ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שינוי קונה (ב)

ע"י: הרב מומי פאלוך

כמדי שבוע מועלה באתר סיכום של סוגייה וסידורה מתוך סיכומים של הרב משה פאלוך המלמד בישיבה


מקורות:


ב"ק


ירושלמי ט ,א


סה: - רבי אלעי ורבי זירא


סו. - רבה


סו: - רב יוסף


סז. - רבי יונתן


צג: - אביי ורב אשי


צד: - רבי


צו.- צו: רב פפא


 סוכה ל.


 


תוס' סה: ; סו: ; צג: ; צו. צו: ; סוכה ל:


תור"פ


או"ז


רי"ף רא"ש ט,ט


או"ז


רשב"א סה: ; צו:


ראב"ד צג:


רמב"ם גזילה פ"ב א,י-יד ; פ"ג,א ; גניבה פ"א,יג


טוש"ע שס ; שסג ; שנג


ש"ךס"ק ד


גר"א ס"ק י


קצות ש"ס,ד-ה


קוב"ש קכ


חזון יחזקאל י,ב


חזו"א יז,כא


 


שינוי חוזר


 


צג:-אביי


צד.-רבא


צד:-רבי יוחנן


צו:-רב פפא


תוס' ד"ה בשבח


תוס' סוכה ל:


רמב"ם גזילה ב,ו


 


טוש"ע שנג,א ; שנד,א


ביאור הגר"א שנג,ו;שנ"ד,ב


סמ"ע שס"ב יז


נתיבות שס"ב ,ב


קצות ש"ס,ד


חזו"א יז,ב


דבר אברהם ח"א ס"א; ח"ג סל"א


הקדמה


דברי רבה ששינוי קונה קנו שביתה בקרב האמוראים כולם איש איש כפי דרכו. בדברים הבאים ננסה לשרטט את מפת דעות האמוראים השונים בשאלת אופי השינוי הנדרש ע"מ לקנות. מגמות מרכזיות בדברי האמוראים סוללים את דרכם גם בדברי הראשונים והאחרונים ומגיעים בסופו של דבר לשולחן הפוסקים המכריעים בין המגמות השונות.


בראשית הלימוד עסקנו בשאלת ההיגיון המשפטי של הלכת רבה. מנין ומדוע שינוי קונה. הצענו ארבע תשובות אפשריות העולות מדברי האחרונים תשובות אלו  מבוססות על שתי תפיסות יסוד מרכזיות. תפיסה אחת מתבוננת בתקנה מנקודת מבטו של הגזלן וזכויותיו והאחרת רואה בתקנה את טובתו וזכויותיו של הנגזל.


נציע בקצרה את שתי המגמות המרכזיות העולות מדברי האחרונים:


בדברי הנתיבות עולה התפיסה שדין שינוי קונה נועד בבסיסו להגן על הנגזל מפני הפסד . חכמים  בעקבות דברי התורה המחייבת את הגזלן להשיב את הגזילה בלבד ולא את שינוייה קבעו שהגזלן קנה את החפץ. העובדה שהגזלן חייב לשלם את דמי הגזילה בכל מקרה של שינוי נועדה  להגן על הנגזל מפני הפסד כלשהו ומהווה מעין חברת ביטוח של הנגזל.  לאמור מרגע שהשתנתה הגזילה ואינה עוד כמות שהיא חייב הגזלן לנגזל דמים בשווי הגזילה ברגע גזילתה. הדין הוא לחובתו של הגזלן ולטובתו של הנגזל. לעומת תפיסה זו ניתן לראות בחובת השבת החפץ כמות שהוא על כל המשתמע מכך(אם השתנה פטור) סעיף מדיני התשובה של הגזלן. ע"מ שהגזלן יפתח בתהליך של תשובה לא די שישיב את הכסף עצמו עליו להשיב את הגזילה עצמה.לא יתכן שהגזלן ישלם לנגזל  בעוד הגזילה שבעין  נמצאת בביתו .


