ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

משמעות מושג ה´בתולין´ בהלכה

ע"י: הרב דוד סתיו

המעיין בסוגיות רבות בגמרא,יתקל לא אחת במושג "בתולה". המאמר עוסק בבירור מושג זה-מהי בתולה, ומתי פוקע שם בתולה מהאישה,לאור רבותינו הראשונים

 


מבוא


דיונים רבים במסכת כתובות, בעיקר בפרקים ראשון ושני, נסובים סביב שאלת סכום הכתובה. העיקרון היסודי העומד בבסיס נושא זו הוא, ש"בתולה כתובתה מאתים ואלמנה כתובתה מנה", והדיונים השונים מבקשים לברר מהי בתולה ומהי אלמנה.[1] בעקבות עיסוק המשניות והגמרא בנושא זה מתעוררות אצלנו שאלות רבות: מה עושה אשה בתולה בעלת ערך רב יותר?[2] מדוע לאנשים כה חשוב לשאת בתולה, עד שאם נמצא שאינה בתולה יתכן והקידושין לא חלים? מדוע התורה מייחסת חשיבות לבתולי האשה?


אנו נתמקד בהגדרת מושג הבתולין, בעיקר בהקשר של סכום הכתובה וקנס אונס.


ראשית נפנה אל התורה, שם מופיע המושג בתולה במספר הקשרים שונים:


  1. תיאור רבקה אמנו - "והנערה טובת מראה מאוד, בתולה ואיש לא ידעה" (בראשית כד, טז). לפי התורה בתולה היא מי שלא נבעלה מעולם, שאיש לא ידעה. ואמנם אין בפסוק כפילות, כדברי חז"ל שבארו: "בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה" (ירושלמי א, ג).

  2. כהן נטמא לאחותו הבתולה - "ולאחותו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא היתה לאיש לה יטמא" (ויקרא כא, ג). כאן נראה שהקריטריון הוא היות האחות רווקה, ולאו דוקא שלא נבעלה.[3]

  3. נישואי כהן גדול - "והוא אשה בבתוליה יקח... כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יג). התורה חוזרת ומדגישה פעמיים את הצורך שאשת כה"ג תהיה בתולה. ולא רק שיהיה עליה שם בתולה, אלא שגם תהיה "בבתוליה". מכאן עולה שיתכן שאין חפיפה מלאה בין אשה המוגדרת הלכתית "בתולה", לאשה שיש לה בתולין פיזיים.

  4. נערה מאורסה שזינתה מתחייבת בסקילה אם היא בתולה, ואם היא אינה בתולה חייבת חנק - "כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש... וסקלתם באבנים" (דברים כב, כג).[4]

  5. קנס אונס ומפתה - "וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה... כסף ישקל כמהר הבתולת" (שמות כב, טז), "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה" (דברים כב, כח). פסוק זה נאמר באשר למפתה. לעומתו, בפסוק העוסק באנוסה התורה אינה מזכירה את היות האנוסה בתולה, אלא רק שהיא אינה ארוסה.

  6. כתובה - בהנחה שהיא מדאורייתא, וכתובת מאתים של בתולה נלמדת מהשוואה לחמישים כסף שמשלם המפתה, "כמהר הבתולות". נראה שהזיקה בין הכתובה לקנס נובעת מכך שגם הבעל וגם האונס פוגמים את בתוליה הפיזיים, ולכן צריכים לפצות אותה.


 


הגדרת בתולה


ריבוי המקורות בתורה מחייב אותנו להגדיר הגדרה כוללת למושג 'בתולה'. נציג מספר אפשרויות א-פריוריות בהבנת המושג:


  • א. בתולים פיזיים: עצם קיום הבתולים לאשה הוא המגדיר את היותה בתולה. על פי הגדרה זו אם האשה נבעלה בהטייה,[5] העראה,[6] או שלא כדרכה[7] היא עדיין תחשב בתולה. לעומת זאת, מוכת עץ או בוגרת[8] לא תחשב בתולה.

  • ב. אשה שלא נבעלה: על פי הגדרה זו אין הבתולה מוגדרת על פי קיום הבתולין, אלא בשאלה האם נבעלה בידי אדם. לא על פי החפצא של הבתולין, אלא על פי התהליכים שעברה האשה. יש מספר אפשרויות להגדרת הבעילה שמפקיעה את שם הבתולה מהאשה:

  • a. רק מעשה בעילה ממשי שהשיר את הבתולין.

