ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המלחמה בשטן (ו)בזמן

ע"י: הרב דוד סתיו

אמנם קצת באיחור,אבל עדיין חשוב: סיכום שיעור של הרב סתיו על יחסה של ההלכה והיהדות לשטן בהקשר של ראש השנה והימים הנוראים

כל שנה כשאנו מתקרבים לראש השנה אנו נתקלים בשחקן חדש בהלכה היהודית, השטן. איננו מברכים את חודש תשרי בשבת האחרונה בחודש אלול, ומנהג מיוחד זה הוסבר ע"י ה'לבוש' שאנו רוצים לבלבל את השטן. בערב ר"ה איננו תוקעים בשופר כמנהגנו בכל החודש, וגם כאן הובא הטעם של בלבול השטן.[1] לפני התקיעות אנו קוראים פסוקים שראשיהם הם קרע שטן. הסבר תקיעות מיושב ומעומד הם ערבוב השטן (ר"ה טז:). ר' יצחק טוען שכל שנה שלא תקעו בתחילתה מרעין לה בסופה, כי השטן לא התערבב, והטור מוסיף ששנה שתקעו בתחילתה לא ירעו בסופה. דינים ומנהגים אלו אינם פולקלור מאוחר בלבד, כי כפי שראינו השטן כבר מופיע בדברי האמוראים, ובהסבר כפילת התקיעות למיושב ומעומד.


מצינו בראשונים ובאחרונים כמה הסברים למוטיבציה לבלבל את השטן, ולתועלת שתצמח לנו מערבובו, על אף הבעיתיות לכאורה של 'בל תוסיף': הר"ן טוען שיצר הרע הוא השטן ואנו מנסים להכניעו. רש"י טוען שכאשר השטן יראה שאנו מחבבים את המצוות יסתתמו טענותיו. תוס' טוען שכאשר השטן ישמע את קול השופר הוא יחשוב שמגיעה הגאולה, ויפחד על מעמדו ומצבו במצב החדש, ולא יהיה בידו זמן ואפשרות להעלות קטגוריה על עם ישראל. בהסבר דברי תוס' מצינו את שיטת ה'חמדת ימים' שטוען שהשטן יראה שחוזרים ותוקעים הוא יחשוב שהפעם התשובה רצינית, והיא תביא את הגאולה. הרבי מפשיסחא טוען שאנו רוצים להראות לקב"ה מה קורה לשטן כאשר הוא מתערבב בגלל טרדות, וכך הקב"ה יצדיק את מעשינו שנעשים עקב טרדות ובלבולים. הסבר נוסף הוא רצוננו להפחיד את השטן, ובכך להראות שהשטן אינו כ"כ מאיים, ואפשר לנצחו, ויש לחיות בפרופורציה.


האדם היהודי רגיל לתכונן לחגיו ומועדיו. אפילו בזמן שקידשו ע"פ הראיה, האדם מתכונן מר"ח ועד לחג שחל לרוב באמצע החודש, או לפחות עשרה ימים ביו"כ, ובשבועות יש זמן רב שכן הוא נקבע ע"פ ספירת 49 יום מפסח. ר"ה הוא חג מיוחד. האדם היהודי בזמנים עברו היה נכנס לחג בחוסר וודאות האם היום הוא ר"ה או אולי הוא בכלל מחר, הוא לא יודע איזה תפילה להתפלל, האם לעשות קידוש ועוד. הוא הולך לישון ומתעורר למציאות לא יותר ברורה, כאשר הוא לא יודע איזה שחרית עליו להתפלל? והאם הוא צריך לומר מוסף? האם יתקע בשופר? הוא כמובן לא עושה שום מלאכה מחשש שמא היום הקדוש הגיע, ולבסוף אולי תגיע לאוזנו השמועה שרק מחר יגיע היום המיוחל. אוכל חם הוא לא יאכל כבר בחג הזה, וגם מנוחת הנפש הוא לא יקבל, ומה שבטוח, הוא לא יכול לתכנן את מעשיו בחג. יש לציין שבכלל ר"ה הוא חג מוסתר. הוא אמנם נכתב בתורה, אך קשה למצוא את מהותו בתורה. מצוות השופר לא ברורה כלל, והוא ממש "בכסה ליום חגנו". ר"ה נמצא בלוח השנה שלנו בזמן הכי מרוחק מתחילת השנה, בראשון לחודש השביעי.


 ר' יצחק הוטנר טוען שע"ז המושכת ביותר היא עבודת השמש, הירח , וגרמי השמים שהם מושלי הזמן. בעולם הגשמי- חומרי הכל תלוי בזמן, בהשתנות וביחסיות. השטן תמיד מנצל בעיות בזמן. הוא בא כאשר משה בושש לבא מאחר. שטן= 364 שכן הוא שולט בכל הימים מלמד ר"ה. הזמן בנוי על מחזוריות קבועה ורוטינה שגרתית שמשעבדת אותנו לזמן. ביום המלכת ה' אנו מנסים להתחמק מהשעבוד לזמן. אנחנו לא רוצים להכנס שוב לעוד שנה שבה נחזור על טעויות השנה שעברה ועל מהותנו מהשנה שעברה. אנו רוצים להתחיל דרך מסלול חדש. הרמב"ם בהל' תשובה כותב: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משינתכם... אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק". השופר אמור לשבור את הרוינה השגרתית, ולשבור את שנה שהיא בחינת לשנות. רק כאשר אדם יפגוש את החג בהפתעה יצעק מעמקי נפשו. לר"ה איננו רוצים להתכנן, אנו צריכים להיות מוכנים אליו תמיד. איננו מברכים אותו בשבת לפניו, הוא חג מכוסה בתאריך, בדינים ובמהות. עד שהוא לא מגיע אנו לא יודעים מתי הוא מגיע. אנו מחויבים להבין שהכל בידנו, בחירתנו תנצח, יש סיכוי לנצח את השטן והזמן, והכל תלוי בנו.


המאמר סוכם ע"י תלמיד בישיבה ע"פ שיעורים של הרב סתיו שניתנו בישיבה בחודש אלול התש"ס והתשס"ג.


 




[1] הסבר נוסף הוא להבדיל בין תקיעות הרשות בחודש אלול לתקיעות החובה של ראש השנה.

 

 

בית המדרש