תפיסות הפוכות אלו, הנוגעות בשאלת ההיגיון והמשמעות של הדין, גוזרות  גם מסקנות הלכתיות מעשיות בשאלת היקף דין ההשבה . בשאלה זו נדון  בדברים הבאים ונבחן את תפיסות היסוד בשתי שאלות מרכזיות העולות בדברי האמוראים והראשונים:1.היחס בין שינוי מעשה ושינוי השם. 2. דין שינוי החוזר לברייתו.


 

שינוי השם ושינוי מעשה


רבה ואביי -  שינוי מעשה


רבה הוא האמורא המבסס את דין השינוי על דברי המקרא ומוכיחם מדברי התנאים נראה בברור שהשינוי עליו דבר רבה הוא שינוי מעשה בגוף החפץ הנגזל. הדוגמאות בהם עסק הוא עצים ועשאם כלים וכן צמר וצבעו. מן הדיון בינו ובין רב יוסף עולה בברור שרבה אינו מסכים עם התפיסה ששינוי השם הוא כשינוי מעשה. תוס' (סה:) טוען שהוכחתיו של רבה מפסוק וממשניות  מכוונים למקרה החריג והמיוחד של שינוי החוזר לברייתו שגם הוא קונה כמו שינוי שאינו חוזר. עמדה זו של רבה מופיעה גם בדעת תלמידו אביי הטוען בהסבר המשנה, עצים ועשאם כלים, שקנה בין אם השינוי שנעשה הוא שינוי מדאו' שלא חוזר כגון שיוף, ובין אם השינוי שנעשה הוא שינוי מדרבנן כגון הרכבת עצים משופים. עפ"י דעה זו שינוי דאו' שקונה הוא שינוי בגוף החפץ שאינו חוזר ככל הדוגמאות המובאות בברייתא:  שיוף סתות וכדו'. עפ"י תפיסה זו חפץ נחשב שונה ואחר כל אימת שהוא משנה את צורתו ואת ממשותו הפיסית /ריאלית. לאחר השינוי אין הוא עוד אותו חפץ שנגזל וממילא אין  חובת השבה על חפץ זה.


בהמשך תובא דעת רב יוסף אשר חידש לאחר פטירת רבה את דין שינוי השם. מכח אמירה זו משמע שלדעת רבה שינוי מעשה  ורק הוא קונה. כלו' אין צורך בדבר נוסף לגבות את שיוני המעשה כמו"כ כל שינוי אחר מבלעדי שינוי המעשה לא יועיל.


עמדת רבה רמוזה בדברי התוס' (סו:) הטוען ששינוי מעשה גדול משינוי השם מאחר ואין הוא נצרך לדבר נוסף מלבד עצם שינוי המעשה. אף שדברי התוס' שם נאמרו ביחס לדברי רב יוסף מתוך דבריו ניכרת הבכורה של שינוי המעשה.


 


