ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

דברים שארעו בי"ז בתמוז

ע"י: הרב צבי יניר

כיוון שהשבוע חל י"ז בתמוז להלן מקורות לשיעור ירושלמי בנושא שיינתן בתחילת שבוע הבא.השיעור מנסה לסדר מה קרה בי"ז בתמוז

 


ירמיהו פרק לט   א)   בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ:  ס  (ב)   בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר:


ירמיהו פרק נב       (ו)   בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:


  (ז)   וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ  דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:


יחזקאל פרק כו   א)   וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְדֹוָד אֵלַי לֵאמֹר:


  (ב)   בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה:   (ג)   לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְדֹוִד הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו:


משנה מסכת תענית פרק ד משנה ו     חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר  בתמוז  וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר  בתמוז  נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף  אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר  משנכנס אב ממעטין בשמחה: 

•1. מקם את כל הארועים שארעו בי"ז תמוז מבחינה הסטורית , מתי ארעו?


בטל התמיד


ירושלמי תענית פ"ד ה"ה


 רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בימי מלכות יון היו  משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני כבשים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים באותה השעה האיר הקב"ה את  עיניהם ומצאו שני טלאים בלישכת הטלאים על אותה השעה העיד רבי יהודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות ואמר רבי לוי אף בימי מלכות  הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והחלו להם שני חזירים לא הספיקו  להגיע למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה באותה השעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית 


משנה עדויות פ"ו מ"א רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות ושמשיאין את האשה על פי עד אחד ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש ועל היין בן  ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות: 


בבלי תענית כח ע"ב     בטל התמיד - גמרא.


ר"ח שם - מביא את הירושלמי מילה במילה


בבלי ב"ק פב ע"ב   אין מגדלין חזירים בכל מקום. תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה  דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין  בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו:   ארור   האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגנות הצריפין, ושתי הלחם מבקעת עין  סוכר. 


תוספות שם  ואסור לאדם שילמד בנו חכמת יוונית  - וא"ת והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאמרינן בפרק בתרא דסוטה  (דף מט.)   וטיטוס היה בשעת חורבן  כדאמרינן בהניזקין  (גיטין דף נו:)   ומלכות בית חשמונאי קדמי טובא כדאמרינן בפ"ק דע"ז (דף ט.) וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו א"נ אי הוה בעי למיקם  בארור לא היה מיקרי עבריין אבל לבסוף איכא גזירה דרבנן ונראה דלא יגדל דמתני' היא היתה גזירה דפולמוס של טיטוס.
משנה סוף סוטה דף מט ע"א   מתני'.  בפולמוס   של אספסיינוס - גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס - גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית.


מרש"י שם
בפולמוס של טיטוס - שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם.

בבלי סוטה מט ע"ב


ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה  ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר  שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה  אמרו  : ארור אדם שיגדל  חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית; ועל אותה שנה שנינו: מעשה ובא עומר מגגות צריפים, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. איני? והאמר רבי: בא"י  לשון סורסי למה? אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית! ואמר רב יוסף: בבבל לשון ארמי למה? אלא או לשון הקודש או לשון פרסי! לשון יוונית לחוד,  וחכמת יוונית לחוד. 


רש"י סוטה דף מט עמוד ב


 מלכי בית חשמונאי -  שני אחים שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס.


 היה הורקנוס מבחוץ -  צר על ירושלים והביא עמו חייל רומיים.

1. האם מדובר בירושלמי ובבבלי באותו סיפור? אם כן כיצד נוצרו ההבדלים [מנה אותם]!


