון שהויכוח בין ר"ע לחכמים אינו כה קיצוני . אך מ"מ מה שכתב בסוף סברא להקל אליבא דהר"ש  בזריעה בפרהסיא ע"י בי"ד , זה מסתבר שיודה הר"ש ועל זה סומכים להקל הלכה למעשה בזריעה מוקדמת שנובטת לפני כניסת שביעית)

  7. הרש"ס בפרושו לירושלמי טוען שאף שאנו מוצאים את המחלוקת בדורו של ר"ע, מדובר על גזירה קדומה שבני דורו של ר"ע חלקו על מקורה.
    פרופסור פליקס מביא סדרה של משניות ומקורות משוכח מהם שרק בדור של ר"ע התחדשה הגזירה.
    לדוגמה:
    שביעית פ"ד מ"ב- ב"ש וב"ה שהם דור לפני החורבן, חולקים בשדה שנטייבה (נחרשה) בשביעית האם פרותיה מותרין, וב"ה שהלכה כמותם פוסקים שכן. כיצד הרי יש איסור ספיחים גם בלא שטייבו את השדה? אלא ע"כ שמשנה זו נשנתה לפני איסור ספיחים.
    שביעית פ"ה מ"ג- ר' אליעזר ור' יהושע מדור יבנה הראשון דנים בלוף שלא קטפו עניים את עליו בשביעית. בפשטות משמע שמותר לקוטפו בשביעית, והרי יש בו איסור ספיחין?ה ע"כ שגם משנה זו היא לפני איסור ספיחין, ומכאן שרק בדור אח"כ בו נחלקו ר"ע וחכמים, החלה הגזרה.
    הדברים מסתייעים גם מעדותו של יוסף בן מתיתיהו שחי בדור החורבן ומעיד על מציאות שאין בה כלל איסור ספיחין. 


ניתן לשאול שאלות ולהגיב והרב ישתדל להענות


 

 

 

בית המדרש