רב יוסף רב אשי - שינוי השם


כנגד עמדה זו של רבה ניתן להציב את עמדתו של רב יוסף. לאחר 22 שנה בהם עמדה כנגד רב יוסף קושיה חמורה באשר למעמד עוצבא (פיסת עור היכולה לשמש כאוכף) מדוע גזלן מטמא אותה במחשבה. ענה רב יוסף שיסוד הדין אינו מבוסס על יאוש בעלים, אלא על דין מחודש של שינוי השם. לדעתו "שינוי השם כשינוי מעשה דמי. שינוי מעשה מאי טעמא? התם מעיקרא עצים השתא כלים שינוי השם נמי מעיקרא קרוי ליה משכה (עור) והשתא אברזין (עוצבא)". מדבריו עולה שעקרון שינוי מעשה מבוסס על שינוי השם שחל בו וממילא ברור שגם שינוי השם בלבד יועיל. אשר על כן, עוצבא שהיא פיסת עור שיכולה להפוך לאוכף במחשבת הבעלים נקנית ע"י הגזלן (ומטמאת במחשבה). תפיסה זו הולמת את אומרה. רב יוסף העיוור מתבונן בעיקר על פנימיותם של דברים. לדעתו ניתן לקבוע שחפץ שינה את זהותו רק כאשר שמו משתנה ואין די בשינוי מראה או כל שינוי פיסי. הערך של שינוי המעשה הוא רק כאשר משתנה שמו בעקבות זאת. עפ"י גישה זו מבאר תוס' (צג: ) את עמדתו של רב אשי בפירוש המשנה והסתירה עם הברייתא. הברייתא פסקה ששיוף עצים מועיל ובמשנה נפסק ש(רק)עשיית כלי מעצים  קונה. לדעת רב אשי יש ליישב את הסתירה בין המקורות בדרך של זהות המקורות. השיוף של הברייתא הוא  הוא עשיית הכלי של המשנה . המשנה כינתה שיוף זה כלי מאחר ואין תועלת בשיוף בלבד כל עוד לא השתנה השם בעקבות זאת. אשר על כן יש להבין את דברי המשנה באופן הבא : שינוי המעשה, השיוף, יצר כלי חדש. תוצאה זו אפשרית רק אם עוסקים אנו בבוכני=עלי. השיוף הוא זה אשר יוצר את הכלי החדש. תוס' מוכיח עמדה זו מדברי רב פפא בהמשך שלא מסתפק בשינוי מעשה  כגון קציצת דקל ומחייב גם את שינוי השם בעקבותיו. לסיכום נמצינו למדים שישנה מח' אמוראים בשאלת אופי השינוי הנדרש. לדעת רבה כל שינוי מעשה (שאינו חוזר) קונה מדאו' . ולדעת רב יוסף רק שינוי השם קונה. שינוי מעשה יועיל רק אם הוא מלווה בשינוי השם.


 


רב פפא - שינוי מעשה עיקר


בדברי רב פפא מוצאים אנו עמדה מורכבת. מחד קבע הוא במספר מקרים מפורטים (צו.) שנדרש שינוי שם בנוסף לשינוי המעשה. אם אדם חתך את הדקל ועשאם  חתיכות (גובי) אין הוא קונה חרף שינוי המעשה שנעשה מאחר ושמם המקורי נשאר עליהם (גובי דדיקלא). מאידך מוצאים אנו בדברי רב פפא פרשנות מקצינה במשנה העוסקת בשינוי מעשה בלבד. במשנה נפסק שגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה. לדעת רב פפא לא רק הזקינה ממש (בשנים) אלא גם כחשה כלו' הזקינה במשקל. במקרה זה מדובר בשינוי מראה בלבד ובכ"ז טוען רב פפא שקנה .


 


את עמדתו ניתן להבין עפ"י דברי הקצות (והקוב"ש). לדעתו ישנם שני דינים של שינוי השם האחד הוא מסלול קנין בפני עצמו והאחר הוא סימן בלבד לעצמת שינוי המעשה . כאשר שינוי המעשה חלש נדרש שינו השם ע"מ לגבות את עצמת השינוי. עמדה זו עולה יפה מתוכן דבריו של רב פפא אשר איננו משתמש מפורשות בקטגוריה ההלכתית של שינוי השם אלא טוען "השתא נמי דקלי מקרי" טענה זו מובאת כנימוק מדוע אינו קונה (ולא כנימוק מדוע קונה) ואין היא משתמשת במונח ההלכתי המפורש של שינוי השם.


דברים אלו עולים מפורשות מתוכן שדברי התור"פ צג: וכן מדברי התוס' בסוכה אשר קובעים ש"לא חשיב שיוני מעשה כיון דלא נשתנה שמם".


