ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שמיטה- מעוברת?!-והקשר להתר יבוא של נכרים מחו"ל (השיעור)

ע"י: הרב צבי יניר

הבר צבי יניר מנסה להבין בשיעור זה האם שנת שמיטה יכולה להיות שנה מעוברת מבחינת המקורות בבבלי ובירושלמי

הרקע לתוספתא (ע"פ ר"ש ליברמן תוספתא כפשוטה על אתר) הוא כנראה החשש שאם יותר להביא ירקות מחו"ל, אנשים יעברו על איסורי שמיטה , ויתרמו זאת שהפירות הם מחו"ל.


שני איסורי שמיטה ברקע,


  • א. האיסור לכבוש פירות שביעית שאין דרכן בכבישה אלא הדרך לאוכלן חיים..

  • ב. איסור ספיחין, שהאדם יזרע ויאמר שגדל מאליו.


בתחילה גזרו שלא להביא ירקות מחול וק"ו שלא להביא ירקות כבושים, שמא יכבשו מפירות א"י. אח"כ התירו בשלב ראשון הבאת ירקות כבושים, אך לא התירו להביא ירקות ולכבוש בארץ, בשלב שני התירו כנראה  גם לכבוש בארץ כדי שלא יתקלקלו (עיין בתוספתא כפשוטה שגירסת כת"י ערפורט נראית הגיונית יותר, שתחילה התירו להביא יבושת וכבושת, ואח"כ התירו ליבש בא"י עצמה , ודלא כגירסא שהופיעה בדף מקורות). בשלב שלישי התירו לחלוטין להביא ירקות. האיסור להביא ירקות קשור כנראה לחשש ספיחין, שאדם יגדל ויאמר שהביא מחול.


ירושלמי פאה


א. דן מה המקור לכך שהפקר של בי"ד פוטר ממעשרות. הירושלמי מוכיח זאת  מכך , שאם בי"ד עיברו בדיעבד את שנת השמיטה היא מעוברת. המשמעות של תוספת החודש היא שדיני שמיטה מתווספים לחודש נוסף ופוטרים מן המעשרות שהרי פירות שמיטה הם הפקר, ומכאן שהפקר של בי"ד פוטר מן המעשר.


מכל מקום לעניין נושא השיעור למדנו מהבייתא המובאת בירושלמי שלכתחילה אין מעברין את שנת השמיטה, ולא את השנה השמינית, ובדיעבד אם עברוה היא בכל זאת מעוברת.


אין נימוק מפורש בירושלמי לסיבה שאין מעברים בשביעית, אך הנימוק ברור משאלת הירושלמי 'עד כדון שביעית, מוצאי שביעית מניין', ועונה הירושלמי שלא לרבות איסור חדש.  משמע שגם בשבעית מרבים איסור, והיינו מאריכים את איסור עבודת הקרקע, וממילא מרחיקים את האפשרות לראות יבול מהאדמה.



ב. הירושלמי מביא שני צימצומים לאיסור


האחד (רבי זעירא)- כל האיסור לעבר בשביעית הוא לפני שהותר היבוא מחו"ל, ברגע שהותר היבוא מחו"ל אין בעיה לעבר, כי יש מה לאכול , היא שביעית היא שני שבוע (מחזר את דברינו לעיל לגבני הנימוק לאיסור לעבר את השביעית)


השני (ר' מנא)-  מביא חילוק הקשור לסידרן של שנים, ובזמן התלמוד כיון שאין השנים כסדרן ניתן לעבר שביעית. פרוש הירושלמי בגירסא שלפנינו עלום וקשה, ומפרשי הירולשמי נדחקו מאוד. לענ"ד נראה כגירסת הרש"ס, שגרס להפך. שכל האיסור הוא רק בימינו, אבל כשהשנים כתיקנן היינו ששביעית מהתורה ויש הבטחה שתהיה תבואה לשלוש השנים, היא שביעית היא שאר שני שבוע, והיה מותר לעבר את השמיטה. (לגירסא זו ברור מדוע הירושלמי לא מעמת את ר' מנא עם ר' זעירא, שהרי הם לכאורה חלוקים. לפי גרסת הרש"ס אין כל מחלוקת בינהם, ר' מנא מדבר על השלב הראשון בזמן ששביעית מהתורה, ור' זעירא מדבר על השלב השלישי אחר שרבי התיר יבוא.)


