ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מדוע צרף משה את חצי המנשה לראובן וגד?

ע"י: ד"ר איתן פינקלשטיין

במבט חיצוני, לכאורה משה קורע כאן את שבט מנשה, אך גם קריעה זו היא רק אשליה - שכן דווקא העובדה שמשני עבריו של הירדן יושבים בני אותו השבט, היא זו שתאפשר את חיבור שני עברי הירדן, כך שהיושבים בשני צדדיו - יראו זה בזה את אחיהם.

 


לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם - על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין, לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן. (פסיקתא זוטרא, מטות, עמ' ק"מ)



תגובתו הראשונית של משה לבקשתם של בני גד ובני ראובן, היתה צוננת ביותר. משה חשש שהבקשה להיאחז בארץ המתאימה למקנה הרב של שני השבטים, תיתפס בעיני שאר העם כתירוץ להתחמקות מהמלחמה עם עמי כנען, ובכך עלולים ראובן וגד להניאם מלעבור את הירדן.


אך לאחר שמשה הבטיח את יציאת שבטים אלה כחלוצי המלחמה, ניתן עבר הירדן לא רק לראובן וגד שיזמו את בקשת ההתנחלות, אלא גם לחצי המנשה שכלל לא היה מעורב במשא ומתן הראשוני - "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן" (במדבר ל"ב, לג).


יש שנימקו את הוספת חצי המנשה בנימוקים טריטוריאליים-ריאליים: הרמב"ן, לדוגמא, ציין כי "מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם - ובקש מי שירצה להתנחל עמהם. והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם".


לעומת זאת דרשתנו מאירה את צירוף חצי המנשה באור שונה לחלוטין. לפי דרשתנו הדגש המיוחד בפסוק לפיו שבט מנשה הוא "שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף" נועד להזכיר לנו את מעשיו של מנשה כשנשלח על ידי אביו להחביא את הגביע באמתחתו של בנימין, ובכך הביא את האחים לקריעת בגדיהם.


מקריאה ראשונית של דרשתנו נראה שחלוקת נחלת מנשה לשניים היא מעין עונש במידה כנגד מידה, על הצער שגרם יוסף לאחיו. אך התבוננות במפת ההתנחלות מעלה כי השטח שקיבל מנשה, משני עברי הירדן, הינו שטח עצום - השטח הגדול ביותר מבין נחלות השבטים. לכן נראה שיש לראות בנחלה הנוספת שקיבל מנשה, דווקא את הנחלה הכפולה שמקבל הבכור.


ספר דברי הימים מתאר כיצד ראובן, בכור לאה, איבד את בכורתו "בְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דה"א ה', א) ולכן הבטיח יעקב ליוסף, בכור רחל: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם (=חלק נוסף) אַחַד עַל אַחֶיךָ" (בראשית מ"ח, כב). ואכן, יוסף קיבל שתי נחלות: נחלת אפרים ונחלת מנשה. אך נראה שגם מנשה כבכורו של יוסף - קיבל מעיין שתי נחלות בעצמו, האחת ממזרח לירדן והשניה ממערב לו.


לכן נראה שיש להבין באופן שונה את הקישור שעורכת דרשתנו, בין ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי לבין קריעת האחים בעת שנתגלה גביעו של יוסף. מגמתו של יוסף בהחבאת הגביע היתה חשיפת הערבות ההדדית שבין האחים, בכדי להביא את שבטי ישראל לאיחוד מחודש. קריעת בגדיהם של האחים על כך שאח נוסף יילקח מהם, הייתה רק אשליה - שכן דווקא קריעה זו היא שחשפה את הקשר הפנימי בין האחים - והיא שהביאה לאיחוד מחדש של כל האחים יחדיו.


דווקא בכדי שראובן בכור לאה שנדחה, וגד בכור שפחת לאה שנדחה אף הוא - לא יתנתקו מעם ישראל, צירף אליהם משה את שבט מנשה - בכור בכורה של רחל. במבט חיצוני, לכאורה משה קורע כאן את שבט מנשה, אך גם קריעה זו היא רק אשליה - שכן דווקא העובדה שמשני עבריו של הירדן יושבים בני אותו השבט, היא זו שתאפשר את חיבור שני עברי הירדן, כך שהיושבים בשני צדדיו - יראו זה בזה את אחיהם.


הכותב הינו בוגר מחזור א' של הישיבה. המאמר מתפרסם בעלון 'שבתון', מטות תשס"ז

 

 

בית המדרש