ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

יום הכיפורים שחל בשבת

ע"י: הרב דוד סתיו

מה משמעותו של יוה"כ שחל בשבת? מה מקומה של השבת ביום זה? על כך במאמר הבא

 


ביו"כ שחל בשבת, אנו מרגישים שדי בטלנו את השבת, ושיום הכיפורים 'כבש' את השבת. אנו מבטלים את עונגי השבת (המנוחה, האכילה...), ושוכחים כלל שהיום גם שבת. השו"ע (תרכד, ג) פוסק שאין מברכים על בשמים בהבדלה גם שחל המוצ"ש, ומסביר המשנ"ב שאין נשמה יתרה ביו"כ ואפי' שהיה גם שבת.


אך אנו מזכירים את השבת בתפילות, "רצה נא במנוחתנו", ומי שלא הזכיר את השבת בכלל, צריך לחזור על התפילה. אנו אומרים קבלת שבת מקוצרת ככל שבת וחג. אנו לא אמורים 'אבינו מלכנו' בתפילות היום בשל השבת (נרחיב בהמשך). יש שנוהגים לא לומר י"ג מידות בפתיחת ההיכל (אע"פ שכל היום כולו אומרים). יש מנהג לקצץ בסליחות...


האשכנזים לא אומרים אבינו מלכנו בכל התפילות למעט נעילה, ואילו הספרדים אומרים כרגיל. הר' עובדיה מביא 2 טענות שבבסיס הוויכוח. 1. אסור לשאול צרכים בשבת, ולכן חלק גדול מאבינו מלכנו נופל. 2. בשבת א"א להזכיר דברים רעים כחטאים ועוונות. יש שתרצו שמותר לבקש צרכי רבים, ויש שתרצו שזה 'תופס של ברכה' וזה לא נאסר בשבת (וכך מתרץ הירו' את הבקשות הצרכים בברהמ"ז). יש להעיר שאנו מזכירים פעמים רבות את כל חטאינו, חוזרים על הווידוי 10 פעמים, וכן בכל התפילה.


וממשיך הרב עובדיה בשם המאירי שטוען שבעשרת ימי התשובה, נופלים הכללים ההלכתיים, שנוגעים לתשובה וההכנעה (בקשות ב-3 הברכות הראשונות והאחרונות, צום בחג, סליחות בשבת...). טענת המאירי היא טענה חזקה, ויש לתמוה על כך שלא סדרו שלא יצא יו"כ בשבת, והיו מונעים את כל הבעיות.


אפשר לחלוק על המאירי שטוען שיו"כ בולע את השבת, ולטעון שהשבת לא התבטלה לגמרי אלא יש כאן מציאות של שבת מיוחדת.


הרמב"ם טוען שיו"כ שחל בשבת, המוסף של שבת מוקרב ע"י הכה"ג בלבד.


המשנה במגילה אומרת שאין בין יו"כ לשבת אלא בעונש כרת מול סקילה. הנצי"ב אומר שאין התרי בישול ומלאכות אוכל נפש ביו"כ שהרי א"צ באוכל, אך אפשר לומר שיו"כ אינו ככל יו"ט, והוא חמור כשבת. ישנה מחלוקת אמוראים האם נאסרה מלאכת הוצאה ביו"כ.


התורה קוראת ליו"כ שבת שבתון, מערב עד ערב תשבתו שבתכם. ומסביר האב"ע שזו לא שבת של ה' אלא שבת שלכם. שבת הטבעית לא קשורה לאומה הישראלית, אך יו"כ זו שבת של האומה שהיא יצרה ע"י קביעת התאריך. מחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר שכופר בכל הבריאה, אך בחלול יו"כ נחלקו הפוסקים (רש"י- לא כשבת, שו"ע ביו"ד- כשבת).


לוחות ראשונים ניתנו בשבת, ולוחות שניים ניתנו ביו"כ. לוחות ראשונים הם מעשה א-לוקים, ואילו לוחות שניים הם מעשה אדם. ישנו מפגש עם א-לוהים בכפית הר כגיגית, אך לאחר החטא, ולאחר מאמץ ישנו מפגש ללא כפיה, שהתשובה מתקבלת. יו"כ שחל ביום חול זוהי תשובה של תהליך מייגע, של מאמץ, של אחריות אישית שעלינו לזעוק ולצעוק, ואנו מרגישים כאילו מגיע לנו כפרה ומחילה כי עשינו את עבודתינו. יו"כ שחל בשבת, לא מגיע לנו כלום, וכל התשובה באה מלמעלה, ולא אומרים אבינו מלכנו, שעליו נאמר שר"ע היה שובר עולמות בנוסח הזה, וא"א לעמוד בפניו. אנו מבליטים שלא מגיע לנו כלום, ואנו נאלמים דומיה, ומראים שהכל חסד. כל השומר שבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז, נמחלים לו כל עוונותיו. אין לנו בעיה לבקש בשבת, אך אנו יודעים את האמת של המציאות שכל התשובה והכפרה הם חסד, והכל מלמעלה.


האר"י אמר לא להזכיר חטא ועוון באבינו מלכנו, אע"פ שכל היום מתעסקים בכך ואנו אומרים ווידוי. באבינו מלכנו אנו דורשים את הסליחה והכפרה, ואילו בווידוי אנו מעמידים את עצמנו במקומנו האמיתי.


בנעילה אומרים אבינו מלכנו, כי אנו כבר מבינים שלא מגיע לנו, כבר יום שלם אנו מתאפקים, ובתפילה המיוחדת של התעניות, כבר אין חשש של תחושת המגיע לי הלא נכונה. 


המאמר סוכם ע"י תלמיד בישיבה

 

 

בית המדרש