ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בעניין עריכת חופות ע"י רבני צהר

ע"י: הרב דוד סתיו

הרב דוד סתיו מגיב לתקנות הרבנות הראשית הפוגעות ברבני צוהר ולא מאפשרות להם לחתן זוגות

 


בס"ד


 


לתלמידינו היקרים בכל אתר,


 


שלא בטובתנו נקלענו בימים אלה, בהם אנו מצווים להרבות באהבה לכל אחד ואחד מישראל, לעימות קשה עם קבוצות ברבנות הראשית לישראל המבקשים לפגוע באחד המיזמים הברוכים לו היו שותפים ראשי הישיבה במסגרת פעילותם בארגון "צהר". מכיון שהדברים אינם חלק ממסגרת הלמוד הרגילה בישיבה אינני סובר כי ראוי שבבית המדרש יעסקו בסוגיא זו אלא ימשיך בית המדרש בלמוד עליו אנו מצווים לקיים האמור בכתוב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". אולם להימלט מהנושא אין אנו חפצים ועל כן אני בוחר לפרסם דברינו באופן הזה.


יהודי במדינת ישראל עובר בדרך כלל ארבע תחנות במעגל חייו המפגישות אותו עם יהדותו.זה מתחיל בברית המילה אותה עושים רוב מוחלט של היהודים בישראל.התחנה הזו נעשית בעת שהילוד הוא בן שמונה ימים על כן קשה לעצב בה את דמותו נפשית והרוחנית.התחנה הבאה היא היכנסו למצוות בגיל שלש עשרה וגם טקס זה נחוג אצל רוב ילדי ישראל וכאן האירועים מתנהלים על פי רצון ההורים והילד בדרך כלל. כאשר מידת ההכרה אצל הנער היא כבר מזו של בן שמונת הימים אבל מידת ההתעניינות שלא אינה גבוהה בדרך כלל. (גם אצל נוער דתי בגיל זה המצב לא מי יודע מה) התחנה השלישית במעגל היהודי היא החתונה והתחנה הרביעית היא בפטירה כאשר הכל כבר נגמר. במקום היחיד בו האדם הוא בעל הכרה מליאה, בעל יכולת לעצב בית ומשפחה באה המדינה וכופה אותו בחוק להתחתן ולעגן את אהבת חייו בדרך שהוא לא בהכרח מאמין בה. היינו בדרך הדתית.אני לא מתנגד לחוק זה, באשר אני מבין את האלטרנטיבה לו שהיא נישואי תערובת המוניים, אבל אי אפשר שלא להבין את הכעס העצום שהצטבר אצל הצבור הרחב ביחס לממסד שכפה עליו טקס שהוא אינו חפץ בו. ועוד לא אמרנו כלום על אחורי חלק מהרבנים לחופות, גבית תשלומים מופרזת, בזבוז נוראי של זמן במהלך הרישום, הדרכות כלה משפילות ועוד. המקום שיכל והיה צריך להיות נקודת המפנה והחבור ליפה והמאיר שבתורה הפך למקום הפורענות והחורבן. יותר ויותר זוגות החלו להינשא בקפריסין. אחרים הלכו לכיוונים רפורמיים או לטקסים אלטרנטיביים ועוד החילול כבודו של מקום ותורה היו למעשה שבשגרה


חכמינו אמרו כי אין חולקים כבוד לרב במקום של חלול ה' ועל כן  נולד הרעיון של מיזם החופות של צהר.כאשר בקשנו לומר לזוג,אתה נמצא ברגע כל כך משמעותי של חייך, אנו נעשה כל מאמץ שאכן החופה תהיה מכובדת וראויה, ההכנה תיעשה בצורה רצינית, מכבדת ולא מתנשאת וממילא חוויה זו תהפוך למכוננת בכל הקשור לזיקתך ליהדות. לא עוד תשלומים מעבר לאגרות המשולמות כדין ברבנות, לא עוד איחורים לחופות, לא עוד עריכת כמה חופות בערב לא עוד דבורים סרי טעם מתחת לחופה. מעתה תהפוך החופה לטקס מכונן והמפגש עם הרב יהיה שעור לדמות אתה אנו חפצים להזדהות.


ייאמר מיד, כי רבים וטובים בקרב הרבנים המכהנים עושים עבודתם נאמנה לשם שמים ומקדשים שם שמים ברבים אולם היו גם לא מעטים שהוציאו דיבת היהדות רעה החוצה ועל כן נוצר הצורך לעשות מעשה.


במהלך שנות פעילותנו השאנו למעלה מ-15000 זוגות ואנו עומדים היום על למעלה מאלפיים חמש מאות חתונות בשנה. מדובר על נתח של למעלה מחמישית הזוגות החילוניים המתחתנים בישראל. יכולנו להכפיל כמות זו אם לא היו מכשולים בדרכנו.


לאחרונה החלה קבוצה מסוימת בתוך הרבנות הראשית להצר עוד יותר את פעילותנו באמצעות תקנות הקובעות כי רק רב המכהן התפקיד רשמי ומוכר יוכל לערוך חופה. המשמעות היא כי רוב רבני צהר המכהנים כרבני קהילות ולא כרבני שכונות (שברובם הם מנויים פוליטיים)לא יוכלו לערוך חופות.ראשי ישיבות יוכלו לערוך חופות רק לתלמידיהם. רמים במכינות וראשי אולפנות לא יכולו לערוך חופות וכו'. תקנות אלו אינן פוגעות רק בארגון צהר שהוא באמת לא הדבר החשוב  אלא בראש וראשונה ברבני הציונות הדתית כולה שאינה מחוברת לעטיני השלטון והמשרות הפוליטיות.יש כאן סוג של הכרזת מלחמה נגד כל עולם התורה הציוני כהמשך להחרמת הדיינים הצומחים מתוך ישיבותינו ועוד.


אנו רואים בדאגה את אפשרות מימושן של התקנות הללו היכולות לחבל בהמשך המפעל האדיר בו החלנו .אין אנו נאבקים ברבנות הראשית,ההיפך הוא הנכון.אנו רואים את עצמנו כשליחיה להביא את דבר ה' בכל אתר.אף הראשון לציון הרב עמאר שליט"א בשיחות אתנו הצדיק את מאבקנו ואת טענותינו.


אנו אנשי אמונה, ומאמינים אנו כי דברים גדולים עוברים עיכובים וסבוכים גדולים. אבל אם דרכנו נכונה, היא תנצח ו-ה' יעשה הטוב בעינו.


יהי רצון שבימים קשה נמצא כולנו חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.   

 

 

בית המדרש