הובקעה העיר


ירושלמי תענית פ"ד ה"ה        תני רבי שמעון בן יוחי  עקיבה רבי היה דורש כה אמר יי' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה צום הרביעי זה שבעה  עשר בתמוז יום שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב  הבית בראשונה ובשנייה צום השביעי זה שלשה בתשרי שנהרג בו גדליה בן אחיקם צום העשירי זה עשרה בטבת יום שסמך מלך בבל על ירושלם והובקעה  העיר כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין אמר ר' תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הדא היא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה באחד  לחדש היה דבר יי' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף אין תימר באחד באלול ביום ולילה  נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אלא קילקול חשבונות יש כאן רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו  ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות רבי שמעון בן לקיש אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה  בנך ונתקדש אמר ייעשה זה ראש לחשבונות ר' מנא בעי ניחא נתקלקלו לשעבר דילמא להבא בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עש' מה  ביניהון עשרי' ואחד יום מיו' שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש אמר רבי אבונה סימנא מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו  ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום מאן דאמר בתשעה לחדש באחד באב חרב  הבית מאן דאמר בשבעה עשר בתשעה באב חרב הבית 


בבלי תענית כח ע"ב


הובקעה העיר בשבעה עשר הוה? והכתיב  +ירמיהו נ"ב+   בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב  בעיר, וכתיב בתריה  +ירמיהו נ"ב+   ותבקע העיר וגו'! - אמר רבא: לא קשיא; כאן - בראשונה, כאן - בשניה. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז,  בשניה בשבעה עשר בו.


בבלי ראש השנה יח ע"ב    תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו.  צום   הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר  +ירמיהו נב+    (ברביעי) +מסורת הש"ס: [בחודש הרביעי]+ בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר. ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים.  צום החמישי - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו. ואמאי קרי ליה חמישי - חמישי לחדשים. צום השביעי - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. 

מתי הובקעה העיר, ומתי היה החורבן, השווה בין שני התלמודים?


תוספות ראש השנה יח ע"ב  זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר  - היינו בראשונה אבל בשניה הובקעה בי"ז ומשום הכי עבדינן בי"ז תענית והך ברייתא מתנינן בירושלמי וגרסי' בה  י"ז בתמוז ואע"ג דכתיב בקרא בתשעה לחדש קלקול חשבונות היו שם ופליג אש"ס דידן ורוצה לומר דמתוך טרדתם טעו בחשבונם ולא רצה הפסוק לשנות  מכמו שהיו סבורים.


חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב


 גירסת הספרים  צום   הרביעי  זה י"ז  בתמוז  שבו הובקעה העיר, וכן הוא בתוספתא דסוטה, ותימא דהא קרא דמייתינן כתיב ביה ותבקע העיר בתשעה לחודש,  ובירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) הקשו כן והא תשעה [לחודש כתיב] ופריק קלקול חשבונות היו שם, כלומר כי מפני הצרות והמלחמות טעו בחשבון והיו סבורין  שהובקעה בתשעה בו אבל לעולם בי"ז היתה אף בראשונה כמו בשניה, ומיהו בגמרא דילן בפרק בתרא דתענית (כ"ח ב') אמרינן בהדיא דבראשונה הובקעה  בתשעה בו ובשניה בי"ז בו, ולפי זה הכי גרסינן הכא  צום   הרביעי  זה ט'  בתמוז  שבו הובקעה העיר וכך מצינו הגרסא בנוסחי דוקני.      וא"ת והלא עיקר גזירת התענית על חורבן ראשון הוה ובט' בתמוז קבעוהו שבו הובקעה העיר, וא"כ למה אנו מתענין היום בי"ז בתמוז שהיתה בקיעה שניה,  וכי תימא כי בבית שני נעקרו אותם הצומות שגזרו על בית ראשון הא ליתא כדמוכח לעיל, תדע דהא עשרה בטבת וצום גדליה מחורבן ראשון הם ואנו  מתענין אותן, וכיון שכן למה נעקר ט' בתמוז, ואם מפני שנבקעה בשניה בי"ז נתענה בשניהן, ומה שקשה יותר הוא מה שאמרו בפ"ק דמגילה (ה' ב') על רבי  שרחץ בי"ז בתמוז והיינו מטעמא דרב פפא דלעיל דאמר רצו מתענין ולפי שלא היה שמד בימי רבי, וזה תימא גדול בעיני שהרי י"ז בתמוז אינו תלוי ברצון,  שהרי לא תלו ברצון אלא ט' בתמוז שהיה מגזירה ראשונה של נביאים, אבל י"ז בתמוז גזירה חדשה היא על חורבן בית שני שאל"כ למה מתענין אותו כלל,  ויש לנו לומר שלפי שהיו יודעים הנביאים חורבן בית שני הניחו הצומות הראשונות כמו שאמרנו לעיל, ולפיכך כשהניחו תענית תמוז שיהיה צום בזמן השמד  ושיהא ברצון בזמן שאין שמד לא על ט' בתמוז הניחוהו שהרי יודעין היו הבקיעה השניה שיהא עתידה להיות אלא עקרוהו ממקומו וקבעוהו בי"ז, כי קשה היה  הדבר שיתענו על הבקיעה הישנה ולא יתענו על החדשה שהיתה חמורה וקשה יותר, וגם היה קשה לגזור שתי תענית בחודש אחד, אלא כיון דשם בקיעה אחת  היא וגם שתיהן בחדש אחד קבעו התענית על שתיהן בי"ז בו בבקיעה שניה שהיא אבל חדש.


