ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בין סולמות לחלומות

ע"י: הרב שי פירון

האדם דומה לאילן שיש בו שורשים וענפים. הפירוש הרגיל רואה ברגליים גזע ואת הראש כצמרת האילן, אולם ישנם גם מפרשים רואים בראש ובשיער את השורשים, ואילו את הידיים וברגליים כענפים המסמלים התפשטות והתרחבות של המעשה האנושי.

 


בפרשת השבוע שלנו אנו נתקלים בסולם עליו חולם יעקב, סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. באופן אוטומטי המונח "ראשו מגיע השמימה" יוצר אצלנו הקבלה למושג דומה בו נתקלנו בפרשת נח שבה מסופר על דור הפלגה שבקשו לבנות מגדל "וראשו בשמיים". הבחנה עקרונית ישנה בין הסולם עליו חולם יעקב לבין המגדל אותו ניסו לבנות דור הפלגה. בעוד שהרעיון העומד בבסיס מעשה הסולם הוא תמצית ההוויה האנושית המבקשת להציב חזון נשגב של התקדמות, הרי שהמגדל שניסו האנשים לבנות בדורו של נח היה מהלך כוחני שנועד להדגיש את גדלותו של האדם. בשונה מאנשי דור הפלגה, סולמו של יעקב מבטא כמיהה ושאיפה להגיע לשמיים ומתוך כך בסופו של דבר עתיד יעקב גם לעלות ולהתעלות בסולם. מגדל השחץ האנושי, לעומת זאת, סופו להיחרב ולא להתרומם. רמז מעניין לדבר ניתן למצוא בעובדה שפרשת דור הפלגה המילה המנחה היא היא 'ארץ': "כל הארץ" (י"א, א'), "בארץ שנער" (ב'), "פן נפוץ על פני כל הארץ" (ד'), "על פני כל הארץ" (ח'), "שפת כל הארץ", "על פני כל הארץ" (ט') ועוד.האריך בדבר פרופסור יהודה אליצור ז"ל שהסביר שבכך בקש הכתוב להדגיש שעל אף המאמצים הכבירים להגיע לשמיים, אותו הדור המשיך להתבוסס עמוק בארץ בכישלונו הארצי, החומרי, כשהוא נעדרת יעוד וחזון.


הכח המניע את יעקב הוא המימד הרוחני. נקודת המוצא של יעקב היא שמימית. משם השתלשלו האידיאלים הגדולים למציאות שבארץ, כשעתה מוטלת עלינו המשימה להשיבם לשמיים. אסור לנו להניח לאותם אידיאלים להיוותר ארציים, מנותקים משורש רוחני ורעיוני במציאות חומרית רדודה ונמוכה.


כך גם מתבארים הדברים בביאור המשנה הידועה ממסכת אבות: "הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר (ירמיה י"ז) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר (ירמיה י"ז) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי" (פרק ג', משנה י"ז).


האדם דומה לאילן שיש בו שורשים וענפים. הפירוש הרגיל רואה ברגליים גזע ואת הראש כצמרת האילן, אולם ישנם גם מפרשים רואים בראש ובשיער את השורשים, ואילו את הידיים וברגליים כענפים המסמלים התפשטות והתרחבות של המעשה האנושי. הגדרת הראש כשורש האדם, רומזת על המקור האלוקי- רוחני שממנו אנו שואבים את חלומותינו. בניינים גדולים עלולים להתגלות כמגדלי קלפים. ברגע אחד הם הופכים לערימת עפר. סולמות רעועים מתגלים כיציבים, כשחלום ואמונה, חזון ותקווה נמצאים בבסיסם.  


המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר

 

 

בית המדרש