ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם איכפת לנו כששובתים?

ע"י: הרב שי פירון

כמה כואבת העובדה, שנער החי במדינה לא מודע לעובדה ש- 40000 איש לא קבלו את משכורתם, אך הוא רגיש לקיומו של משחק כדור סל, חשוב ככל שיהיה. מה זה מלמד על הערכים שלנו, כחברה, כאומה? אסור לנו להמשיך ולשתוק. גם לנו יש יכולת להשפיע.פורסם בעבר בגליונות ´חיים אמונה´

 


והרי החדשות.....


שעת לילה, ומהדורת החדשות של הטלויזיה משדרת תמונות מוכרות: נוסעים תקועים בשדה התעופה בן גוריון. ההסתדרות השביתה את הנמל ותנועת מטוסים אין. מבטים סובלים של אנשים רבים ניבטים דרך המסכים, והרייטינג של העובדים צונח לאפס.


א"כ, כמה עובדות: 40,000 עובדים (כן, זו אינה טעות) ברשויות המקומיות, במועצות הדתיות ובשירותי הכבאות לא קבלו את שכרם או הטבות סוציאליות להם הם זכאים מזה מספר חודשים.


יו"ר ההסתדרות, עופר עייני, הכריז על שביתה כללית במשק. נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, פסק שיש להשהות את השביתה עד ליום ה'. עד אז על הרשויות מלינות השכר לשלם את המשכורות.


ביום חמישי האחרון שאל אותי נער חביב ורציני: "הרב, ידעת שיש שביתה בנמל התעופה?" הרהרתי לרגע  ושאלתי: "איך אתה יודע"? השיב הבחור: "מה, אתה לא יודע שהמשחק של מכבי תל אביב בסכנה?! כל המדינה עוקבת אחרי השביתה המטופשת הזו כדי לדעת מה יהיה עם המשחק של מכבי". המבט הרציני של הבחור הביא אותה לשאלה הפשוטה: "ועל מה השביתה?" ותשובתו היתה: "לא יודע".


אני סבור שאירוע זה מבהיר את האטימות החברתית בה אנו שרויים. אנו חשים כאילו הבעיה היא של העובדים (דרך אגב ל - 40000 עובדים עשויים להיות נשים וילדים התלויים בפרנסתם...) ולא שלי, שלך, שלנו.


ראשית, אני מבקש  לברר, בקיצור, את ההיבט ההלכתי של סיפור השביתה: בספר ויקרא (יט, יג) נאמר: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר". החלק הראשון של הפסוק מדבר על האיסור לעשוק ולגזול ואילו החלק השני מדבר על האיסור להלין שכר. בספר דברים (פרק כד, י"ד)  מצויין האיסור במפורש: לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה` וְהָיָה בְךָ חֵטְא". הכתוב מכנה את הלנת השכר כעושק! ביטוי לחומרת המעשה ניתן למצוא בדברי הגמרא במסכת בבא מציעא (קי"א, ע"א):


מכאן אמרו: כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות הללו, ועשה: משום (ויקרא י"ט) בל תעשק את רעך, ומשום בל תגזל (ויקרא י"ט), ומשום בל תעשק שכיר עני (דברים כ"ד), ומשום בל תלין (ויקרא י"ט), ומשום ביומו תתן שכרו (דברים כ"ד), ומשום לא תבא עליו השמש (דברים כ"ד)".


לא בכל ענין מונים חכמי התלמוד איסורים רבים כל כך. חומרת המעשה יכולה לנבוע משלשה כיוונים שונים: החומרה האובייקטיבית של המעשה, התדירות שלו, הקלות בה הוא מתקבל על ידי הציבור הרחב. איסורים אלה נפסקו להלכה בהלכות שכירות לרמב"ם, פרק י"א. על פי הנהוג היום, "ביומו תתן שכרו" הוא היום בו הוסכם ליתן שכר. מהיום הזה ואילך, עוברים על איסור "לא תלין".לפיכך, כדי להמנע ממעשה חמור זה, קבע בעל ספר החינוך במצווה תקפח: "ומכל מקום ראוי לכל בן דעת להיות הכסף בידו טרם ישכור פועלים". 


כיצד יש להתייחס לסוגיה בשעה שעוסקים בכלל, בציבור. ראשית, ברור שהאיסור חמור יותר. כולנו המעסיקים של עובדי הרשויות ואנו שותפים לחילול ה' הגדול והנורא. אי אפשר לזרוק את האחריות על ראש העיר או על פקידי האוצר. המדינה היא של הכלל. פעם בארבע שנים (הלואי...) אנו בוחרים את הממשלה או את ראש העיר ואנו שותפים להנהגה. לא מספיק לדבר על אטימות הממשלה והשרים. הם ואנחנו - חד. יתר על כן. אלפיים שנים היה עמנו בגולה. חלומות על שיבת ציון ועל בניינה של חברת מופת ליוו אותנו לכל אורך הגלות. והנה, באנו לארץ הקודש, ועתה מצפים מאתנו להקים חברת מופת צודקת. חברה שבה היחס לכל אחד, קל וחומר לחלשים שבה, יהיה אחר: מוסרי, צודק, מופתי.


תחת זאת, הולכת ומוקמת חברה בה הפערים בין עניים לעשירים הולכים וגדלים. חברה, בה יש ילדים שהולכים לישון רעבים כי אבא לא קיבל משכורת דלה של ארבעת אלפים שקל.


כמה כואבת העובדה, שנער החי במדינה לא מודע לעובדה ש- 40000 איש לא קבלו את משכורתם, אך הוא רגיש לקיומו של משחק כדור סל, חשוב ככל שיהיה. מה זה מלמד על הערכים שלנו, כחברה, כאומה?


אסור לנו להמשיך ולשתוק. גם לנו יש יכולת להשפיע. ראשית, להיות מודעים לעוולות חברתיות נוראיות. שנית - להבין שאילו מאבקים שאנשי אמונה חייבים להוביל אותם. אנו - שרוצים לבנות בארץ שלנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", אנו שבקיאים במצוות התורה, באגדות חכמים, אנו שלמדנו את ספרו של החפץ חיים, אהבת חסד, לא יכולים לשתוק.


נצא לרחובות, נפגין, מעשה כל מה שרק ניתן. נסביר לכולם, שהלנת שכר היא לא בעיה שלהם, של העובדים. נסביר לכולם שזו הבעיה שלנו!


לדיון:


@ מדוע סוגיות חברתיות לא זוכות להתייחסות של כלל הציבור?! מדוע הן אינן מוציאות את כלל הציבור להפגנות?!


@ מה תרומתו היחודית של נוער דתי לאומי למאבק חברתי צודק?


@ מה את/ה מציעים לעשות?

 

 

בית המדרש