  • b. בעילה שיש בה אפשרות להשרת בתולין, אפילו שהבתולין לא נשרו. אבל בעילה שלא כדרכה לא תחשב בעילה.

  • c. מעשה בעילה בעל מימד אישותי. כל מעשה בעילה בכל אופן, ובתנאי שנעשה בידי אדם ההופך אשה לבעולה, אבל בעילת קטן או בעילת בהמה שאינן בעלות אופי אישותי לא ייחשבו לבעילה.

  • d. כל מעשה בעילה הופך אשה לבעולה, ללא תלות בשאלת זהות הבועל או בדרך בעילתו. ואף בעילת קטן או בעילה שלא ממקום בתולין.

  • ג. אשה שלא עברה טראומה נפשית של קריעת בתולין. לפי זה מוכת עץ תחשב כמי שאינה בתולה, משום שעברה טראומה של השרת בתולין בעל כרחה. לעומתה, הממעכת בתוליה באצבעה תחשב כבתולה משום שלא עברה טראומה.[9]

  • ד. אשה שלא נפגם חינה. לפי הגדרה זו אין קשר הכרחי לבעילה או לבתולין, אלא לחן המוערך של האשה ע"י החברה. על פי הגדרה זו יכולה להיות אשה שבתוליה שלמים ושלא נבעלה מעולם, אך לא תוגדר כבתולה. למשל בתולה מן הנישואין תוגדר כאלמנה ולא כבתולה, משום שסר חינה. וכן אשה בוגרת שלמרות שפיזית אין לה בתולין, עדיין תוגדר כבתולה.


 


בחינת המושג בתולה בסוגיות השונות


נעיין בסוגיות השונות ונבחן את הגדרת הבתולה במקרים קיצוניים. מקרים אלו בוחנים שלושה סוגי קרטריונים: א. מי הבועל (בעולת עצמו, בעולת קטן, בעולת בהמה, מוכת עץ). ב. אופן וטיב הבעילה (כדרכה, בהטייה, העראה, שלא כדרכה. כמו"כ האם נפתח פתחה). ג. סטאטוס אישותי שבו לא נבעלה בהכרח (בתולה מן הנישואין, גיורת, שפחה וחלוצה מן הארוסין). נבחן האם במקרים אלו מוגדרת האשה בתולה בדיני כתובה, ובדיני קנס האונס.


 


מוכת עץ


המשנה מתארת מחלוקת בין ר"מ וחכמים לגבי גובה כתובתה של מוכת עץ:


הגדול שבא על הקטנה, והקטן שבא על הגדולה, ומכת עץ - כתבתן מאתים; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: מכת עץ - כתבתה מנה. (משנה, כתובות ג, א)


לדברי ר"מ מוכת עץ מקבלת כתובה כבתולה, ואילו לשיטת חכמים מוכת עץ מקבלת כתובה כאלמנה. מהי המחלוקת בין ר"מ וחכמים? בהבנת מחלוקת זו ישנם שלושה כיוונים אפשריים:


הגדרת בתולה תלויה בחן שיש לאשה, ונחלקו התנאים האם מוכת עץ איבדה את חינה. לפי ר"מ מוכת עץ לא איבדה את חינה, משום שלא נעשה בה מעשה איש. לעומתו, לפי חכמים מוכת עץ איבדה את חינה, הואיל ונעשה בה מעשה גמור שהשיר בתוליה (רשב"א יא, א, ד"ה מתניתין גדול).


לפי ר"מ הגדרת בתולה היא מי שלא נבעלה, ואכן מוכת עץ מעולם לא נבעלה. ואולם לפי חכמים הגדרת בתולה היא פזיולוגית,[10] התלויה בכך שהבתולין לא ייפגמו ע"י גורם חיצוני, ומוכת עץ איבדה בתוליה ע"י גורם זר.[11]


לפי ר"מ אין מוכת עץ יוצאת מגדר של בתולה, משום שלא היה בה מעשה בעילה. ואילו לפי חכמים אין צורך בבעילה ממש כדי להפקיע שם בתולה מהאשה, אלא מספיק שהושרו בתוליה שלא לרצונה.[12] השרת בתולין שיש בה טראומה (תוס' רי"ד יב, ב, ד"ה איתמר).


