ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

זאת לא הבעיה שלי

ע"י: הרב שי פירון

מעולם לא עצרנו את חיינו בשל מגיפת התאונות, לא עלינו לרחבת הכותל, לא פקדנו את הכיכרות. זו אף פעם לא היתה הבעיה שלנו. זה אולי כואב ומצער, אבל זו לא הבעיה שלנו. הרב שי פירון מנסה ללמוד מפרשת עגלה ערופה מה ראוי לעשות.המאמר נכתב במקור לפרשת שופטים.

ספר דברים עוסק במגוון רחב של תחומים שלכל אחד מהם השלכות אמוניות וקיומיות. אחת מאותן פרשיות היא פרשת "עגלה ערופה" המופיעה בפרשת השבוע שלנו, פרשת שופטים וכך אומרת התורה: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל.וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'" (דברים כ"א).


מצד האמת כל נושא עגלה ערופה מעורר תמיהה, שכן לא ממש ברור על מה ולמה בא הטקס הזה? מדוע יש להשליך ממעשה שכלל לא ידוע בידי מי הוא נעשה על כל העם עד כדי כך שיש לבקש: " כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל"??


התשובה המקובלת סוברת כי למרות שמדובר במעשה נורא של יחידים, עדיין ישנה חובת הערבות ההדדית שמחייבת את כולם לראות את עצמם כחלק מהצרה.  


הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, רואה גם בכינוס ההמוני צורך גדול: "זהו העסק של עגלה ערופה שנעשה בפומבי... וגורם חקירות על העבר ותקנות להבא, ובאסיפת עצה ברבים יש עזר ה' להגיע לזה לבער הרע מביניהם, והיינו "כי תעשה הישר", לראות מה ישר בעיני ה'".


אולם כמדומני שיותר מכל הפרשה מבקשת להתמודד עם ההשלמה, עם האדישות שפושה בחברה לחיי אדם. כותרות העיתונים בשבוע החולף עסקו בהרחבה בתיאורים המזוויעים אודות תאונות הדרכים השונות שגבו את חייהם של כמעט מניין אנשים. ברגע אחד חרב עולמן של משפחות שלמות, אולם המזעזע מכל הוא שרק לפני שבוע קראנו על אירוע דומה, וכך גם היה בשבוע שלפני כן וכך הלאה... יום אחרי יום אנו קוראים ושומעים על אסונות נוראיים בכבישי הארץ שבסופו של דבר הופכות לבליל עקר של דיונים על תקציבים, תשתיות, חינוך תעבורתי ונהגים צעירים.


איננו עוסקים בעובדה שבעוד אנשים רבים מאבדים את חייהם אנו, ממשיכים בשגרת חיינו. הזילות הנוראית גורמת לנו להתגבר על כל אסון  ולתת לחיים להמשיך במסלולם. כולנו בוהים בתמונות הנוראיות הזועקות ומרצדות, אולם אין בידנו בכדי לתקן את המעוות. רצף האירועים המתואר בפרשת 'עגלה ערופה' נועד לזעזע את הציבור. לא לאפשר לו להמשיך בשגרת יומו; או בלשונה של פרשנית המקרא, נחמה ליבוביץ ז"ל: "עיקר המעשה הוא למען יזדעזע כל העם היושב בערים הסמוכות למשמע אוזניהם על חלל זה שנמצא בגבולם... ועל כן בא הצו האלוהי, ותבע עשיית מעשים גדולים בתכונה רבה, במעמד זקני העדה והכוהנים בני לוי...: ידע כל ישראל את אשר קרה ולא יעבור "לסדר היום", כי מה "סדר" הוא זה אשר בו זועק דם נקי השמיימה?... רצתה התורה כי באבדן אחד מבני האדם יזדעזעו כל רעיו ואחיו וישימו על לבם ויחקרו וידרשו ויפשפשו במעשיהם".  


לא כאן המקום להצביע על השורשים להפקרות, ליחס המזלזל בחיי אדם. מעולם לא עצרנו את חיינו בשל מגיפת התאונות, לא עלינו לרחבת הכותל, לא פקדנו את הכיכרות. זו אף פעם לא היתה הבעיה שלנו.  זה אולי כואב ומצער, אבל זו לא הבעיה שלנו.


זהו החידוש הגדול של פרשת 'עגלה ערופה'. כשהתורה אורמת בפרשתנו: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'"היא מתכוונת אליך, אלי, אל כולנו. האחריות היא על כל אחד ואחד; בבית הכנסת, במערכת החינוך, במשפחה, בקהילה. הדבר בא לידי ביטוי גם בפעילות המקיפה סביב העגלה הערופה שבה נוטלים חלק זקנים, שופטים, זקני העיר והכהנים. רק פעולה נמרצת שמובלת בידי המנהיגות יכולה להניע את הציבור לבירור פנימי ולחשבון נפש. רק בדרך זו ניתן להתמודד עם התופעה.


אולם חשוב להדגיש כי אנו לא רק 'אחראים עקיפים' לאלימות בכבישים. יש לנו אחריות ישירה שנובעת מעצם היותנו חלק מחברה אלימה הסבורה כי מה שלא הולך בכח ילך בעוד יותר כח. אנו דוחפים, צועקים, עוקפים, מדברים בקול מבלי להתחשב, מרימים קול גדול כשלא נענים לנו במה שנראה לנו כקצב ראוי. האלימות בכבישים היא רק עוד סוג של אלימות שגם עליה  לא נוכל לומר: " יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ". 


הרב שי פירון,ראש ישיבת ההסדר והישיבה התיכונית בפ"ת, ומרבני 'צהר'. המאמר מתפרסם בעלון  'השבת' של צוהר.


 


 

 

 

בית המדרש