ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

צום לשם מה?

ע"י: רועי זמיר

מה עניינו של הצום?מה משיגים בעת שצמים? על כך במאמר הבא


מהי סיבת הצום ביום הכיפורים? יש מי שרואה בשאלה חלק משמעותי בעבודת ה' הקיומית שלו. מצד שני ניתן לטעון שהשאלה כלל איננה לגיטימית, שכן באופן בסיסי איש ההלכה חש רתיעה מעיסוק בטעמי מצוות, די לו בכך שהמצווה היא דבר ה' בכדי לחייב אותו. אך גם כאשר איש ההלכה עוסק במלאכת הפסיקה, ומבקש להכריע הכרעות שונות שנוגעות לצום, גם הוא נאלץ להגדיר מהי בדיוק המצווה בכדי שיוכל להכריע, הגדרה זו משיקה במהותה לשאלת הטעם.


ניתן למצוא כיווני חשיבה שונים שמנסים לרדת לעומקו של העניין ולהסביר מה אנחנו מבקשים לעשות בהימנעות מאכילה. בכוחם של רעיונות אלו להפוך את המעשה ממעשה פסיבי, למעשה שיש בו גם מימד אקטיבי, במאמר זה ננסה להציע כמה מהם.


 


הכיוון הראשון הוא תפיסת הצום כקורבן. במסכת תענית אנחנו מוצאים אמירות בכיוון זה, המבקשות מריבונו של עולם להסתכל על מיעוט הדם והחלב של האדם במהלך התהליך, כאילו הם עולים על גבי המזבח. אדם שאינו אוכל ונענה לצו ה' כביכול מוסר משהו מגופו לריבונו של עולם. בהמשך לכיוון זה ניתן להחריף את נקודת המבט של הצום כקורבן, ולהוסיף אליו גם את מימד הכפרה. על פי נקודת המבט הזו הצום הוא בעצם תחליף למסירת הנפש של האדם, ניתן לכרוך כיוון חשיבה זה עם מנהגים אחרים ביום הכיפורים כמו מנהג הכפרות בו האדם מבקש שהכסף או התרנגול ישמשו תחליף ויבואו תחת מסירת נפשו של האדם עצמו.


 


הכיוון השני שניתן ללכת בו הוא ראיית הצום כניסיון לעלות למדרגה רוחנית גבוהה יותר. ישנה פעם אחת בשנה בה האדם מתנתק מין הכבלים של החומר ובקשת התענוגות הקושרים אותו כל השנה. וביום כיפור, בכוח בחירתו ונשמתו, הוא מדיר עצמו מאותם העניינים ומתמסר כל כולו אל עניינים שבקדושה. בכך האדם מנסה להידמות למדרגת המלאכים וטהרתם, המנהג ללבוש בגדים לבנים על מנת להידמות למלאכים  גם הוא מתיישב עם טעם זה. (אגב, טעם נוסף ללבישת הבגדים הלבנים הוא הדמיון בינם לבין תכריכי המתים רעיון שמאד מתאים לכיוון הראשון עליו דיברנו)


 


כיוון שלישי שאפשר להציע הוא התענית כביטוי של צער. צום מתוך תפיסה שכזו אנחנו מוצאים בתעניות על החורבן. יתכן שגם ביום כיפור ישנו מימד של צום כביטוי של צער. צער כלפי העבירות שבידינו ועל כך שחטאנו וסרנו מהדרך (בחסידות ביקשו דווקא ליצור הבחנה בין תוכנו של צום יום כיפור לתשעה באב ,יש אמרה חסידית ידועה שאומרת "בט' באב מי יכול לאכול ואילו ביוה"כ מי צריך לאכול)


 


הכיוון הרביעי שאפשר לפסוע בו בהבנת צום יום כיפור הוא רעיון הסיגוף. אנחנו מוצאים את הסיגוף כעבודה רוחנית מרכזית, התופסת מקום משמעותי בחלק גדול מין הדתות. בדרך כלל אנחנו מסתייגים מפעילות שכזו, ומדברים על ההבחנה בין היהדות לדתות אחרות בנושא זה. אף על פי כן, ניתן לומר שהתורה לא התעלמה מהכח של הסיגוף כעבודה דתית, והיא משתמשת בעוצמות של חווית הסיגוף לזמן מוגבל ומעצבת אותה כעבודה רוחנית בה אנו משתמשים כדי להתקרב לה'.


 


כיוון החמישי בהקשר הזה הוא ראיית הצום כפעילות של פינוי מקום של ניסיון להתאיין (להפוך לאין) ולפנות הן בעולם החיצוני והן בעולם הפנימי - מקום לאין סוף האלוקי לשרות בו. על פי ההתבוננות זו העובדה שאני חדל מפעילות טבעית ומצמצם את העשייה שלי, אני מגלה את מלכות ה'. ניתן לקשור זאת לראיית יום הכיפורים כשבת שבתון, יום הכיפורים הוא שיא השבתון בו אני מפסיק לא רק ממלאכה אלא גם מאכילה ושתייה ובכך שב ומופיע בעולם מעשה בראשית.   


 


הכיוון השישי הוא הכיוון בו הלכה הנבואה. הנבואה ביקשה לא לראות את הצום כפעילות דתית שעומדת בפני עצמה אלא ניסתה לצייר את הצום כמשני לתהליך השינוי הרוחני מוסרי שצריך להתרחש בו. בעיני הנבואה הצום הוא רק סוג של תזכורת שבאה להסב את תשומת הלב לכך שאנחנו כיחידים וכחברה עושים עוולות בתחומים רבים ועולות אלו דורשים את תיקונם.


 


כל הכיוונים שהועלו כאן לא בהכרח סותרים פעמים רבות הם משלימים זה את זה. לימוד והעמקה בכל בכיוונים אלה יש בכוחו להעמיק את חווית הצום. הכיוונים השונים מציבים אתגר בפני לומדי התורה במיון, סידור הרעיונות והכרעה בין כיוונים מרכזים למשניים. כולי תקווה שנזכה לצום יום כיפור משמעותי ומכוון.

 

 

בית המדרש