 


בעולת קטן


נחלקו האמוראים מה דינה של אשה שנבעלה ע"י קטן:


אמר רב יהודה אמר רב: קטן שבא על הגדולה עשאה מוכת עץ. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר: אין מוכת עץ בבשר... מתיב רב אושעיא: גדול שבא על הקטנה וקטן הבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי ר"מ, וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה! אמר רבא הכי קאמר: גדול הבא על הקטנה ולא כלום דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי, וקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ, ומוכת עץ גופא פלוגתא דר"מ ורבנן. (בבלי, כתובות יא, ב)


לפי רב, דינה של בעולת קטן הוא כדינה של מוכת עץ[13] שעליה נחלקו התנאים. לעומתו, לשמואל לא נחלקו התנאים שבעולת קטן דינה כבתולה.


בהבנת מחלוקת האמוראים נחלקו הראשונים, שכן לא מבואר במחלוקתם האם מדובר שהקטן השיר את הבתולין או לא.


תוס' (יא, ב, ד"ה ושמואל) סוברים שמדובר שהקטן לא השיר את הבתולין, שכן אחרת מדוע יהיה עדיף על מוכת עץ? לדבריהם הדמיון שמציג רב "קטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ" אינו אלא דמיון בין הדינים, ולא בין המקרים! בשני המקרים יחלקו ר"מ וחכמים. מנגד, לשמואל אין שום דמיון בין בעולת קטן למוכת עץ. ניתוח שיטות רב ושמואל לפי קריאת תוס' יגלה שתי הגדרות שונות למושג בתולה: לפי שמואל הגדרת בתולה בשיטת חכמים תלויה בקיום פיזיולוגי של הבתולין[14], ולפי רב גם לחכמים הגדרת בתולה אינה פיזיולוגית גרידא (אלא תלויה בחן בתולה, או בכך שלא נבעלה).


בניגוד לשיטת התוס', מבאר תוס' רי"ד שמחלוקת רב ושמואל היא במקרה בו הקטן השיר את הבתולין. לדבריו ברור מאוד מהו הדמיון שמציג רב "...עשאה מוכת עץ" - שהרי בשני המקרים בתולי האשה נשרו ע"י גורם זר ולא בבעילה. אם נשרו בתוליה, מדוע שמואל סובר ש"אין מוכת עץ בבשר"? בעילת קטן מתאפיינת בכך שהיא אינה מוגדרת כבעילה, ובכך שהיא נעשית ברצון האשה - ולכן אינה יוצרת טראומה, כמו מוכת עץ שעברה תאונה. התוס' רי"ד מדמה בעילת קטן למי שמיעכה בתוליה באצבעה, שלמרות שמשירה את בתוליה אינה מאבדת שם בתולה. גם לפי תוס' רי"ד חולקים רב ושמואל בהגדרת המושג בתולה: לפי שמואל מחלוקת התנאים היא האם השרת בתולין, כשהיא מלווה בטראומה, כלומר במעשה לא רצוני של השרת בתולין, די בה כדי להפקיע שם בתולה (חכמים), או שצריך בעילה ממש (ר"מ). ומכל מקום כשאין השרת בתולין כזאת, לכו"ע אין הפקעת שם בתולין. ואילו לפי רב מחלוקת התנאים היא האם כל השרת בתולין מפקיעה שם בתולה (חכמים), או שצריך מעשה בעילה דוקא (ר"מ).


 


בתולה מהנישואין


בתולה מן הנישואין היא מי שנכנסה לחופה ומת בעלה, ואנו סבורים שלא נבעלה, כגון שלא נסתרה עם הבעל או שנסתרה עמו ולא שהתה כדי ביאה.המשנה קובעת שבתולה מן הנישואין כתובתה מנה, אך נחלקו הראשונים מהו ההסבר לדין זה: רש"י[15] מסביר שבתולה מן הנישואין היא בחזקת בעולה, למרות שבפועל לא הייתה שהות לבעילה, ולכן אם כנסה סתם כתובתה מנה.[16] משמע מדבריו[17] שאם בעלה השני פירש לפני הנישואין שהוא כונס אותה על דעת שהיא בתולה, ונמצאת בתולה - כתובתה מאתים למרות שנישאה בעבר. נמצא שלרש"י הגדרת בתולה היא מי שיש לה בתולין פיזיים.[18]


