ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

איזה חורבן גדול יותר - בית ראשון או שני?

ע"י: הרב צבי יניר

השיעור לקוח מתוך עבודת המסטר שלי, שעסקה בנושא ´מימרות מקבילות של רבי יוחנן וריש לקיש בבבלי ובירושלמי בפרקים ראשון שני ושמיני ממסכת יומא´, שהוגשה לאוניברסיטת בר אילן.בנוי על המקורות שניתנו שבוע שעבר

 


ההבדלים הבולטים בין התלמודים במימרות של ר' יוחנן וריש לקיש:


1. בבבלי [ג] רבי יוחנן ורבי אלעזר אמרי תרוייהו. בירושלמי נזכר רק רבי אלעזר תופעה זו שכיחה, ויתכן שההסבר לה הוא כמו לעניין חילוף בין רב לתלמיד[1], יש מקרים שכל תלמוד ציין או את הרב או את התלמיד, כך לעיתים אחד התלמודים מציין את שניהם, ואחד רק את אחד מהם, ויעויין עוד בהמשך, בבאור ההבדל השלישי.
2. יש הבדל בתכן של המימרא [ג]. לפי גירסתנו[2] בירושלמי נתגלה עוונם בשני הבתים. באופן פשוט כוונת הדברים קשורה לתוכן הברייתא [א] שהובאה לפני כן[3]. הכוונה היא ביחס לדורות שחיים אחר החורבן, היודעים בבירור [במסורת מהתנאים, כפי שנכתב בברייתא הנ"ל בשם רבי יוחנן בר תורתא] מהי הסיבה לחורבן. כלומר נתגלה עוונם=ידוע חטאם לכו"ע. לעומת זאת לפי הבבלי לא נתגלה עוונם של אחרונים. כוונת הדברים לפי רש"י[4] היא ביחס לאופן עשיית החטא [ולא ביחס לאלו שחיים אחרי החורבן]. החטא של שנאת חינם בוצע בסתר בלבד, ולא היה גלוי. כלומר נתגלה עוונם=חטאם בוצע בפרהסיא[5]. פרוש אחר לבבלי הוא של רבנו אליקים[6] והתוס' רא"ש[7] , שנתגלה עוונם היינו נכתב בנביאים[8], לעומת זאת בבית שני לא נכתב עוונם בנביא. פרוש זה קרוב לפרוש 'נתגלה עוונם' שהצענו בירושלמי, אך הוא דחוק. שהרי לכאורה ר' אלעזר ור' יוחנן באים להסביר מדוע החטא של בית שני יותר חמור [כך סבר ר' יוחנן מיד בהמשך, 'טובה צפורנן[9]...'], ולפי פרוש הרא"ש אין הם באים להסביר מדוע החטא של אנשי בית שני חמור יותר. כל כוונתם היא לציין עובדה נוספת הקשורה לבית שני, שבבית ראשון שהיו נביאים, הנביאים הצביעו על החטא וכן ניבאו על הקץ, לעומת זאת בבית שני שכבר תמה תקופת הנבואה ולא היה מי שיצביע על החטא, לא היה גם מי שינבא על הקץ[10]. (ואולי כוונתו על עצם זה שאין נבואה מראה על רמתם הרוחנית של אנשי בית שני, וצ"ע).
יותר מכך, משמע שעיקר החידוש של המימרא בבבלי הוא הקשר בין נתגלה/ לא נתגלה עוונם ל - נתגלה/ לא נתגלה קיצם. לעומת זאת לפי הירושלמי אין תלות בין התגלות העוון להתגלות הקץ!
יש לציין שלמרות שני ההבדלים שתארנו, יש לשים לב לדמיון הרב שבין המימרות בסגנון ובתוכן[11].
3. הדוח-שיח בין ריש לקיש ור' יוחנן [ד], לא קיים בירושלמי. ממילא אין גם הו"א בירושלמי בתקופת האמוראים לסברה שאחרונים עדיפים.



ההסבר המוצע להבדלים:


לגבי נתגלה /לא נתגלה עוונם. נראה שהירושלמי משמר את הורסיה המקורית, שהרי כאמור לעיל נראה[12], שדברי רבי אלעזר בענין התגלה עוונם נאמרו בהקשר לברייתא שהובאה לפני דבריו בסוגיה [הבריתא של ר"י בר תורתא], לעומת זאת לפי הבבלי אין קשר ישיר בין הברייתא לדברי ר' יוחנן ור' אלעזר.