עפ"י דברים אלו ניתן להבין את דברי התוס' על אתר (צו.) הטוען בדעת רב פפא גזל בהמה וטבחה קנה אף שלא היה שינוי שם משום שהוא שינוי דמינכרא. וכן הוא דברי התוס (סוכה ל:) דבאבנים וסיתתן וכן בבהמה והזקינה קנה אף שלא היה שינוי שם. עפ"י ההגיון דלעיל ברור הדבר. כאשר מדובר בשינוי מעשה גדול וניכר אין צורך בדבר נוסף. ואולם כאשר השינוי המתחולל אינו כה משמעותי נדרש דבר מה נוסף ע"מ לבסס את עצמת השינוי. החזון יחזקאל מבאר את הדברים היטב עפ"י הדוגמא המובאת בדברי רב פפא עצמו. זה החותך את הדקל לחתיכות קטנות אמנם פעל ועשה אך בדקל לא שינה דבר ולכן נדרש גם שינוי שם. לא כן כאשר מדובר בבהמה והזקינה הרי שבגוף הבהמה השתנו דברים חשובים ונראים.


 


שינוי השם


מה יחס רב פפא לשינוי השם בלבד? בדברי רבה ראינו שאין הוא מכיר באפשרות של שינוי השם בלבד. לעומת זאת בדברי רב יוסף נראה באופן ברור שרק שינוי השם מועיל. על פניו נראה שעפ"י עמדת רב פפא  אין התנגדות עקרונית לשינוי השם מאחר וכל חידושו היה בתחום שינוי מעשה .


הגמרא נקטה בכמה מקומות באופן פשוט את תקפותו של שיוני המעשה אף אם לה היה שינוי שם (שלא חוזר. כך בסוכה ל: וכן במקרה של טלה ונעשה איל. יש לציין את עמדת רבי זירא המכיר בקיומו של שינוי השם בלבד ומעלה אותו כטיעון בסוגיית טלה ונעשה איל (סה:) וכן בסוגיית מריש (סז.).


 


מפת הדעות


ניתן לסכם שלוש עמדות עקרוניות אלו בשתי חקירות מרכזיות באשר לשאלת שינוי מעשה. לדעת רבה בשינוי מעשה מודגש בעיקר מעשה האדם ללא תלות בתוצאה המתרחשת: אם אדם ביצע מעשה בחפץ מעשה שאיננו חוזר הרי שעצמתו איננה רלוונטית. לדעת רב פפא שינוי מעשה מוגדר עפ"י תוצאתו. כל עוד אין תוצאה משמעותית ממעשה זה אין די במעשה ויש צורך בשינוי השם.


רב יוסף ורב פפא נחלקים במקומו של שינוי השם. לדעת רב יוסף שינוי השם הוא הוא הסבה שבגינה קונה הגזלן את הגזילה. לדעת רב פפא שינוי השם מתפקד גם כסימן לעצמת שינוי המעשה .


 


הערה מתודולוגית


בדברי הנחתי שעמדות התוס' השונות אינן משקפות תפיסה אחת. נסתמכתי בדברי בדברי האו"ז אשר ציין את ר' יצחק בין שמואל כמי שטוען בצג: שרק שינוי שם מתקף את שינוי המעשה. בעל תוס' זה אינו בהכרח מבעלי התוס' האחרים.


 


רמב"ם


בדבריו מוצאים אנו סתירה לכאו'. מן הדוגמאות המובאות בהלכה י ויא עולה בברור שנפסקה הלכה כדעת רב אשי (וכפרש"י שם).  קרי כל שינוי מעשה קונה אף ללא שינוי השם כגון שיוף עצים. לפתע בהלכה יד במהלך סיכום הלכות נוספות מדברי רב  פפא  מבאר הרמב"ם מדוע בדקל לא קונה כאשר קצצן משום שלא שינה את שמם. רק כאשר קצץ קורות ושינו את שמם קנה. מדוע החביא הרמב"ם את עקרון שינוי השם עד הלכה יד?


נראה על פניו שהרמב"ם הבין כדברינו לעיל ששינוי השם בדברי רב פפא אינו אלא סימן בלבד לעצמת שינוי המעשה הנדרש אך שינוי מעשה קונה לבד .