לעומתו, מסביר הרשב"א שלאחר שנישאה פעם אחת פחת חינה של האשה, וממילא 'ערכה' פחת ונחשבת כבעולה. אין הדבר תלוי בקיום הפיזי של הבתולין. לשיטתו יש כעין 'מחירון' אובייקטיבי, הנקבע ע"פ שילוב של כמה קריטריונים (המעשה שנעשה, קישור אישותי קודם וכדו'), ועל פיו נקבע האם האשה נקראת בתולה.[19] הרשב"א נסמך על דברי הירושלמי (כתובות א, ג) שתלו את סכום הכתובה ב'חינה'.


 


השוואת בתולה לעניין כתובה ולעניין קנס אונס ומפתה


שיטות הירושלמי והתוספות


עד כאן בררנו את הגדרת המושג בתולה בדיני כתובה. מהי ההגדרה בדיני קנס,[20] והאם היא זהה להגדרה בדיני כתובה? שיטת הירושלמי היא שיש לחלק בין דיני קנס לדיני כתובה, ומוכיח שאין קשר בין שני התחומים:


...אמר רבי יודן וכי בקנס הדבר תלוי?! הרי בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתים, הרי בתולה מן הנישואין יש לה קנס וכתובתה מנה (ירושלמי, כתובות א, ד)


פסק זה נכון גם לגבי דינה של מוכת עץ, שבשאלה האם כתובתה מאתים או מנה נחלקו ר"מ וחכמים, אך לכו"ע אין לה קנס:


...שניי' היא דכתיב נערה - נערה ולא בוגרת, בתולה - בתולה ולא מוכת עץ (שם ג, ד)


 


נראה שלפי הירושלמי הגדרת המושג בתולה משתנה מדין לדין: בדיני כתובות הקריטריון הקובע הוא חינה של האשה, ואילו בדיני אונס הקריטריון הקובע הוא מציאותם הפיזיולוגית של הבתולין.


בניגוד לירושלמי, ניתן לדייק מדברי התוס' שהגדרת הבתולה בדיני כתובה ובדיני קנס זהה, וממילא ניתן ללמוד מדין אחד לרעהו:


טעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. אע"ג דבתולה יש לה כתובה מן התורה, זאת בעולה היא. ומיהו תימה דקא פסיק ותני דבכל ענין אין לה כתובה אפילו בא עליה שלא כדרכה ובתולה גמורה היא ויש לה כתובה מן התורה, דהא אם בא עליה שני יש לה קנס, ולא הוי טעמא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה... (בבלי, כתובות לט, א, ד"ה טעמא מאי)


התוס' בשאלתם מוכיחים שלאנוסה שלא כדרכה יש כתובת מאתים, מכך שבדיני קנס אנוסה שלא כדרכה נחשבת כבתולה. ומכאן מוכח שסברו שהגדרת בתולה בשני הדינים שווה, והיא תלויה בקיום בתולים פיזיים.


מהו שורש המחלוקת בין הירושלמי לתוס'? ניתן להציע שמחלוקתם היא האם כתובה היא מדאורייתא או מדרבנן. אם היא מדאורייתא, צריכה להיות הגדרה אחת בתורה למושג בתולה, והגדרה זו תהיה נכונה הן בדיני הכתובה והן בדיני קנס. יתר על כן, למאן דאמר שכתובה דאורייתא, דין הכתובה נלמד מפרשת קנס מפתה, "כסף ישקל כמהר הבתולת" (שמות כב, יז). בנישואין רגילים אבי הכלה מקבל מוהר - כתובה בשעת החתונה. בכסף זה אמור האב לממן את בתו אם יהיו גרושין. במקרה של פיתוי, הקנס הוא תחליף לכתובה, שכן מדאורייתא אין כתובה לבעולה, ולכן על המפתה לפצות על אובדן הכתובה. מכך נגזר בהכרח שהגדרת בתולה לעניין כתובה ולעניין קנס תהיה שווה, שהרי הקנס והכתובה ממלאים תפקיד זהה. זו שיטת התוס'. אך אם כתובה אינה מדאורייתא, תהיה הגדרת הבתולה לפי התפיסה החברתית של מושג זה, דהיינו לפי חינה של האשה. לעניין קנס נשתמש בתיאור אובייקטיבי של מציאות בתולין, כי הקנס הוא דין תורה.