אפשר שהבבלי שינה כיוון שהיה נראה למקבלי החומר בבבל, שכל האיזכור של נתגלה עוונם מיותר, שהרי אם אכן אין הבדל בין שני הבתים לעניין 'נתגלה עוונם', וכוונת רבי אלעזר היא להנגיד בין שני הבתים, לשם מה יש לו להזכיר את המכנה המשותף שביניהם[13]. מכאן יתכן שהסיק הבבלי שיש טעות במסירה וכנראה גם לענין 'נתגלה עוונם' יש הבדל בין שני הבתים. כיוון שכבר ברור לעורכי הבבלי, שבבית שני העונש חמור יותר [בירה תוכיח], הם שינו את הגירסה שבבית שני "לא נתגלה עוונם', ובאופן זה ברור שבית שני חמור יותר [לפי הפרשנויות השונות, רש"י או הראש].


לגבי חסרונו של הדו-שיח בין ריש לקיש לר' יוחנן בירושלמי [ד]. אפשר שבמקרה דידן, דווקא הבבלי משמר את הסוגיה הקדומה, והירושלמי מביא רק את הסוגיה המאוחרת. אפשר שהייתה אכן הו"א שאחרונים עדיפי בדור השני (ריש לקיש), אלא שבסופו של דבר קיבל ריש לקיש את טענת רבי יוחנן שבירה תוכיח. כך שבדור השלישי מובאת בירושלמי רק המסקנה, ע"י רבי אלעזר[14] תלמידם של ר' יוחנן ור"ל שראשונים עדיפי כיוון ש'בית הבחירה יוכיח'.


יתכן שזה גם ההסבר להבדל הראשון, לאי יחוסה של המימרא בירושלמי לר' יוחנן. כל הסוגיה כאן בירושלמי היא מהדור השליש-רביעי [גם קטע ב' שלפני בו נזכרים ר' יעקב בר אחא[15], ר' אבונא[16], רבי זעורה[17] ]. אולי הירושלמי שלפנינו בסוגיה זו אינו ערוך ומשקף את הפרוטוקול של הנאמר בבית המדרש באותו דור, ולכן אין איזכור של הדורות הקדומים שעל פי הבבלי ידוע לנו שגם הם התייחסו לנושא הנידון. כמובן שאין הסבר זה יוצא מגדר השערה, ויותר סביר להניח כפי שהסברנו לעיל שמקובל להחליף בין רב לתלמיד.


 




[1] עיין סוגיה 2 הערה 50, שם הובאו כמה דוגמאות לכך בסוגיות שנחקרו בעבודה זו.


[2] עיין בהערה 68 שמפרשי הירושלמי הגיהו ע"פ הבבלי, ואין צורך בהגהתם כמבואר בהמשך באור הסוגיה.


[3] שהרי ר' אלעזר נסמך לדברי ר' זעורה וחבורתו, שהחטא בבית שני חמור יותר, ומכאן מסתבר שהוא מכיר את הברייתא.


[4] על אתר ד"ה שנתגלה פשעם, אחרונים.


[5] לרש"י ודאי שאין מידע היסטורי על כך שבבית שני חטאו בסתר. אדרבה רש"י מכיר את דברי הבבלי בגיטין [נו ע"א] על שרפת מחסני המזון ע"י הקנאים שהייתה לעין כל, וכן קמצא ובר קמצא [שם נה ע"ב], ולכן סביר שפירושו נובע מאילוץ פרשני בלבד, הנובע ישירות מנוסח התלמוד. יתכן שהמידע ההיסטורי מהתלמוד שבידי ר' אליקים והרא"ש גרם להם לפרש פרוש אחר, שכמבואר בגוף הדיון הוא דחוק. ניתן לבאר את כוונת רש"י שההבדל נובע מסוג החטא. ע"ז וש"ד הם בדרך כלל בפרהסיא [אך לא ג"ע], לעומת זאת שנאת חינם מטבע הדברים היא בעיקר בלב, כלומר בסתר, גם אם מדי פעם השנאה מתגלה במעשים גלויים.


[6] עמ' 64 ד"ה אחרונים.


