ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עולם התפילה של רבי חנינא בן דוסא - חלק ראשון

ע"י: הרב שי פירון

הרב שי פירון חוזר לדון בנושא התפילה וצעד בעקבות דמותו של ר´ חנינא בן דוסא.

 


עובדת היותנו בימים הסמוכים לימים נוראים, מכריכה אותנו לשוב אל עניינה הכללי של התפילה. בידוע, שתפילה היא אחת משלשת הדברים שיש בכוחם להעביר את רוע הגזירה.


בעיוננו,  נבקש לצעוד בעקבותיו של חנינא בן דוסא. דמותו של חנינא בן דוסא מפליאה עד כדי כך שהוא מאלה שבעבורו זוכה דור שלם: "ונשוא פנים (ישעיה ג:ד) - זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא[1]". בתלמוד הבבלי, שורה של מעשים הקשורים באישיותו של רבי חנינא. חלק גדול מהמעשים קשורים בכוחה של תפילה. על כן, לא רחוק הוא לדרוש בשמו: "חנינא". 


בתלמוד הבבלי, רצף של אירועים הקשורים בדמותו של רבי חנינא, ואנו נבקש לעיין בחלק קטן מהם[2]. אולם, אנו נצעד בעקבותיהם של שלשה סיפורים המופיעים במסכת תענית[3]:




א. רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא.אתא מיטרא.


אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?


פסק מיטרא.


כי מטא לביתיה, אמר לפניו: רבונו של עולם! כל העולם כולו בצער, וחנינא בנחת?


אתא מיטרא.


אמר רב יוסף: מאי אהניא ליה צלותא דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא?!


דתנן: היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון.


מאי מצלי? רבין בר אדא ורבא בר אדא דאמרי תרוייהו משמיה דרב יהודה:


יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה ושחונה. שחונה מעלייתא היא? אדרבה, גריעותא היא! אלא: אם שחונה - תהא גשומה וטלולה. ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. רב אחא בריה דרבא מסיים משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ואל יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה, ולא לעם אחר?!


אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.


 


ב. הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא, משום כיסופא,


הוה לה הך שיבבתא בישתא.


אמרה: מכדי, ידענא דלית להו ולא מידי, מאי כולי האי?


אזלא וטרפא אבבא,


איכספא ועיילא לאינדרונא,


איתעביד לה נסא דחזיא לתנורא מלא לחמא, ואגנא מלא לישא.


אמרה לה: פלניתא, פלניתא! אייתי מסא, דקא חריך לחמיך.


אמרה לה: אף אנא להכי עיילי.


תנא: אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בנסים.


(תרגום חופשי: כל ערב שבת הייתה אשתו של רבי חנינא בן דוסא מסיקה את התנור והטילה בו אוד עשן. הייתה לה שכנה רעה אמרה: "הרי יודעת אני שאין להם ולא כלום, אלך ואראה כל כך מהו"


הלכה וטפחה על הדלת. נתביישה ונכנסה לחדר. נעשה לה נס ומצאה השכנה את התנור מלא ככרות והערבה מלאה. אמרה לה "פלונית, פלונית הביאי מרדה, שפיתך נתחרכה"


 


ג. אמרה ליה דביתהו: עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי?


אמר לה: מאי נעביד? - בעי רחמי דניתבו לך מידי,


בעא רחמי, יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא.


חזיא בחלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי. ואיהו אפתורא דתרי כרעי,


אמר לה: ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמיחסר?


אמרה ליה: ומאי נעביד? - בעי רחמי דנשקלינהו מינך.


בעי רחמי ושקלוהו,


תנא: גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון. דגמירי: דמיהב יהבי, מישקל - לא שקלי.


 


[תרגום חופשי: אמרה אשתו של רבי חנינא בן דוסא "עד מתי אנו מצטערים והולכים כל כך? בעניות, בחוסר כל" אמר לה "מה נעשה"?


אמרה לו "בקש רחמים ויתנו לך דבר מן הטובה הגנוזה לצדיקים".


התפלל ויצאה כמין פיסת יד ונתנה לו רגל אחת של שולחן זהב. ראה בחלומו שכל הצדיקים אוכלים על שולחן של שלוש רגליים, אמר לאשתו "נוח לך שכל הצדיקים אוכלים על שולחן של שלוש רגלים ואנו נאכל על שולחן שניטלה אחת מרגליו"?


אמרה לו "ומה נעשה? התפלל ויטלוה ממך. התפלל ונטלוה.


שנו: גדול הנס האחרון יותר מן הראשון, שכך מקובלים אנו, שמן השמים נותנים אבל אין נוטלים.]


 


ד. חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא,


אמר לה: בתי למאי עציבת? -


אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. -


אמר לה: בתי, מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק.


תנא: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.


מהו המבנה הפנימי של הסוגיא? מה מוסיף כל סיפור על קודמו?


לא נכנס לניתוח מפורט של כל אחת מהאגדות הללו, אך נסתפק בכמה הארות הנוגעות לעיננו. בסיפור הראשון, מסקנתם של חכמים מהווה את גולת הכותרת של האגדה: " אמר רב יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת". ידועה הפרשנות החסידית שרבי חנינא היה שביל, נתיב, להתגלות השכינה. דרך עבודת התפילה של רבי חנינא ניזון העולם. ומיניה, שמה שחידש רבי חנינא הוא חיבור של האדם לאלוקיו.


הסיפור השני, עוסק בהשלכה של כח התפילה של רבי חנינא. על כל מציאות ניתן להביט בשני מבטים. מבט אחר שהמתפלל מבקש שהמציאות תשתנה. אולם בה בעת, ניתן להבחין במציאות בה האדם מפגין ביטחון גמור  שהמציאות תשתנה. בכך, הוא מבטא עוצמה אחרת של תפילה. עמדתו של המתפלל אינה עמדה של המתחנן, המבקש. העמדה הבסיסית של התפילה היא הידיעה שהאמונה ביכולת לשנות, תוכל לפעול ולשנות את המציאות. לפיכך, מה שגרם למציאות להשתנות היה בטחונה של האישה שהמציאות יכולה להשתנות.


אם כן, שני החלקים הראשונים של אגדות רבי חנינא נועדו להדגיש שהמתפלל האמיתי בונה  שביל בינו לבין אבינו שבשמים. כמו כן, למדנו שכשאדם מגיע לתפילה מעולם של עוצמה, הוא יודע שבכוחה של התפילה לשנות.


מה מוסיפים שני הסיפורים הבאים? על כך בשיעור הבא.


 


 


 


 




[1] תלמוד בבלי, חגיגה, י"ד, ע"א:


[2] עיין עוד: תלמוד בבלי, ברכות ל"ד, ע"ב; תלמוד בבלי, ברכות ל"ג ע"ב; תלמוד בבלי, יבמות קכ"א, ב'; משנה מסכת אבות פרק ג', ט' - י'; אבות דר"נ ח'.


[3] תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ"ד עמוד ב':


 

 

 

בית המדרש