ניתן להציע כיוון נוסף בהסבר שיטת הירושלמי, ע"פ דברי הים של שלמה (כתובות פ"א סי' לו, ד"ה והיכא). לשיטתו, על אף שכתובה דאורייתא, יכולה להיות בה הגדרה שונה למושג בתולה מאשר בדין קנס. דין כתובה נלמד מהמילים "כמהר הבתולות", ובתולות שם משמען שמשמרות את עצמן מכל צדדים, כמו מושג הבתולה שנאמר על רבקה אמנו, "ואיש לא ידעה". לכן, לענין כתובה ההגדרה היא מי שלא נפגמה. ראיית היש"ש נלקחת מבוגרת, שלמרות שאין לה קנס - כתובתה מאתים לכו"ע.להלן נבחן את היחס בין הגדרת בתולה בדיני כתובה ובדיני קנס ע"פ השיטות השונות, ע"י עיון במקרי הגבול.


 


מוכת עץ


כבר הבאנו לעיל את דברי הירושלמי, שפסק שבדיני קנס מוכת עץ אינה נחשבת בתולה, ולכן אינה זכאית לקנס. לעומת זאת, בדיני כתובה ישנה מחלוקת בין ר"מ וחכמים האם מוכת עץ מוגדרת כבתולה. חלוקה זו בין הדינים מתאימה לדברינו, שהירושלמי אינו מצמיד ומשווה בין מצבי הבתולין השונים.


גם התוס' נשארים עקביים בשיטתם. מאחר שמוכת עץ אינה נחשבת בתולה לעניין כתובה, היא גם אינה נחשבת בתולה לעניין קנס. וכן כתב הטור.[21]


הרמב"ם פוסק בהלכות אישות יא,יג שמוכת עץ כתובתה מנה. לעומת זה בהלכות נערה בתולה ב, ט-י לא הזכיר מוכת עץ בין הנשים שאין להן קנס, ומזה הסיק המל"מ שיש לה קנס.[22] אם נוסיף לעיין בשיטת הרמב"ם בדיני קנס, נראה שפסק שלבתולה מן הנישואין אין קנס (נע"ב א, ט), למרות שיש לה בתולים פיזיים. כמו"כ פסק שהאונס אינו מתחייב בקנס, אלא אם בעל כדרכה.


נראה שהרמב"ם הגדיר בתולה לעניין קנס כמי שלא נקרא עליה שם אשת איש. ולכן, למוכת עץ שלא נקרא עליה שם אשת איש מעולם, יש קנס, למרות שפיזית אין לה בתולין. ואילו לבתולה מן הנישואין אין קנס, אחר שכבר נקרא עליה שם אשת איש. הסיבה שהאנס מתחייב בקנס היא, שבבעילתו הוא נעשה מעין בעל לאנוסה. אך אם בעל שלא כדרכה, אינו נעשה כבעל לה.


 


בעילה שלא כדרכה ובהעראה


גם בדין בעילה שלא כדרכה והעראה מחלק הירושלמי בין דיני כתובה לדיני קנס. בקנס פסק (כתובות ג, ו) שאם הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולם משלמים קנס: "ובפנויה באו עליה עשרה שלא כדרכה ואחד כדרכה - כולם בקנס". לעומת זה, לעניין כתובה מדוקדק מהירושלמי שבעולה שלא כדרכה כתובתה מנה:


הגדול שבא על הקטנה וכו'... ניחא גדול שבא על הקטנה הבתולין חוזרין, קטן שבא על הגדולה אין הבתולין חוזרין? אמר רבי אבין תיפתר שבא עליה שלא כדרכה...  (ירושלמי, כתובות א, ג)


הירושלמי שואל מדוע בעולת קטן כתובתה מאתים, והרי השיר את בתוליה? ומשיב ר' אבין שמדובר במקרה שבא עליה שלא כדרכה. ומשמע שדוקא בקטן שבא עליה שלא כדרכה כתובתה מאתים, אך גדול שבא עליה שלא כדרכה כתובתה מנה.


גם התוס' נותרים עקביים בשיטתם, וסוברים שהן בדיני כתובה והן בדיני קנס, בעולה שלא כדרכה נחשבת בתולה.[23]


המל"מ מחדש שבעולה מהעראה לא תחשב כבתולה לענין קנס, משום שהיה בה פוטנציאל ממשי להשרת הבתולין.


