ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מנהיגות אחרת

ע"י: הרב שי פירון

בעוד הבחירה ביהושע בן-נון כמנהיג שיחליף את משה מגיעה ישירות מפיו של הקב"ה, הרי שמאז ועד עצם היום הזה החיים הציבוריים מטולטלים בכל פעם שאנו נדרשים לבחור לעצמנו מנהיג. התהיות הן רבות: מי הוא המנהיג הראוי? מהי דמותו? מה הן התכונות הנדרשות ממנו? חלק מהתשובות ניתן ללמוד מפרשת השבוע

 


פרשת השבוע מפגישה אותנו עם חילופי מנהיגות בין משה ויהושע. בסופה של תקופה ארוכה שבה משה מוביל את העם בבחינת "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה", מתבשר משה על פרידתו הצפויה ובמקביל מתבקש למנות מנהיג חדש תחתיו. אולם בעוד הבחירה ביהושע בן-נון כמנהיג שיחליף את משה מגיעה ישירות מפיו של הקב"ה, הרי שמאז ועד עצם היום הזה החיים הציבוריים מטולטלים בכל פעם שאנו נדרשים לבחור לעצמנו מנהיג. התהיות הן רבות: מי הוא המנהיג הראוי? מהי דמותו? מה הן התכונות הנדרשות ממנו?


הפולמוס הציבורי סביב אופיים של מנהיגים מתאפיין בעיקר בדעות הקיצוניות שמתלוות לכל דיון שכזה. אולם מעבר לכך, קיימת בנושא זה תופעה מדאיגה במסגרתה נוהגים אנשי מעלה הראויים מעצם שיעור קומתם למנהיגות ציבורית ולשררה, לברוח מהמנהיגות. כך קרה פעם אחר פעם, שהזירה נותרה בידי פחותי המדרגה הפחות ראויים לכך. ביטוי חריף לכך מצוי בכתבי ש"י עגנון שאמר כי "החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים. בתוך כך קופצים הטיפשים והרעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם  כפי זדונם וכפי טיפשותם...וכל דבר שנתנו עיניהם בו - הרי הם מחזיקים אותו ואינם מניחים ממנו, שאם יניחו  ידיהם ממנו אין להם מה יעשו בעולם. לפיכך כל ימיהם תחבולות ובלבד שיחזיקו העולם בידיהם."


בערך באותה תקופה בה כתב עגנון את דבריו,  כתב מאיר יערי,  ממנהיגי 'השומר הצעיר' דברים הפוכים, המרוממים את מקומו ויעודו של המנהיג: "מנהיג. לב צעיר מזדעזע לשמע המילה הזאת. אולם עוד יותר ירעד בהרגישו את מהותה, בעמדו תחת השפעת  הקסם היוצא מהאיש המנהיג, המתווה דרך, הממלא את רחשי הלב הקולקטיבי, המביע את זעזועי הנפש הקיבוצית. ...מנהיג - משען בצרה, מעוז בשעת דכדוך נפש...האיש שהיה לגואל...שקשרתם אותו אליכם בעבותות הערצה".


שתי גישות הפוכות אלה באות לידי ביטוי גם ביחס למנהיגות. יש הבוחנים את המנהיגות ואת ערכה האידילי אך ורק דרך  השאיפה למנהיגות שלמה וראויה. ישנם כאלה שאפילו מזלזלים במנהיגות ולא רואים בה יותר יעוד ושליחות. הללו יכולים להיות אנשים רצינים, אולם מכיוון שהם מסתגרים במגדל השן של עצמם, רחוק מהלבטים והשאלות העקרוניות,  הרי שאין הם רלוונטיים במציאות. הם אולי אנשי רוח, אבל בשתיקתם ובזלזולם הם מפקירים את שדה המנהיגות בידי מי שאינו ראוי לכך. כך בדיוק צומח יחס שלילי למנהיגות ולמקומה בחיי המאומה.
משה מייצג דמות אחרת, אידילית של מנהיג שלמרות שצמח וגדל בארמון המלוכה, יוצא אל אחיו ורואה בסבלותם. הרגישות המוסרית של משה, תחושת הערבות והשייכותהם אלה שעומדים בבסיס תפיסתו המנהיגותית. ערבות זו הובילה את משה לתחושות הזדהות עמוקה כל כך עם אחיו הסובלים עד שהמדרש מתאר את משה הרואה בסבל אחיו  ובוכה ואומר: "חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם (במקומכם), שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן".


עקרונות אלה עומדו גם בבסיס החיפוש למנהיג החדש שיחליף את משה. משה עצמו מבקש מהקב"ה: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". משה מבקש מה' מנהיג היוצא אל העם, מנהיג שאוהב את העם. מנהיג שחש כלפי העם אחריות הדומה לאחריותו של רועה הצאן. דימוי המנהיג לרועה אינו סתמי. יכולתו של הרועה להוביל את הצאן בעזרת חליל, בעזרת מנגינה מושכת לב, היא יסוד המנהיגות היהודית. מנהיגות עם מנגינה היא הבסיס, אך מעליו ישנם החזון, האופק, העתיד והיעוד. כאשר  נצטווה משה לצאת אל העם, הוא שאל: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם" אולם, הם ישאלו:  "ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם"? תשובת ה' מפעימה: "ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם". מתוך מכלול  השמות נבחר השם "אהיה". ה' מצווה את משה להבהיר לעם ששליחותו היא מכוח "אהיה", מכח העתיד, החלום, החזון. שלא כדרכם של מנהיגי ההווה, המטיבים עם הכאן והעכשיו,  מצטווה משה להבהיר לעם שמנהיגות באה מכוחו של החלום השלם שבא יבא, "אהיה שלחני אליכם". בכך, נבנית דמותו של מנהיג: רגיש להווה ומציב יעד וחזון לעתיד. אלה המנהיגים אליהם אנו מייחלים.


בימים אלה מסיימת קבוצה גדולה של בוגרי י"ב את שנות לימודיהם במערכת החינוך. הבוגרים הללו ימצאו את עצמם עם סיומה של החופשה במסגרות לימוד  שונות, בשירות הלאומי או בצבא. שנים של הליך חינוכי מחייבות את כולנו להבחין בעקרון מנהיגותי נוסף הנובע מדרכו של משה המופיע בפרשתנו והיא הורשת התפקיד. תפקיד יכול לעבור מאב לבן. אך משה המנהיג מעביר באמצעות מנהיגותו ערכים, רגישות, מוסריות, עבודת ה', ענווה, ועוד. אלה ערכים שהמחנך מניח לפני תלמידו אבל עיקר העמל הוא על ידי התלמיד, הבוגר.


עם צאתם של אלפי הבוגרים לשלב חדש בחייהם, אנו מברכים אותם בברכת הדרך: שיוצאם לשלום ויחזירם לשלום ויצילם מכף כל אורב ואוייב בדרך, ברוך שומע תפילה.


המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר לפרשת פנחס שנת תשס"ז

 

 

בית המדרש