ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

דברים שארעו בי"ז בתמוז

ע"י: הרב צבי יניר

מה ארע בי"ז בתמוז? האם יש הבדל בין הבבלי לירושלמי? מדוע? על כך בשיעור הבא. השיעור בנוי על המקורות שנתנו שבוע שעבר

 


לפי פשוט של מקרא בשני מקומות בירמיהו המצ"ב בקיעת החומות של ירושליים בבית ראשון הייתה בט' בתמוז.


ירמיהו פרק לט   א)   בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ:  ס  (ב)   בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר:


ירמיהו פרק נב       (ו)   בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:


  (ז)   וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ  דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:


המשנה במסכת תענית פרק ד משנה ו  -קובעת סימטריה בין י"ז בתמוז לט' באב, בשניהם ארעו חמישה דברים.


נכתוב את הארועים בצורה סימטרית ונראה האם קיימת סימטריה גם מעבר למספר 5. 






















חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר  בתמוז 



וחמשה בתשעה באב



נשתברו הלוחות



נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ



ובטל התמיד והובקעה העיר



וחרב הבית בראשונה ובשניה



ושרף  אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל



ונלכדה ביתר ונחרשה העיר


 הניתוח של הטבלה אכם מאפשר לומר שיש כאן סימטריה הסטורית.


שורה ראשונה-נשתברו הלוחות לעומת חטא המרגלים  - שני הארועים היו במהלך 40 השנים אחר יציאת מצרים.


שורה שניה- אם יש סימטריה אז בטל התמיד הוא מקביל לחורבן בית ראשון, ומשמע שמדובר על ביטול התמיד בבית ראשון.
והובקעה העיר מקביל לחרב הבית שניה, ומשמע שהבקעת העיר בבית שני הייתה בי"ז תמוז, וזה אכן מסתבר לאור הפסוקים לעיל, שבבית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז.


אם הסימטריה ממשיכה אז נלכדה ביתר מקביל לשר אפוסטמוס ושניהם ארעו במרד בר כוכבא, והוא הדין לנחרשה העיר שכנראה מדובר על ירושלים אחרי מרד בר כוכבא וזה מקביל להעמדת הצלם אחרי המרד (איליה קפיטולינה)


וכסימטריה הזו מפורש ברמב"ם (לגבי השורה השניה), וכנראה שמקור המידע של הרמב"ם לגבי בטל התמיד הוא עצם הסימטריה:


רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ב


 ושבעה עשר  בתמוז  וחמשה דברים אירעו בו: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן  שני, ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה, והעמיד צלם בהיכל. 


אנו מבקשים לראות כיצד התלמודים הבינו את המשנה, האם כרמב"ם , או בדרך אחרת. נעבור על כל אחד המאורעות שרשומים במשנה ונראה כיצד מבארים אותו שני התלמודים.


 


בטל התמיד


ירושלמי תענית פ"ד ה"ה


 רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בימי מלכות יון היו  משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני כבשים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים באותה השעה האיר הקב"ה את  עיניהם ומצאו שני טלאים בלישכת הטלאים על אותה השעה העיד רבי יהודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.


 ואמר רבי לוי אף בימי מלכות  הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והחלו להם שני חזירים לא הספיקו  להגיע למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה באותה השעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית 


שני מעשים מובאים בירושלמי. בראשון מזמן מלכות יוון (חשמונאים?), באותו מעשה התאחרה ביום אחד הקרבת התמיד, ועל אותו מעשה העיד ר' יהודה בן בבא (שהוא בן דורו של ר"ע הרבהע אחרי החורבן) במשנה בעדויות המובאת לקמן.


המעשה השני מתקופת החורבן -מלכות הרשעה-רומי. העלו חזירים במקום גדיים, וקפץ החזיר? 40 פרסה , ובאותה שעה בוטל התמיד.


זאת אומרת שהירושלמי כותב במפורש דלא כרמב"ם, ש'בוטל התמיד' (שזה ההקשר של הסוגיה) היינו בבית מקדש שני !


וממילא אין סימטריה במשנה בין י"ז בתמוז לט' באב, , כי אין אירוע  ביZ" בתמוז שארע בבית ראשון!