 


סיכום השיטות


השיטות הבולטות בהגדרת מושג הבתולין, והיחס בין ההגדרה בדיני כתובה להגדרה בדיני קנס:


  1. ירושלמי: אין זהות כתובה בין לקנס. בכתובה הקריטריון הוא חן, ובקנס הקריטריון הוא הבתולין הפיזיים.[24]

  2. תוס' (לט, ב ד"ה טעמא): ישנה זהות בין כתובה לקנס. בשניהם הקריטריון הוא קיומם הפיזי של הבתולים.

  3. רמב"ם: בקנס הגדרת בתולה היא מי שלא נקרא עליה שם אשת איש, שלא התקשרה לאף אדם.

  4. תוס' רי"ד: מכניס שיקול של טראומה נפשית ביחס לכתובה, שמצטרף לקריעת בתולין. שיטתו בקנס אינה ידועה.

  5. משנה למלך: כל בעילה שיש בה פוטנציאל ממשי להורדת בתולין פוגמת בערך הכתובה.


המאמר פורסם בעלון 'פתוחי חותם' כרך א', נכתב ע"י אהרון פלדמן מסיכומי שיעורים


1. גם פרק שלישי עוסק בשאלת הגדרת המושג בתולה, לעניין קנס.


2. במיוחד שהיינו מצפים שהתורה תתנגד להגדרת שווי האשה לאור מצבה הגופני, וכן מוזר להשתית את סכום הכתובה על דבר מאוד לא צנוע, לכאורה.


3. פשט הפסוק הוא שמותר להטמא לאחותו שלא היתה נשואה, בלי קשר לגדרי בתולין. כך גם מבחינה מהותית, ההיתר להיטמא הוא לבני המשפחה, והאחות שלה מותר להיטמא היא זו שלא יצאה מן הבית. מתוך נקודת הנחה זו לא נדון בדין זה במסגרת דברינו.


4. ופשוט מכאן שארוסי האשה אינם מפקיעים ממנה שם בתולה.


5. שמטה לצדדים בבעילתו, ואינו מוציא דם או פוגם בבתולין (ע"פ רש"י ו, ב, ד"ה בהטייה).


6. נחלקו אמוראים מהי "העראה" הכתובה בתורה. האם העראה היא נשיקה, דהיינו שאיבר נוגע במקום תשמיש. או שהעראה היא הכנסת עטרה, כלומר הכנסת ראש הגיד, שעטרה אינה מן הגיד אלא בבשר, ואינו מוציא זרע (יבמות נה, ב, וברש"י ד"ה בנשיקה וד"ה עטרה). אנו דנים רק למ"ד העראה זו נשיקה, משום שאם מכניס עטרה פוגם בבתוליה (סנהדרין עג, ב וברש"י ד"ה אלא למאן דאמר העראה).


7. שלא כדרכה - מאחוריה, שלא במקום זרע.


8. לפי רוב הראשונים לבוגרת יש דמים אבל פתחה פתוח. שמשנעשית בוגרת רחמה מתרחב, ואינו צר כבתחילה (לג, ב, וברש"י ד"ה הכי גרסינן אי וכו'). אולם לשיטת הר"ח לבוגרת אין דמים ופתחה נעול (תוס' ד"ה אי דקא שם).


9. גם מי שנבעלה מרצון עוברת טראומה מסויימת, כדמוכח בכתובות לט א-ב, שיש לה צער פיסוק רגלים. ומוכח שם שצער זה קיים גם בנבעלת ע"י בעלה.


10. גם לחכמים מוכת עץ אינה כבעולה ממש. שהרי אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - אין לה כלום, ואילו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ - מודים חכמים שכתובתה מנה.


11. להלן נרצה לטעון שכך יסבור רש"י, אם כי הוא אינו מציין זאת כאן.


12. אך הממעכת בתוליה באצבעה נחשבת כבתולה, משום שעשתה זאת לדעתה, ובזה חלוק אופן זה מהאפשרות השניה שהוצגה.


