ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אשם גזילות

ע"י: הרב מומי פאלוך

מה היחסים בין איסור הגזילה וקרבן האשם? מתי מביאים קרבן אשם? האם גנב אינו כלול בפרשה זו? מהו ההבדל בין גנב וגזלן?על כך במאמר הבא

 


מקורות:


ויקרא ה


ספורנו א,ב (יד,יב; יט,כ)


רמב"ן ה,טו


עולת ראי"ה עמ' קעג


א"מ ,אשם


 


ויקרא יט


בטרם ניגש לסוגיות עצמן המפרטות את דין הגזילה עפ"י חז"ל, יש לברר את יחסה של התורה לגזל ולתוצאותיו:


במקרא מופיע איסור על גזילה בפרשת קדושים: לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר (פסוק י"ג). בפרשיה זו לא מופיע עונש פלילי  או אזרחי המושת על הגזלן.


לצד פרשה זו מופיעה פרשית אשם גזילות (ויקרא ה') בה מפורט עונשו של הגזלן: קרן חומש ואשם:


(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:


(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה:


(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: (כד) אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:(כה) וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן:(כו) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהֹוָה וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ


מה היחסים בין איסור הגזילה וקרבן האשם? מתי מביאים קרבן אשם? האם גנב אינו כלול בפרשה זו? מהו ההבדל בין גנב וגזלן?


 


א.


במקרא מופיעים סדרי הקרבנות פעמיים בזה אחר זה בפרשות ויקרא וצו. סבת הדבר הובהרה בידי חז"ל והראשונים. באופן ברור. בפרשת ויקרא הציווי היה לישראל, ואילו בפרשת צו הציווי היה אל הכהנים. הבדל זה גורר אחריו מספר הבדלים בפרוט דיני הקרבנות. בויקרא סדר הופעת הקרבנות הוא קרבנות נדבה ואח"כ  קרבנות חובה (עולה מנחה שלמים ואח"כ חטאת ואשם). בפרשת צו סדר הופעת הקרבנות הוא עפ"י רמת הקדושה שלהם קדשי קדשים שאינם נאכלים (עולה) עד לקדשים קלים (שלמים). הבדל זה גורר אחריו את אופי הפרוט של הדינים המופיעים בכל פרשה. בפרשת ויקרא מופיעות הנסיבות בגינן מביא כל אדם את קרבנו. ואילו בפרשת צו מופיעה התורה קרי התהליך והפרוצדורה שנעשית ע"י הכהנים עם קבלת הקרבן "לידיהם". נסיבות הבאת הקרבן אינה מעניינו.


חלוקה זו מלמדת אותנו על הפנים השונות של המשכן : הפן הכהני והפן הישראלי. עבור כל אדם מישראל המשכן הוא מקום ההתקרבות (ע"י קרבנות נדבה) וכפרה על מעשיו( ע"י קרבנות חובה). עבור הכהנים המכן הוא מקום עבדות ה' היומיומית!


אשם גזילות נמצא בסופה של רשימת קרבנות החובה של אדם מישראל אשר חטא. בתורה מופיעה רשימה של מקרים או עבירות בגינן יש להביא קרבן זה. וכאן יש לשאול מה מאפיין רשימה זו שהפך אותה לקבוצה נפרדת משאר עבירות? מדוע העבירות המופיעות במסגרת קרבן אשם אינן כלולות במסגרת קרבנות החטאת? האם אכן יש להביא קרבן על כל גזל שגזל אדם?


 


ב.


טרם נדון במאפייני קרבן אשם גזילות יש להניח את יסודות הרעיון של קרבן אשם בכלל לעומת קרבן חטאת: חטאת מובאת על עבירות שענשן סקילה וכרת. מטרת החטאת היא חיטוי המזבח והאדם אשר חטא.


לעומתם, קרבן האשם אינו פונה אל האדם או המזבח אלא מעין תשלום ופיצוי על מעילה בקדשי ה'. האשם בא בכל מקרה שישנה מעילה בקדש. אדם אשר לקח מן הקודש מוגדר כמועל ועליו מוטלת חובה להשלים את אשר נטל חובה זו מכונה אשם. זהו דין אשם מעילות וזהו כנראה גם דין אשם גזילות. אדם זה שגזל את חבירו נחשב כמי שמעל בקודש ועליו להביא קרבן אשם. מדוע מי שגזל את חבריו נחשב למועל?


