ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

"עמו אנוכי בצרה"

ע"י: הרב שי פירון

קריאה רצופה, חוזרת, של הפסוק הראשון, עיון מעמיק במדרשי חז"ל, מזמין אותנו למסע מופלא בין פשטי הכתוב. הוא מעורר שאלות ותהיות, וכשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, אי אפשר ללומד התורה ולהעמיק בה ללא קושיות. "יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באוריתא"

 


"נשאלת השאלה". זהו ללא ספק אחד מהביטויים השגורים על לשונם של דרשנים. הדרשן, הפרשה, הפסוק, הקהילה, משתנים ממקום למקום ומשנה לשנה, אולם הקוד האוניברסאלי שבו בכל שבת שוב "נשאלת השאלה", לעולם אינו משתנה. אני חייב להודות כי בכל שבת, כשמרעים הדרשן התורן בקולו ומכריז כי שוב "נשאלת השאלה"  אני מוצא עצמי נבוך. אם אכן השאלה  כל-כך חזקה ובהירה, מדוע, כמעט אף פעם, לא הטרידה אותי  אותה שאלה שזכתה להיות מוכתרת בסיסמא: "נשאלת השאלה"?!...


מה המסקנה? ראשית, על מי שדורש ברבים להעלות שאלה שהיא באמת שאלה, לא כזו שנולדה בגלל התשובה (שכבר הייתה מוכנה מראש... ומכאן קריאה גדולה לדורשי הדרשות: בדקו האם השאלה שאתם מעלים היא אכן שאלה. חשבו האם השומעים יגיבו לשאלתכם במילים "איך לא חשבתי על זה קודם")


 שנית, אני מרגיש שדרך סוגיית "נשאלת השאלה", אפשר להתוודע לסוגיית ההאזנה לקול האלוקי. אין ספק כי קריאה נכונה של דברי אלוהים חיים יכולה לעורר שאלות ותמיהות. לעיתים אנו קוראים את הפסוקים פעם ועוד פעם, ולא מרגישים איזו הזמנה גדולה מסתתרת לה בין המילים. קריאה רגישה, הדוקה כמו גם רחבה, מתמסרת וביקורתית, תאפשר לחוש את עומקו של הכתוב ולגלות את צפונותיו. פעמים רבות לאחר תהליך שכזה מתברר כי אכן השאלה שנשאלה היא גדולה ועצומה, והעובדה שלא שמעתי אותה עד היום היא משום שעד כה אטמתי את עצמי  והתבוננתי רק ברובד השטחי של הכתובים בבחינת  "מסיר אוזנו משמוע תורה".


דוגמא להזמנה להקשבה ניתן למצוא בפתיחת פרשתנו: " וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'". למרות שאת הפסוק הזה קראנו עשרות פעמים עד היום, שנה אחרי שנה, רבים לא שמו לב לכפילות הלשונית: "וידבר" לעומת "ויאמר", ושם "אלוקים" לעומת "ה'". כפילות נוספת באותו פסוק הוא בשימוש במילים "אל" ו- "אליו". הכפילויות הללו מעוררות תמיהה.


ראשית, אנו יודעים שישנה הבחנה ברורה  בין לשון "וידבר" ללשון "ויאמר": "כל דיבור לשון קשה" (בבלי, מכות י"א, ע"א) , ומדברי חכמים על הפסוק "כה תאמר לבית יעקב" למדנו שאמירה, היא לשון רכה ונעימה. הבדלה דומה ניתן לעשות בין שם "אלוקים" המייצג את מידת הדין, ובין שם "ה'" המבטא את מידת הרחמים.


אם לסכם עד כאן: נמצאנו למדים כי בפסוק הראשון בפרשה, יש תיאור כפול של שתי חוויות שונות בתכלית: בתחילה פונה  ה' אל משה בדברים קשים ובלשון קשה שמידת הדין בבסיסה ("וידבר", "אלוקים"), אולם מיד לאחר מכן משנה הקב"ה את פנייתו ללשון רכה ("ויאמר", "ה'") . מה חולל את השינוי הזה? לשם מה הוא נדרש, ומה מבקש לגלות לנו הכתוב באמצעותו?


עיון במדרש מגלה כי מורכבותו של הפסוק שלפנינו הטריד גם את מנוחתם של חכמים, ומדרשים רבים בפתיחת הפרשה מוקדשים לכפילות שבפסוק זה.


המדרש  לוקח אותנו אל עומק השיח שבין משה לבוראו. בסוף הפרשה הקודמת אנו נפגשים במשה המתריס כלפי שמיים ושואל את רבש"ע: "למה הרעתה לעם הזה?...ולמה זה שלחתני...ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', כ"ב- כ"ג). המדרש מבאר שבתחילה הקב"ה כעס על משה ולאחר מכן חזר ופנה אליו בלשון רכה: "ולפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר 'ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו'. ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב"ה והתחיל אומר 'ה' למה הרעות לעם הזה'. התחיל לדון (הקב"ה) לפניו (לפני משה), ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן, חזר ונהג עמו במידת רחמים הדא הוא דכתיב 'ויאמר אליו אני ה'" (שמות רבה פרשה ו', א'-ג'.).


משה מלמד אותנו יסוד גדול במוסר, במנהיגות ובדרך ארץ. גם כשהתהליך ברור. גם כשידוע שהגאולה תופיע ואור חדש על ציון יאיר על האדם  להתייחס למציאות העכשווית הקשה, מציאות המלווה  במצוקה, בכאב ובהשפלה. משה יודע כי בסופו של תהליך מורכב עתיד הקב"ה לגאול את העם. אף על פי כן, הוא לא מסוגל לעמוד מנגד. הוא כואב את הצער והשעבוד שבהווה.  פעמים רבות בחיינו אנו שותפים לתהליך עמוק וקשה העובר על הזולת. אנו מסוגלים להסביר למה הוא נכון או הכרחי.  אנו יודעים לציין כי הוא הכרחי, אולם אסור שההסברים הרציונאליים הללו ימנעו מאיתנו לחוש בצער הסובל. "הצמאון להבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל" (הראי"ה, אורות).


הנה, "נשאלת השאלה". קריאה רצופה, חוזרת, של הפסוק הראשון, עיון מעמיק במדרשי חז"ל, מזמין אותנו למסע מופלא בין פשטי הכתוב. הוא מעורר שאלות ותהיות, וכשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, אי אפשר ללומד התורה ולהעמיק בה ללא קושיות. "יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באוריתא"


המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר לפרשת וארא תשס"ח


 


 


 


 



 

 

בית המדרש