[משנה עדויות פ"ו מ"א רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות ושמשיאין את האשה על פי עד אחד ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש ועל היין בן  ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות:]


 


נעבור לבבלי שכותב בקצרה:


בבלי תענית כח ע"ב     בטל התמיד - גמרא.


הבבלי אומר שיש מסורת שזה בי"ז בתמוז מבלי להעיר את עיננו באיזה בית מקדש מדובר. כנראה שהמסורת הא"י שמובאת בירושלמי לא הגיעה לבבל, וכל העניין נשאר די עמום , ולכן לא נותר לבבבלי אלא לומר שזה גמרא.


אך עיון בסיפור המקביל של החזירים בבבלי , מגלה לנו כיצד המידע שמדובר על ביטול התמיד בבית שני נעלם לחכמי בבל.


בבלי ב"ק פב ע"ב   אין מגדלין חזירים בכל מקום. תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה  דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין  בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו:   ארור   האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגנות הצריפין, ושתי הלחם מבקעת עין  סוכר. 


יש כמה הבדלים בין הסיפר בבבלי לבין הירושלמי, נציין את החשובים לעינייננו.


בירושלמי היו שני סיפורים, זה שעסק בבטל התמיד כתוצאה מהחזירים הייה בזמן רומי-חורבן בית שני.


בבבלי מובא רק סיפור אחד על החזיר, והוא מיוחס לתקופת מלכות יוון.


מה שארע ששני הסיפורים בירושלמי , הפכו לסיפור אחד בבבלי (המידע עבר בטלפון שבור...), והזמן שיוחס לסיפור הוקדם לתקופת יוון. בתקופת יוון כידוע לא בטל התמיד שהרי בית מקדש המשיך לתפקד, וברור שבטל התמיד הכוונה שמכאן ואילך ועד לחורבן לא הוקרב תמיד וזה לא יתכן בתקופת יוון. כך נעלם ההקשר המקורי של הסיפור, וממילא כבר אין מקור מידע לבבלי באיזה בית מקדש בוטל התמיד.


איחוד הסיפורים בבבלי לאחד, ויחוס הסיפור של החזיר לימי יוון יצרו כמה בעיות שאיתן הראשונים התקשו להתמודד ונאלצו לתרצן בדוחק רב.


המשנה סוף סוטה דף מט ע"א     בפולמוס   של אספסיינוס - גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס - גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית.


נוצרה סתירה, מתי גזרו על חכמה יוונית? לפי המשנה בסוטה בזמן טיטוס (רומי) אך לפי הסיפור בבבלי זה קרה בעקבות החזיר בתקופת יוון. כמובן שלאור הירושלמי הקושיה לא מתחילה ואכן הסיפור עם החזיר היה בתקופת רומי, וכל הסתירה נוצרה כתוצאה מבלבלו שהיה בבבל בין סיפור אחר שהיה בתקופת יוון לסיפור החזיר שארע בתקופת רומי.


מובא בזה התוס' ותרוציו .


תוספות שם  ואסור לאדם שילמד בנו חכמת יוונית  - וא"ת והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאמרינן בפרק בתרא דסוטה  (דף מט.)   וטיטוס היה בשעת חורבן  כדאמרינן בהניזקין  (גיטין דף נו:)   ומלכות בית חשמונאי קדמי טובא כדאמרינן בפ"ק דע"ז (דף ט.) וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו א"נ אי הוה בעי למיקם  בארור לא היה מיקרי עבריין אבל לבסוף איכא גזירה דרבנן ונראה דלא יגדל דמתני' היא היתה גזירה דפולמוס של טיטוס.
ומה תרץ רש"י?


רש"י שם (סוטה)
בפולמוס של טיטוס - שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם.


רש"י מנסה לקרוא להורקנוס וארסיטובלוס פולמוס של רומי... אומנם הם היו בזמנו של פומפיוס הרומאי, אך ודאי לא בזמנם של אספסיינוס וטיטוס מדובר על פער של כ-100 שנה...