 


ג.


בטרם נענה לשאלה זו יש לחזק את המגמה הפרשנית הרואה בגזילה כמעילה ואת התשלום עליה כפיצוי ההקדש על המעילה, בהשוואת דין גזלן לפרשיית ערכין שבסוף ספר ויקרא. לצד חובת האשם משלם הגזלן את הקרן (והשיב את הגזילה אשר גזל) ומוסיף חומש על הגזילה הנ"ל. מה מקורו של חומש זה? אם נשווה את דינו לדין הגנב בפרשת מפשטים נגלה הבדל מעניין. הגנב משלם כפל ואילו הגזלן משלם קרן וחומש. האם החומש הוא סוג נחות של כפל? עפ"י ההשוואה לערכין מתברר שכל אימת שאדם נוטל מן ההקדש דבר מה עליו לשלם את אשר נטל ולהוסיף מעין קנס המיוחד להקדש - חומש. גם הגזלן שלנו אשר נטל את ממון חברו ונחשב הוא למועל, עליו להוסיף לקרן שמשיב חומש.


 


ד.


נחזור לשאלה שנשאלה לעיל. הגזלן נחשב למועל, כך נראה, משום שכחש ונשבע לשקר על הכחשתו. השמוש בשם ה' בכדי לגזול את ממון חברו הופך את הסיפור מעבירה אזרחית "פשוטה"לסיפור של מעילה בהקדש כאילו נטל מקדשי ה'. נוכיח את הדברים באמצעות הקריאה הצמודה של הפרשה,  ובאמצעות עקרון כללי המופיע במקרא כולו.יש להבחין בין שתי רמות של עבירה: "והיה כי יחטא ואשם" - חטא ואשם. החטא הוא העבירה הממונית והאשם היא עבירת המעילה.


נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' - כותרת לעבירות המפורטות בהמשך.


וכחש (בתחילה ובסוף) - מוסב על כל המקרים .


בפקדון או בתשומת יד וכו' - עבירת הממון


ונשבע לשקר על.. לחטוא - מוסב על כל עבירות הממון (החטא) דלעיל.


העונש הוא 1.והשיב את הגזילה שגזל ונשבע עליה (ונשבע=או נשבע) 2.ושילם אותו בראשו 3.וחמישתו יוסף עליו


למעשה כל עבירת ממון בין אם בגניבה ובין אם בגזילה אשר מתפתחת לשבועה הופכת להיות מעילה וחייב עליה קרבן. דין זה מפורש בסוף פרק ט' בב"ק שעבירת גניבה מחייבת כפל, ושבועה שלא גנב את הפקדון מחייבת קרן, חומש ואשם.


המעיין בפרשת קדושים ימצא שהתורה צרפה את איסור השבועה וההכחשה לצד העבירה של לא תגזול. שם כמובן  מדובר על עבירות נפרדות. השבועה אינה בהכרח על כפירת ממון והגזל אינו בהכרח מסתיים בשבועה.


כאשר אנו בוחנים את הקרבנות השונים בהם מתכפר אדם , מוצאים אנו באופן בולט וברור שבמסגרת קרבנות החטאת וכן האשם אין קרבנות המכפרים על עבירות חברתיות. לא המכה ולא המלין שכר או הנוטל ריבית מתכפרים בקרבן. משמעות הדבר היא שהכפרה על עבירות חברתיות נעשית מחוץ למקדש - עד שירצה את חברו. לפלא הוא שהגזלן מביא קרבן אשם. עפ"י דברינו דלעיל מתברר שהכפרה בקרבן אשם אינה על הגזילה בלבד אלא על השבועה . בכך נוצרה קטגוריית ביניים. לא מדובר על גזל טהור


ומאידך לא על שבועה בלבד. קרבן זה בא על גזל שנשבע עליו לשקר.


סכומם של דברים


גזלן וגנב "רגילים" מחוייבים להשיב את אשר גזלו. הגנב משלם כפל והסבה לכך מובאת בחז"ל.


כאשר נשבע הגזלן או הגנב על הכחשת מעשיו הופך הדבר למעילה ומשלם חומש ואשם נוסף לחובת ההשבה.

 

 

בית המדרש