ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אורחים אחרים

ע"י: הרב שי פירון

הכנסת האורחים שבפרשתנו, אינה אלא סמל של היחס שלנו בכל דוד ודור אל האחר והחלש בחברה. אני מוצא במילה ´אורחים´ צליל דומה למילה ´אחרים´. אנשי סדום לא רוצים את ה´אחר´ בקרבתם. הם מבקשים לבנות עיר ללא עולים חדשים, ללא נכים, ללא עניים, ללא נזקקים. עיר של מושלמים ועשירים שאינם חולקים משלהם עם אף אחד אחר.

 


כיצד מעבירים מסרים בדרך חדה ובהירה? לעיתים אנו מדגישים את המסר החיובי, מסבירים מה חשוב בעיננו ומהי הדרך הנכונה ללכת בה. אבל, לא פעם, אנו חוששים שדברנו לא יפלו על אוזניים קשובות משום שהדברים נשמעים בנאליים וצפויים. נסו לדבר עם צעירים על החשיבות שבנהיגה זהירה ותראו את התגובה שלהם. מאידך אם תספרו להם על צעיר שנפגע ונותר נכה לכל החיים, תיווכחו בתגובה אחרת לחלוטין. יש ערך להצגת שתי הגישות. הראשונה מאפשרת חשיבה רציונאלית, העמקה והגדרה מהותית של הדברים. הגישה השנייה מעוררת את החוויה האמוציונאלית ואת המוטיב הנפשי שגורם להזדהות הפנימית.


בפרשת השבוע אנו פוגשים בתיאור הכנסת האורחים של אברהם, כשמהצד השני ב"הכנסת האורחים" של אנשי סדום. ההנגדה הבולטת שבין שני התיאורים כמוה כהבדל שבין ההמחשה השכלית ובין ההמחשה האמוציונאלית שסדום מעלה בקרבנו. בצורה זו מבקשת התורה להעמיד אותנו בפני הסכנות הציבוריות הרחבות אליהם עלול להקלע ציבור הנמנע מהכנסת אורחים.


הרמב"ן מסביר כי ההפגנה מחוץ לביתו של לוט בשעה ששהו בתוכו המלאכים המחאה הייתה כנגד הכנסת האורחים. בדום, כידוע, הייתה עיר עשירה מאוד באותה תקופה, ואנשי סדום שחששו להרעה בתנאי החיים ידעו כי אם חס וחלילה  תתפשט השמועה שאורחים נכנסו לעיר, יבואו עוד רבים אחרים בעקבותיהם. מכאן, הפכה סדום לסמל של העדר סולידאריות, צדק ומוסר. הביטוי הנוקב והבולט ביותר בעניין זה הוא של ישעיהו הנביא האומר: "שמעו דבר ה' קציני סדֹם, האזינו תורת א-להינו עם עמֹרה. למה לי רֹב זבחיכם יאמר ה'... גם כי תרבו תפִלה אינני שֹמע, ידיכם דמים מלאו. רחצו, הזכו, הסירו רֹע מעלליכם... למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ. שפטו יתום ריבו אלמנה... איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה - ועתה מרצחים" (ישעיהו א'; י-כא)


בעוד פרשת סדום מלמדת אותנו כיצד לא לנהוג, אברהם מעמיד מודל של אנטי-תזה שבו נוהג הצדק, המשפט והמוסר.


הכנסת האורחים שבפרשתנו, אינה אלא סמל של היחס שלנו בכל דוד ודור אל האחר והחלש בחברה. אני מוצא במילה 'אורחים' צליל דומה למילה 'אחרים'. אנשי סדום לא רוצים את ה'אחר' בקרבתם. הם מבקשים לבנות עיר ללא עולים חדשים, ללא נכים,  ללא עניים, ללא נזקקים. עיר של מושלמים ועשירים שאינם חולקים משלהם עם אף אחד אחר.


לצערנו תופעות דומות קיימות גם בחברה שלנו. לפני כשנה קיימו אנשי שכונה במרכז הארץ משמרות מחאה כנגד הכוונה להקים ליד השכונה מעון לילדים חוסים. בעיר אחרת לא הכניסו ילדי עולים מאתיופיה לגן הילדים.באחד מהמושבים בשרון סיכלו הקמתו של מוסד לנוער בסיכון.  הדוגמאות הן רבות ומגוונות.


אברהם אבינו, שבתחילת הפרשה מקבל את אורחיו על אף מחלתו וחוסר הנוחות שבדבר, ולמרות שכלל אינו מכירם, מעמיד בפנינו דוגמא אחרת. את סופה של סדום כולנו מכירים, ומכאן שאם חפצי חיים אנחנו, מוטלת עלינו החובה לבנות חברה בדרכו של אברהם אבינו, חברה מכניסת אורחים המקבלת לתוכה גם אחרים.
המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר

 

 

בית המדרש