משנה ירושלמי שביעית פ"ו ה"ד


מוכח שהמשיכו להתיר דברים נוספים. בזמן תקנת רבי עדיין הירק היה אסור במוצאי שיבית, אח"כ כתוצאה ממחסור התירו ישר במוצאי שביעית, למעט קפלוט, וגם את זה אחרי המעשה שהיה שם התיר רבי  את הקפלוט.


בבלי-


כותב שאסור לעבר את השביעית, ולא מביא את ההתר של בדיעבד. כמו כן לא מביא את ההתר של ר' זעירא לימינו לעבר כיוון שהותא יבוא (וכן לא את ההסבר של ר' מנא)


מהשמך הבבלי ברור מדוע לא הובא ההתר של ר' זעירא בבבלי. הבללי בכלל הבין שיבוא הירק לא קשור להתר לעבר שמימטה, אלא להתר לעבר במוצאי שמיטה. כמו כן אין ההתר של יבוא ירקות קשור בכלל לאיסור סיחין ולשביעית, אלא לחשש מפני טומאת ארץ העמים שאם נתיר יבוא , יש חשש שחלק מהירקות יובאו יחד עם גוש האדמה שלהם.
(עיין ירושלמי ערלה, שר' יאשיה לא חשש כלל לכך ונטע נטיעות בגושיהן, ולא מצינו כלל בירושלמי מישהו שחלק עליו!!)


יוצא לכאורה שלפי הבבלי אין התרא לעבר בימינו.
מה הנימוק של הבבלי שלא לעבר שמיטה?


אין גם בבלי נימוק מפורש. רש"י הביא את הנימוק הפשוט , שלפיו פרשנו את הירושתי, הארכת איסורי שביעית.הרמב"ם לעומת זאת הביא נימוק מוזר , שאם יעברו את השנה , יש חשש שלא ישארו ספיחים לקרבן העומר. וכבר תמה עליו בעל ערוך לנר, שהרי לשם כך שילמו שלומרים מתרומת הלישכה כאשר מבואר במשנת שקלים, ואם כן אין חשש שלא ישארו ספיחים לקרבן.


בעיה נוספת בשיטת הרמב"ם- היא קביעתו שניתן לעבר את השמיטה בשביל חשבון התקופה, ומה שאסור לעבר שמיטה זה רק מסיבות מקומיות. מניין לו?


לענ"ד מתשובות הגאונים מוכח, שגם בזמן שבי"ד קידשו את החודש ע"פם הראיה היה לפני חכמים החשבון של שבע שנים מעוברות ב19 שנה (גו"ח אדז"ט), אלא שהם לפי הצרכים המקומיים היו לפנים מזיזים משנה אחת לחברתה , אך אח"כ תיקנו ולעולם הקפידו על החשבון של שבע ב19. 
 לעומת זאת לפי הלוח שבידינו שתיקן הלל במאה הרביעית , אין מזיזים את השנים ותמיד עובדים לפי הסימן של גו"ח אדזט. כיצד הלל תיקן בניגוד לגמרא?


הבין הרמב"ם כנראה, שהיה פשוט להלל שכל דברי הגמרא הן רק מסיבות מקומיות. ברגע שמתקנים את הלוח , זה רק מסיבת התקופה, אין מתחשבים בכך ששנה אחת תצא שמיטה כיוון שהחשבוםן נובע מהעניין של התקופה. (יודי חשבון אמרו לי שזה קורה רק אחת ל28 שנה שהשמיטה מעוברת, ואם הלל היה צריך להתחשב בשמיטה , בלתי ניתן היה לסדר לוח קבוע).


לגבי התר יבוא, מה שנוהגים אחינו החרדים. נראה שאין להביא ראיה מהתרו של רבי. רבי ידע שההתר לא יגרום להרס החקלאות הישאלית בשנים אח"כ, כיוון שבעולם הקדום ברור שאין ברירה ורוב האולוסיה עוסקת בחקלאות על כרחה, כדי להאכיל את עצמה. אינו דומה המצב לימינו שבהם (בארצות המערביות) כחצי אחוד בלבד מהאוכלוסיה עוסקת בחקלאות, וממילא יש חשש שהתר יבוא יגרום לכך שבשנים שאחרי השמיטה פחות ופחות ישתלם לישראלים להיות חקלאים, ואז אנו יכולים להגיע למצב , שאין ביננינו כלל עובדי אדמה.

 

 

בית המדרש