 


טוש"ע


השו"ע פסק כדברי הרמב"ם בנוסח ובתוכן כלו' בתחילה פרט את חובת קיומו של שינוי שלא חוזר כגון שיוף ולבסוף נימק את דין קורה בשינוי השם המצורף לשינוי המעשה . מכאן עולה ששינוי מעשה קונה לבד ובמקרים חריגים נדרש שינוי שם בתוספת לשינוי המעשה. לדעת הש"ך סיומת זו של דברי השו"ע וכן הרמב"ם, המחייבת את קיומו של שינוי השם, מלמדת על כל תפיסתו ולדעתו לעולם נדרש שינוי השם. הקצות הגר"א והחזו"א פסקו כחילוק שהצענו לעיל ששינוי השם אינו סבה אלא סימן אשר על כן אין לדחוק בדברי השו"ע את חובת שינוי השם בכל שינוי אלא רק במקרים בהם שינוי המעשה איננו מספק.


הרא"ש פסק בריש הפרק כרב אשי וכהסבר התוס'. הרא"ש הוסיף על דברי התוס' ופרט מדוע אבנים וסיתתם קנה משום שעתה הן נקראות אבנים מסותתות קרי יש לפננו גם שינוי השם. הטור בעקבותיו וכן הרמ"א פסקו כדעת הרא"ש והתוס' ששינוי קונה רק כאשר מתחולל שינוי השם בעקבותיו.


מה יאמרו העמדות הסוברות ששינוי השם נדרש בכל מקרה כיצד יפרנסו את ההלכה של בהמה והזקינה. פתרון לכך נמצא בדברי הטור הקובע (שסג) שלמקרה זה יש מעמד של נזק ולא רק של גזל !


 


שינוי השם


בדברי הרמב"ם ובשונה מדברי הטוש"ע נראה לומר בזהירות ששינוי השם לבד כלל אינו קונה. הרמב"ם אמנם הביא את הלכת טולה ונעשה איל שקונה אך לא נקב מפורשות במונח ההלכתי הנ"ל ויתכן שהבין את ההלכה הנ"ל כמו את הלכת בהמה והזקינה, שלפננו שינוי מעשה. הטוש"ע(שנג) פסקו מפורשות ששינוי השם קונה לבד(לצד שינוי מעשה).


סכומם של דברים עמדת רבה הטוענת לבלעדיות שיוני המעשה נפסקה להלכה בדעת הרמב"ם. לדעתו יש לצרף לעמדה זו גם את עמדת רב פפא אשר ראה בשיוני השם סימן לעצמת שינוי המעשה. עמדת רב יוסף שדגל בשינוי השם בלבד נפסקה בדעת הרמ"א לאור דברי התוס' והרא"ש. עמדת רב פפא אשר הכיר בשינוי מעשה ובשינוי שם בשני מובניו(סימן וסבה) נספקה בדעת השו"ע!


על עמדת ראשוני ספרד למדתי מידידי גלעד רוזנברג. לדעת הרשב"א (סו:) שינוי השם קונה לבד (שלא כתוס'). לדעת הרמב"ן (מלחמות מא. וכן בתשובת הרשב"א  ח"א תתק"א) שינוי השם קונה לבד . ושינוי מעשה קונה משום שנשתנה שמו!


 

שינוי החוזר


בתלמוד מצינו כמה עמדות אמוראיות ביחס לשינוי החוזר.


לדעת רבה , עפ"י דברי התוס' (צג:, סה:), שינוי זה קונה  מדאורייתא. לדעת אביי ולדעת רש"י כך היא גם דעת רבה שינוי החוזר קונה מדרבנן. לדעת רבי יוחנן עפ"י הסברו של רב יעקב שיוני החוזר קונה רק מתקנת השבים. לדעת רב פפא שינוי החוזר איננו קונה וכן היא דעת רב אשי ודעת רבא ושמואל עפ"י הסבר הגמרא (צד.).


מדוע שינוי החוזר איננו קונה?