13. ראוי לעיין מדוע רב התנסח כפי שהתנסח, במקום להגיד: קטן שבא על הגדולה - באנו למחלוקת ר"מ ורבנן. ויש ליישב, שדברי רב אינם נוגעים רק לגבי משנתנו אלא הם דין כללי בכל הש"ס, ולא בכל דיני הש"ס הדורשים בתולה -  קיימת מחלוקת ר"מ וחכמים. וכך משמע ברש"י שהצמיד דינו של רב גם לדיני כהן גדול (יא, ב, ד"ה עשאה מוכת עץ).


14. ר"מ, הסובר שמוכת עץ נחשבת בתולה אע"פ שבתוליה נשרו, יצטרך להגדיר אחרת את מושג הבתולין.


15. ד"ה כתובתה מנה יא, א.


16. ראה כתובות יא, ב - יב, א, על הדין כשכנסה ראשון לשום נישואין ולא נסתרה עמו, ואח"כ נישאת לשני ונמצאת בעולה.


17. ראה לקמן הערה 19 שכך פרש בשטמ"ק.


18. וכך כתב גם בפרושו בסנהדרין לגבי הגדרת בתולה לעניין קנס: "משעת העראה. קרי ליה נבעלה ואפגימה במקצת, ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה בנפשו, וקנסא לא מחייבי אלא משום גמר ביאה שהוא מוציא בתוליה. והאי גמר ביאה לאו דווקא ביאת המירוק שהוא מזריע, דקרא אבתולים קפיד דכתיב נערה בתולה אשר לא אורסה אלא גמר ביאה דהכא הכנסת עטרה היא" (עג, ב, ד"ה משעת העראה).


19. ניתן להבין שאף לרש"י המדד הוא חן, אלא שמדד זה הוא סובייקטיבי על פי הבעל. השטמ"ק מדייק מלשון רש"י שהבעל יכול לומר לבתולה מן הנישואין שהוא כונס אותה על דעת שהיא בתולה: אם היא בתולה הוא יתחייב לה מאתים, ואם היא אינה בתולה הנישואין יהיה מקח טעות (למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום). וכן אם מתנה עם מוכת עץ על מנת שהיא בתולה, כתובתה תהיה מנה אף לר"מ (בעוד שלפי הרשב"א לר"מ נחשבת בתולה ממש, ולכן כתובתה תישאר מאתים). היוצא מכל האמור, שלרש"י ישנם גדרים אובייקטיביים, שאין לאדם יכולת להגיד בהם 'בשבילי את אינך בתולה'. אך במקרי גבול - כמו בתולה מן הנישואין או מוכת עץ וכדו' - יש מקום להגדרה סובייקטיבית ע"י הבעל, שתבוא כתחליף להגדרת ברירת המחדל במקרים אלו.


20. ישנן שתי שאלות שקשורות בחיוב קנס: 1. האם האונס ביצע בעילה שמתחייבים עליה קנס? 2. איזו היא בתולה שאונס חייב עליה קנס? שתי שאלות אלה אינן חופפות בהכרך. למשל, לחלק מהדעות כשהאונס בעל שלא כדרכה חייב בקנס, אך לא הפקיע ממנה שם בתולה, ולכן אם האשה תיאנס בשנית - גם האנס השני יהיה חייב בקנס. אנו נדון רק בשאלה השניה, מפני שהשאלה הראשונה אינה רלוונטית לענייננו (לא בהכרח מתחייב אונס על הפקעת בתולין).


21. אה"ע סימן קעז, "ומדברי ר"י יראה שאין קנס... ולא למוכת עץ".


22. ראה ים של שלמה החולק על דיוק זה.


23. לט, ב תד"ה טעמא, הובא לעיל. ויש להקשות משיטת התוס' לגבי מח' רב ושמואל גבי בעילת קטן. הם העמידו דין הגמרא שהקטן לא השיר בתוליה, דהיינו שמדובר בהעראה ע"י קטן. ומבואר, שדוקא בהעראת קטן יש סברה לומר שתחשב כבתולה, אבל העראת גדול ודאי מפקיעה שם בתולה מהאשה, וכתובתה מנה בלבד! וצ"ע.


24. וכן היא שיטת הרשב"א, שקבע שישנו 'מחירון אובייקטיבי לקביעת חן זה. וראה לעיל בהערה על דברי הרשב"א, שיתכן שאף לרש"י יש מקום להגדיר ע"פ חן, אלא שחן זה נקבע באופן סובייקטיבי, דהיינו ע"פ הגדרת הבעל.

 

 

בית המדרש