ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נער בעייתי - היכן מקומו?

ע"י: הרב שי פירון

האם יש להרחיק מהחבורה מי שרמתו הדתית לא תואמת את רוח המסד או הקבוצה? האם רק כאלה שמתנהגים כהלכה? האם רק כאלה שהם כבר עכשיו בחורי ישבה או בנות אולפנא?

 








והרי החדשות....


הרב שפירא: לא לבתי ספר אליטיסטים


ראש ישיבת מרכז הרב ומנהיג הציבור הדתי-לאומי יצא נגד תופעת בתי ספר המקבלים רק תלמידים הבאים ממשפחות תורניות ומיוחסות "זה אנטי חינוכי! במסורת ישראל לא היה כך. חייבים לחנך בן של יהודי ויהודיה"


"מצווה לחנך ילדים שהם יהודים, ואין מצווה לחנך יחסניים. האם כך אתן מקפידות שבאות לכיתות שלכן רק תלמידות יחסניות?! כל אחד צריך להביא תעודה מאבא שלו ומאימא שלו כי יכול להיות שהאבא יחסן גדול והאימא היא לא כל-כך יחסנית גדולה?! דנים על אופי של דת, שומרי דת או לא, אבל ביה"ס לצדקניות וצדיקים שמעתם על זה??


אשת אחד האברכים ירדה לפסים מעשיים, ושאלה כיצד עליה כהורה לבחור מוסד לימודים לבתה, כאשר עומדות בפניה שתי ברירות: בית ספר של צדקניות ובית ספר שיש בו בנות מבתים מגוונים. הרב שפירא חזר על העיקרון המנחה המתנגד לאליטיסטיות, ואמר: "מצווה לחנך בנים ובנות; לא רק של רבנים ולא רק של עשירים - בנים ובנות של ישראל. יש מצוה לחנך. יכול להיות שיש בתי ספר שמחפשים שתלמידות יהיו עילויות[מלשון עילוי] הם מחפשים כישרונות; יש בתי ספר כאלו... עילויות זה פגם גדול. המחנך צריך לחנך שיהיו יהודיות".


 


מתוך אתר האינטרנט: "חדשות מחלקה ראשונה" (לכתבה המלאה)


 


 


 


הוא נער חביב ונחמד. יש לו כישרונות ברוכים והציונים שלו לא רעים בכלל. לישיבה, הוא נרשם כי "כל החבר'ה הטובים הלכו לשם".


אבל, לימודי הקודש אינם בראש שלו. מקומות הבילוי, המוזיקה שהוא שומע, החבר'ה שאיתם הוא מסתובב אחרי הלימודים - אינם לרוח הישיבה.


ראש הישיבה קרא לו, וביקש להרחיקו. "על מה" שאל הנער. "איך מה שאני עושה אחרי שעות הלימודים, קשור למה שקורה בישיבה?"


הדילמה הזו, מלווה ראשי ישיבות וראשי אולפנות, מנהלי בתי ספר, קומונרים של תנועות נוער ולא פחות מכך - אותנו, החברים. האם יש להרחיק מהחבורה מי שרמתו הדתית לא תואמת את רוח המסד או הקבוצה? האם רק כאלה שמתנהגים כהלכה? האם רק כאלה שהם כבר עכשיו בחורי ישבה או בנות אולפנא?


חג החנוכה מתקרב. זה הזמן לעסוק בשאלת השפעתה של התרבות הזרה על חיינו. בדרך כלל, אנו נוהגים לעסוק בטלוויזיה ובאינטרנט, בסרטים ובהצגות. אבל לא פעם שאלות של השפעה רעה באות מתוכנו, מתוך הכיתה, השבט. כיצד ראוי לנהוג במצבים אלה? מה מידת הפתיחות שלנו? מהו הגבול?


ראשית, אילו שאלות כבדות לדיון. צריך  לדבר על כך ביושר ובפתיחות.


אני מבקש לשתף אתכם בכמה מחשבות מרכזיות בנושא:


א. אני משוכנע שעל כל מחנך חלה חובה גדולה לחנך כל ילד. חז"ל מספרים על רב פרידא שלימד תלמיד אחד ארבע מאות פעמים ולא חס על זמנו! נראה שלא רק בעניינים אינטלקטואלים חלה על המחנך החובה לחזור ולבאר את הסוגיות הנלמדות אלא גם בענייני אמונה. ולכן, יש לשוחח עם הבחור או הבחורה על עולם האמונה, לשוחח בפתיחות על השאלות המטרידות ולנסות לבארן, יחד.


ב. רבי משה פינשטיין, מגדולי הפוסקים בדורנו, שחי בארה"ב, כתב בענין זה: "והנה במדינתנו מרוב הברכה שנתן השי"ת - יש רצון ותאווה גדולה להנאות העולם הזה וכל התענוגות". אי אפשר לנתק את מצב הנוער מהחשיפה הכללית שלנו לאווירה התרבותית הכוללת. העולם החומרי תופס מקום רחב וקשה לצעירים לקלוט רבדים רוחניים של המציאות. לכן, חשוב ליצור בישיבה אווירה רוחנית מתאימה.


ג. מהו הגבול? מידת ההשפעה של הנער או הנערה. כאשר ההתנהגות הפסולה פוגעת באחרים - לא ניתן לקבלה ולהשלים עימה.


בית הספר מחנך לחיים של תורה ולכן מבחינתנו אין זה משנה מתי מתרחשים הדברים.


היכולת של הישיבה או האולפנא לקבל עוד  תלמידים בעלי תהיות רוחניות תלויה במידה רבה ביכולת שלכם להציב גבולות, לא לקבל כל התנהגות "בשם החברות". ובעיקר, לא להעניק לגיטימציה לכל התנהגות קלוקלת. לפעמים, בשם "זכויות", "פתיחות" מדומה, אנו מאפשרים למעשים נוראיים להתרחש בתוכנו. אנו מקבלים גם מעשים שפוגעים בה', מבזים את התורה. אנו מקבלים בהבנה מדומה מעשים שמשפיעים על התמימות האמונית שלנו.


הרב שפירא, גדול בתורה, מאתגר לא רק את המחנכים אלא גם התלמידים. ככל שתגדירו יותר מהם הגבולות, ככל שתמעטו לקבל כל סטיה וכפירה בהבנה, נוכל לפתוח שורות ולדאוג לחינוכם של כלל ילדי ישראל.
פורסם בגליון 'חיים אמונה' מס' 1

 

 

בית המדרש