 


הובקעה העיר


בבלי תענית כח ע"ב


הובקעה העיר בשבעה עשר הוה? והכתיב  +ירמיהו נ"ב+   בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב  בעיר, וכתיב בתריה  +ירמיהו נ"ב+   ותבקע העיר וגו'! - אמר רבא: לא קשיא; כאן - בראשונה, כאן - בשניה. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז,  בשניה בשבעה עשר בו.


לפי הבבלי יש חילוק ברור בין בית ראשון שמפורש בכתובים כדלעיל שהבקיעה הייתה בט' תמוז, לבין בית שני שבו נבקעה העיר בי"ז בתמוז. ופשט המשנה מסייע לבבלי, שלא כתוב שהובקעה העיר בראשונה ובשניה כמו ביחס ל'חרב הבית' בתשאה באב, ומכאן שרק באחד משני הבתים הובקעה העיר בי"ז בתמוז.


ירושלמי:  


נעיין תחילה בפסוקים הבאים ביחזקאל, וננסה לבדוק מהו התארים שמדובר בהם.


יחזקאל פרק כו   א)   וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְדֹוָד אֵלַי לֵאמֹר:


  (ב)   בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה:   (ג)   לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְדֹוִד הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו:


מדובר כאן על אחד בחודש? האם מדובר על חודש אב, הרי טרם היה החורבן. אוליי כיוון שהפריצה לעיר הייתה בר בי"ז הגיעה השמועה לצור והיה ברור שגורלה של ירושלים נחרץ. או שמא מדובר על א' אלול?


בירושלמי לקמן יש דעה שכתוצאה מהפסוק הזה, יוצרת מהפך משמעותי


ירושלמי תענית פ"ד ה"ה        תני רבי שמעון בן יוחי  עקיבה רבי היה דורש כה אמר יי' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה צום הרביעי זה שבעה  עשר בתמוז יום שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל צום החמישי זה תשעה באב ...


 והובקעה  העיר: כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין אמר ר' תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הדא היא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה באחד  לחדש היה דבר יי' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח? אין תימר באחד באב, עדיין לא נשרף!? אין תימר באחד באלול ביום ולילה  נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור?! אלא קילקול חשבונות יש כאן .


לפי הירושלמי יש כאן קלקול חשבונות וכפי שיבואר גם בהמשך הירושלמי. מדובר על א' אב אך בעצם מדובר על ט' באב, אלא


שהנביא יחזקאל כותב אק אב כיוון שבטעות בבבל חשבו שהחורבן היה בא' באב, ויחזקאל מנציח את הטעות וכותב שכביכולת אנשי צור שמחו למפלתה של ירושלים בא' אב אף שבפועל זה היה בט' או י' באב. הקילקול כפי שיוכח בהמשך הוא גם היחס לט' בתמוז. תאריך זה יש לאחרו ג"כ בשמונה ימים (כמו בין א' לט' באב), והעיר הובקעה בפועל בי"ז בתמוז גם בבית ראשון, והנביא ירמיהו גם הנציח את הטעות של אנשי בבל


המשך הירושלמי ר' יוחנן וריש לקיש חלוקים על ר' תנחום, וסוברים כנראה כמו הבבלי שבבית ראשון אכן הבקיע ההייתה בט' בתמוז ואין קלקול חשבונות: (אלא היום של החורבן ט' באב נקרא כביכול אחד בחודש)


רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו  ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות רבי שמעון בן לקיש אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה  בנך ונתקדש אמר ייעשה זה ראש לחשבונות


גם ר' מנא תמה על ר' תנחום, ולא נראה לו הגיוני שקלקול החשבונות יונצח ע"י הנביאים יחזקאל וירמיהו לדורות


ר' מנא בעי: ניחא נתקלקלו לשעבר, דילמא להבא?!!!


כעת מסכם הירושלמי כיצד נוצרה הטעות לדעת ר' תנחום


בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עש' מה  ביניהון עשרי' ואחד יום מיו' שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש אמר רבי אבונה סימנא מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו  ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום מאן דאמר בתשעה לחדש באחד באב חרב  הבית מאן דאמר בשבעה עשר בתשעה באב חרב הבית 


לאמור היה ידוע שהיו שלושה שבועות בין ההבקעה לשריפת המקדש, בפועל זה היה בין י"ז לט' באב, אלא שבבבל חשבו שמדובר על בין ט' תמוז לא' אב, וחשוב שא' אב הוא יום החורבן.