ובהא לא שייך להשיב מהא דאמרינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואם פשט איסורו בכל ישראל אפילו אם יבא  אליהו ויאמר אין שומעין לו, ויום ט' בתמוז פשט בכל ישראל, דהא ליתא דאילו מגזירת נביאים הראשונים לא היה אלא בגלות ראשון בלבד ודין הוא  שיתבטלו בבנין בית שני, אלא שעמדו נביאים האחרונים וקבעום בבית שני על דרך שאמרנו וכדרב פפא, ובזה לא יקשה לנו מה שהקשו בתוספות על מה  שאמרו במגילה (ה' ב') דרבי בעא למיעקר ת"ב ואע"פ שהיה מגזרת נביאים ופשט בכל ישראל, וטעמא דמילתא כדאמרן שאף הוא נביאים האחרונים תלאוהו  ברצון כדכתיבנא לעיל.        ואפשר עוד לומר שאף נביאים הראשונים שגזרו התענית יודעין היו בחורבן בית שני ולא קבעוהו בתשעה בו דוקא, אלא בחדש זה, שלא מצינו שנקרא אלא  צום הרביעי, אבל אין צריך לכך.    ומ"מ דבר ברור הוא שהתענית הזה אחר החורבן ביום י"ז בתמוז היה כמו שאנו נוהגין היום, וכדמוכח מעובדא דרבי במסכת מגילה, וממתניתין וברייתא  דמסכת תענית (כ"ו ב') דתנן ה' דברים ארעו לאבותינו בי"ז בתמוז, דודאי לפי שהוא יום תענית הביאוהו שם במסכת תענית 


תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה ד"ה תניא (ר"ה


 ובתשעה  בתמוז אין מתענין אבל בשבעה עשר בו מתענין, דכיון שמתחלה קבלוהו עליהם על שם שבו הבקעה העיר בראשונה ובשניה הובקעה בשבעה עשר בו נהגו  להתענות בשבעה עשר דחורבן שני חמיר לן. 


ספרי דברים פיסקא לא ד"ה (ו, ד )   יוצא בו אתה אומר  +זכריה ח יט+  כה אמר ה'  צום הרביעי  וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר  ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי, 


רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ב


 ושבעה עשר  בתמוז  וחמשה דברים אירעו בו: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן  שני, ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל. 

שרף אפוסטמוס-צלם בהיכל


ירושלמי תענית שם  ושרף אפוסטומוס את התורה. איכן שרפה ר' אחא אמר במעברתא  דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה.


והעמיד צלם  בהיכל אית תניי תני הועמד מאן דאמר הועמד  צלמו   של   מנשה  מאן דאמר העמיד צלמו של אפוסטומוס מפני מה לא קבעו אינו תענית חיננא אבוי דבר ינטה  בשם רבי בנייה שלא קיבלו רוב ציבור עליהם אמר ר' יהושע בן לוי כל מה שנעשה בזה חזר וכל מה שנעשה בזה לא חזר א"ר לוי כתיב אשר יעשה אותם  האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום 


בבלי תענית כח ע"ב     שרף  אפוסטמוס  את התורה - גמרא. העמיד צלם בהיכל מנלן? דכתיב  +דניאל י"ב+   ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם. וחד הוה?  והכתיב  +דניאל ט'+   ועל כנף שקוצים משמם! - אמר רבא: תרי הוו, ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה, ואשתכח דהוה כתיב: אנת צבית לחרובי ביתא, ידך אשלימת ליה. 


רשי שם  תרי הוו -  שהעמידן מנשה בהיכל.


 


 


 

 

 

בית המדרש