[7] על אתר ד"ה ראשונים.


[8] בלשון רבנו אליקים 'במקרא'.


[9] וכך [שאכן כוונת ר' אלעזר היא להסביר [בדומה לר' זעורה] מדוע חטא בית שני חמור 'ביותר' ] עולה גם לאור המקבילה בירושלמי!


[10] דבר זה כשלעצמו תמוה, שהרי לכאורה דניאל ניבא על קץ גלות בית שני, פרק יב פס' יא-יב:


וּמֵעֵת  הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:


אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה:
ולא יתכן שמדובר על קץ גלות בית ראשון שהרי נבנה אחרי כ70 שנה, ולא אחרי אלף מאתיים ותשעים!


[11] עיין פרידמן, תלמוד ערוך מבוא לכרך הנוסח עמ' 13, שיש יותר להתפלא על כך שיש מימרות שעברו מא"י לבבל מילה במילה ללא שינוי, למרות תהליכי המסירה שלא היו משוכללים כמו בימינו.


[12] המקורות הנוספים בהם מופיע הצירוף של 'גילוי עוון' הוא מקראיים, הושע ז, א כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ: לא ניתן לענ"ד להוכיח מפסוק זה לכאן או לכאן, והוא סובל את שני הפרושים [פירושנו בירושלמי ורש"י, אך אינו סובל את פירושו של הראש]. ר' גם איוב כ, כז ואיכה ב, יד, וגם משם אין להביא ראיה אלא נגד פירושו של הרא"ש, שהרי בודאי אין כוונת הנביא ש'נגלה עוון אפרים' פירושו, שנכתב עוונו במקרא.


[13] נראה שהירושלמי נקט בכל זאת 'נתגלה עוונם', במובן של "אע"פ". אף על פי שבשני הבתים נתגלה עוונם [שזהו ההקשר לעיל קטע א' בירושלמי], בכל זאת יש הבדל לעניין קיצם, וההבדל נובע מסוג החטא, ולא קשור לכך שהחטא ידוע.


[14] ולפי זה אולי מסתבר יותר ככתבי היד שגרסו בקטע ה' בבבלי ר' אליעזר ולא אלעזר, שהרי בדור השלישי לאמוראים [דורו של רבי אלעזר] אולי כבר לא הסתפק אף אחד בשאלה זו, והיה מוסכם שהחטא של בית שני חמור יותר]. לחלופין יתכן שמדובר בתנא רבי אלעזר בן שמוע. בתקופת התנאים [א, ה בבבלי] וכן אמוראי בבל עד הדור השני [ד בבבלי] עוד הסתפקו בשאלה איזה חטא גדול , אך מהדור השלישי ואילך ברור שהחטא בבית שני חמור יותר. וכפי שהצענו לפרש את הירושלמי לעיל הערה 66. יתכן שיש קשר לכישלון בניית בית המקדש שנעשה באותה תקופה [שנת 363 לספירה] באישורו של הקיסר יוליאנוס 'הכופר' [גייגר 'המרד בימי גאלוס' עמ' 208-217]. יתכן שהאכזבה מהכישלון [שם עמ' 217] קיבעה את התחושה שהחטא של בית שני גדול יותר. אין תימוכין לאכזבה מהכישלון, אך יש תימוכין לכך, שכאשר הבנאים הסירו את גל ההריסות ובקשו לחפור עד היסוד, פרצה להבה ממעמקים ופגעה בחלק מהפועלים [אולי כתוצאה מההרכבה הפתאומית של הגזים כבושים מתחת לאדמה עם האוויר [גייגר שם עמ' 216]. העם ראה בזה אצבע אלהים לאזהרה [דובנוב 'דברי ימי עם עולם' כרך ג' עמ' 115]. אולי כתוצאה מזה נתקבעה הדעה שבית שני לא יבנה כל כך מהר.


[15] מהדור השלישי-רביעי, [אלבק, מבוא לתלמודים עמ' 249-250].


[16] הכוונה כנראה לר' אבון. יש ארבעה מועמדים אפשריים בני אותו דור [אלבק, שם עמ' 218-219], ולכן לא נתן לקבוע מיהו בדיוק.


[17] הוא רבי זירא מהדור השלישי, [אלבק, שם עמ' 233].

 

 

בית המדרש