כידוע הלכה כבבלי, ומיילא הראשונים נאלצו להסביר מדוע אנו צמים ביZ" כפי בית שני ולא בט' בתמוז כפי שארע בבית ראשון וכפי שעשרה בטבת וצום גדליה נקבעו לפי בית ראשון. (כמובן לפי ר' תנחום בירושלמי הקושיה לא מתחילה כי גם בבית ראשון מדובר בי"ז בתמוז.


להלן דבריהם של הראשונים:


חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב


וא"ת והלא עיקר גזירת התענית על חורבן ראשון הוה ובט' בתמוז קבעוהו שבו הובקעה העיר, וא"כ למה אנו מתענין היום בי"ז בתמוז שהיתה בקיעה שניה,  וכי תימא כי בבית שני נעקרו אותם הצומות שגזרו על בית ראשון הא ליתא כדמוכח לעיל, תדע דהא עשרה בטבת וצום גדליה מחורבן ראשון הם ואנו  מתענין אותן, וכיון שכן למה נעקר ט' בתמוז, ואם מפני שנבקעה בשניה בי"ז נתענה בשניהן, ומה שקשה יותר הוא מה שאמרו בפ"ק דמגילה (ה' ב') על רבי  שרחץ בי"ז בתמוז והיינו מטעמא דרב פפא דלעיל דאמר רצו מתענין ולפי שלא היה שמד בימי רבי, וזה תימא גדול בעיני שהרי י"ז בתמוז אינו תלוי ברצון,  שהרי לא תלו ברצון אלא ט' בתמוז שהיה מגזירה ראשונה של נביאים, אבל י"ז בתמוז גזירה חדשה היא על חורבן בית שני שאל"כ למה מתענין אותו כלל,  ויש לנו לומר שלפי שהיו יודעים הנביאים חורבן בית שני הניחו הצומות הראשונות כמו שאמרנו לעיל, ולפיכך כשהניחו תענית תמוז שיהיה צום בזמן השמד  ושיהא ברצון בזמן שאין שמד לא על ט' בתמוז הניחוהו שהרי יודעין היו הבקיעה השניה שיהא עתידה להיות אלא עקרוהו ממקומו וקבעוהו בי"ז, כי קשה היה  הדבר שיתענו על הבקיעה הישנה ולא יתענו על החדשה שהיתה חמורה וקשה יותר, וגם היה קשה לגזור שתי תענית בחודש אחד, אלא כיון דשם בקיעה אחת  היא וגם שתיהן בחדש אחד קבעו התענית על שתיהן בי"ז בו בבקיעה שניה שהיא אבל חדש.


ובהא לא שייך להשיב מהא דאמרינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואם פשט איסורו בכל ישראל אפילו אם יבא  אליהו ויאמר אין שומעין לו, ויום ט' בתמוז פשט בכל ישראל, דהא ליתא דאילו מגזירת נביאים הראשונים לא היה אלא בגלות ראשון בלבד ודין הוא  שיתבטלו בבנין בית שני, אלא שעמדו נביאים האחרונים וקבעום בבית שני על דרך שאמרנו וכדרב פפא, ובזה לא יקשה לנו מה שהקשו בתוספות על מה  שאמרו במגילה (ה' ב') דרבי בעא למיעקר ת"ב ואע"פ שהיה מגזרת נביאים ופשט בכל ישראל, וטעמא דמילתא כדאמרן שאף הוא נביאים האחרונים תלאוהו  ברצון כדכתיבנא לעיל.        ואפשר עוד לומר שאף נביאים הראשונים שגזרו התענית יודעין היו בחורבן בית שני ולא קבעוהו בתשעה בו דוקא, אלא בחדש זה, שלא מצינו שנקרא אלא  צום הרביעי, אבל אין צריך לכך.    ומ"מ דבר ברור הוא שהתענית הזה אחר החורבן ביום י"ז בתמוז היה כמו שאנו נוהגין היום, וכדמוכח מעובדא דרבי במסכת מגילה, וממתניתין וברייתא  דמסכת תענית (כ"ו ב') דתנן ה' דברים ארעו לאבותינו בי"ז בתמוז, דודאי לפי שהוא יום תענית הביאוהו שם במסכת תענית 


תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה ד"ה תניא (ר"ה


 ובתשעה  בתמוז אין מתענין אבל בשבעה עשר בו מתענין, דכיון שמתחלה קבלוהו עליהם על שם שבו הבקעה העיר בראשונה ובשניה הובקעה בשבעה עשר בו נהגו  להתענות בשבעה עשר דחורבן שני חמיר לן. 