תוס' (צו:) טוען בדברי רב פפא נסכא (חתיכת מתכת) שעשאו מטבע לא קנה כי יכול לחזור לקדמותו. טוען תוס' שאם עשה מן הנסכא גביע קנה מפאת חשיבותו וראיה לכך הם עצים ועשאם כלים שקנה אף שחוזר לקדמותו. מדברי תוס' עולה בברור שהבעיה בשינוי החוזר היא עצמת השינוי שנעשה. מאחר ושינוי זה חוזר בעתיד סימן הדבר שהשינוי איננו חשוב ורציני. כאשר יתבצע שינוי חשוב יקנה אף אם השינוי חוזר לקדמותו.


ברוח זו ניתן להבין גם את דברי הקצות (שס,ד) הטוען שנסכא שעשאו מטבע וחזר להיות נסכא קנה מאחר ובמהלך השינויים שעברו עליו התרחש גם שינוי שאינו חוזר (מטבע-נסכא). על-פניו תמוה הדבר.הגזילה היתה נסכא ועתה הוא משיב נסכא. מדוע קנה? נראה לומר שהעובדה שהתרחש במהלך הדרך שינוי משמעותי היא זו אשר חורצת את דין הגזילה והגזלן. מכאן עולה שהעובדה שהשינוי חוזר או לא איננה נמדדת בתוצאה בעת ההשבה, האם החפץ שלפנינו כמות שהיה או לא , אלא נמדדת בעצמת התהליך שהתרחש לפנינו. שינוי שחוזר איננו משמעותי דיו.


טענה זו מחזקת עד מאוד את הכיוון הקנייני בהסבר הלכת שינוי קונה. השינוי קונה לא משום שעתה החפץ אחר ממה שהיה בעת הגזילה אלא שהגזלן ביצע בו מעשה גזילה המועיל לקנותו.


כיוון שונה מופיע בדברי החזו"א ובדבר אברהם. ניתן לומר שהסבה ששינוי החוזר לא קונה נובעת מן העובדה שניתן להשיב את הגזילה לבעליה כמות שהיא. מאחר וכך לא נעלמה חובת ההשבה ומחוייב הגזלן להפוך את המצב ולהשיב את המצב לקדמותו. עמדה זו מחזקת את התפיסה הרואה בשינוי הקונה את יסוד חילוף החומרים המביא לביטול החיובים הרובצים על החפץ עקרון הנכון לכל התורה כולה מעשר בהמה פאה וכו'.


בקרב האמוראים וכן הוא בסתם הגמרא (סוכה) נפסק ששינוי החוזר איננו קונה. עתה נשאלת השאלה האם קונה מדרבנן. לדעת הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע התשובה לכך שלילית. לדעת התוס' בסוכה יש להבין ששינוי החוזר קונה מדרבנן מכח תקנת השבים. בכך מבאר תוס' מדוע ניתן היה לקיים את מצוות סוכה אף במריש מאחר וחז"ל התקינו שיקנה.בהדס גזול אין טעם לתקנה זו מאחר וניתן להשיב את ההדס עצמו. העובדה שישנן דעות הסוברות ששינוי החוזר קונה מדרבנן אינה מועילה בהדס מאחר ונדרש הוא לקיים מצוה דאו'. מדבריו עולה שתקנת השבים  חזקה עד מאוד ומעבירה את המריש לחזקת הגזלן דאל"כ כיצד יקיים את מצוות סוכה בסוכה גזולה. בכך נוצרת הבחנה יפה בין הקביעה ששינוי חוזר קונה מדרבנן ובין הקביע ששינוי חוזר פטור מהשבה מכח תקנת השבים.  עפ"י תפיסת הקנין יש למדוד מהו הקנין שנעשה עפ"י תקנת השבים משמע שחז"ל העבירו את בעלות המריש לגזלן !


לדעת תוס' צה: משמע שתקנת השבים חלה במקרה של שבח שע"ג גזילה המגיע לגזלן. שבח זה נקנה לו גם את השינוי שהתרחש חוזר. וכן פסק הגר"א  בסי' שנג,שנד.

 

 

בית המדרש