ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

´אלוהי אברהם´ ולא ´אלוהי נח´

ע"י: הרב שי פירון

נח נכנס אל התיבה, נעל את הדלת אחריו והודיע: "אחרי המבול". אברהם, לעומת זאת, לא מתחמק מאחריות כלפי הסביבה.


מעגלי החיים בהם אנו נעים: החיים האישיים, הזוגיים, חינוך הילדים, העבודה או העסק, מחייבים אותנו מעצם מורכבותם להתמודד עם מהמורות לא פשוטות.


בשלושת השבתות הקרובות אנו עתידים לקרוא על שתי מסגרות, שיותר משהם מסגרות הן שתי דרכי התמודדות שונות בתכלית עם העולם ועם בעיות המציאות. השבת אנו נקרא על תיבת נח ואילו בשבוע הבא ובזה שלאחריו אנו נקרא על אוהלו של אברהם. למרות שישנם קוים מקבילים רבים בין המציאות שבה נח מתפקד ובין זו שבה חי אברהם, מהתורה אנו למדים כי ההתמודדות של שניהם הייתה שונה בתכלית. שניהם, גם נח וגם אברהם, פעלו במציאות קשה הנוגדת את אורחות חייהם. אלא בעוד שנח מצטווה לבנות תיבה שבה הוא עתיד להתנתק ולהסתגר מכל הסער והחורבן שבחוץ, אברהם יושב בפתח אוהלו כחום היום, ולא חושש מרוחות זרות שיוכלו לפרוץ ולהיכנס פנימה.  כאילו לא די בתיאורי התורה, חז"ל אף הפליגו בדבריהם ותיארו את אוהלו של אברהם ככזה שהיה פתוח לארבע רוחות השמיים. בעוד שאצל נח בתיבה שולטים השקט, השלווה, יש חום נעים וטוב והמזון מצוי בשפע, אצל אברהם אין רגע דל. אוהלו הפתוח מזמן אליו בכל רגע נתון אנשים חדשים, התמודדויות והרפתקאות.


שתי האסכולות הללו, אסכולת נח ואסכולת אברהם, מלוות את כולנו עד עצם היום הזה. לא פעם הדרך הנכונה והיחידה להתמודד עם סכנות חינוכיות ואישיות היא לחזור אל התיבה. להתנתק מהסובב ולחכות שהמבול יעבור.


מאידך, אסור ואי אפשר לשכוח כי התייצבותו של אברהם בפתח האוהל מנעה סכנות ואסונות. התייצבותו מעידה על מודעות ועל נכונות להתמודדות עם המציאות על הסיבוכים שיש בה. כוחה של אותה מודעות היא זו שהביאה את אברהם לנהל משא ומתן עם אלוקים על גורלם של אנשי סדום.  


הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, הרחיב לתאר את קשייו של המתמודד עם מציאות מורכבת בדרכו של נח: " הכינוס הזה מורגש בלב בתור עיצבון, ובשכל - בלחץ וקצר-רוח. אבל לא זהו התכלית, רק במשך התיקון צריך האדם לנסות כוחותיו אולי יוכל לשלח חפשי ויעבדו עבודת השי"ת ביתר שאת; כי אי-אפשר לתלמוד-תורה להתרחב ולרדת אל עומק החכמה האמיתית ולעשות טוב וישר בפעולות גדולות כי-אם בנפש מלאה אמץ ורוח גבורה ללכת ברחבה, בלתי- מאוסרת".


הרב קוק אומר כי כוחות החיים של האדם לא יכולים להתפתח בתיבה. מי שאסור בגבולות נוקשים, לא מגלה את כוחות חייו ואת יכולותיו האמיתיים. מי שאסור בגבולות התיבה, מצמצם את אופק החלומות שלו, את הכמיהה והשאיפה.


האם מכאן, נוכל להכריע, בצורה גורפת, לטובת  דרכו של אברהם, אבי האומה?


נדמה שהתשובה לכך היא לא. סדר הדברים בתנ"ך מציב את דמותו של אברהם אחרי דמותו של נח. כמו בכל תהליך, גם בחיינו האישיים יש שלב ראשוני שבו ראוי וצריך להתכנס פנימה ובכך להגן על עצמנו, על עולמנו וליבת חיינו. בשלב הזה עוד איננו מסוגלים להתמודד עם כל רוח נושבת.


אולם ישנו אידיאל נשגב יותר שאותו מלמד אברהם שמבקש לדאוג לכולם, לצדיקים ולרשעים כאחד. לא בכדי נלחם אברהם לטובתם של אנשי סדום.  אברהם מאבות האומה הוא. נח, לעומתו, שייך לעידן הפרהיסטורי.


בחסידות כינו את ההבחנה שבין שתי הדמויות הללו של נח ואברהם כהבדל שבין "צדיק בפרווה" לעומת "צדיק עם תנור". למה נתכוונו? יש אדם השוכן בחדר קפוא שיש בו עוד רבים אחרים ולמרות זאת הוא נגש לארון נוטל משם את מעיל הפרווה, מתעטף בו ושוכח מכל השאר. אבל יש גם דמות של צדיק אחר; כזה שידאג להבעיר את התנור כך שיחם לכולם ולא רק לו. נח נכנס אל התיבה, נעל את הדלת אחריו והודיע: "אחרי המבול". אברהם, לעומת זאת,  לא מתחמק מאחריות כלפי הסביבה.


ברמה האישית, המשפחתית והלאומית, אין ספק כי דרכו המתבדלת של נח, חיונית כעמדת פתיחה. מנגנוני ההגנה של "התיבה" מסייעים בכל אחת מהמסגרות הללו לבנות בתחילת הדרך את היסודות שיאפשרו לננו לצאת לחיים. אולם אורח החיים הקבוע שלנו מושתת על דרכו של אברהם. אנו בונים אוהלים שהתנועה מהם ואליהם היא דינמית. ישיבתו של אברהם על פתח האוהל מצביעה על הצורך ברגישות מוסרית. מעין ש"ג הדואג שלא יתרחשו 'פיגועים המוניים' בתוך הבית, פנימה.

 

 

בית המדרש