 


שרף אפוסטמוס-צלם בהיכל


ירושלמי תענית שם:  ושרף אפוסטומוס את התורה. איכן שרפה ר' אחא אמר במעברתא  דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה. והעמיד צלם  בהיכל אית תניי תני הועמד. מאן דאמר הועמד  צלמו   של   מנשה,  מאן דאמר העמיד צלמו של אפוסטומוס


לא ברור מהירושלמי מתי ארעו המאורעות הללו, שריפת התורה, והעמדת הצלם.


גם בבלי הדברים עמומים ואף יותר מהירושלמי. (לגבי השריפה הבבלי מסתפק שוב רק במילה 'גמרא', כלומ ר אין לו מידע כלל. אין גם מידע המציין את נקודת הזמן ההסטורית של העמדת הצלם בהיכל.


בבלי תענית כח ע"ב   שרף  אפוסטמוס  את התורה - גמרא. העמיד צלם בהיכל מנלן? דכתיב  +דניאל י"ב+   ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם. וחד הוה?  והכתיב  +דניאל ט'+   ועל כנף שקוצים משמם! - אמר רבא: תרי הוו, ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה, ואשתכח דהוה כתיב: אנת צבית לחרובי ביתא, ידך אשלימת ליה. 


אך אם נעיין ברש"י משמע שהוא מקדים את העמדת הצלם לתקופת המקרא למנשה המלך!!


רשי שם  תרי הוו -  שהעמידן מנשה בהיכל.


הדברים תמוהים ולא מסתברים , שהרי לא מצאנו מישהו שלא העמיד את מאורעות המשנה שלא כפי הסדר הכרונולוגי, ולפי רש"י העמדת הצלם קדמה לבטל התמיד והובקעה העיר


לסיכום שיטת הירושלמי והבבלי:


מהירושלמי עולה בברור שהמשנה אין מציבה סימטריה מושלמת בין ט' באב לי"ז בתמוז.
'בטל התמיד ארע בבית שני , אך לפי הסימטריה הוא מקביל ל'חרב הבית בראשונה'...


כמו כן קשה מהמשנה על דעת ר' תנחום בירושלמי, מדוע לא נקטה המשנה לגבי י"ז בתמוז 'הובקעה העיר בראשונה ובשניה' כפי שנקטה לגבי החורבן בט' באב?


אולי כיוון שהמשנה לא רצתה שיווצר רושם שי"ז בתמוז חמור יותר שהרי אם תאמר כך יצא שארעו בו שישה דברים.



לפי הבבלי-הסימטריה אפשרית שהרי הובקעה העיר זה בית שני וזה מקביל חרב הבית בשניה, אלא שהבבלי שכתוצאה מערוב בין שני סיפורים אין לו מידע מתי בטל התמיד, מסתפק באמירה שזו גמרא, ולא מצביע במפור שעל הסימטריה בין 'בטל התמיד' לחרב הבית בראשונה. הרמב"ם המשיך את המהלך ויצר את הסימטריה המושלמת. 


לגבי שני המוארעות האחרונים שארעו בי"ז בתמוז אין מספיק מידע בשני התלמודים.


נפק"מ מעישת בין שני התלמודים:


לפי הבבלי יש אולי עניין להצטער או לגלות גילוי אבלות כל שהוא בט' תמוז, אולי אפילו מידת חסידות לצום. (וה"ה לשיטת ריש לקיש ור' יוחנן בירושלמי)
לעומת זאת לשיטת ר' תמחום בירושלמי לא קרה כלום בט' בתמוז ואין שום מקום ליצוק עצבות או אבלות כל שהיא ביום זה.

 

 

בית המדרש