ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על תרומה ותרומת הלב

ע"י: הרב שי פירון

הרב שי פירון מדבר על פרשת תרומה ועל הצורך לתרום מכל הלב.

לאחר מעמד הר סיני בו קיבל העם תורה שמימית, עברנו לקריאת פרשת משפטים, פרשה הרצופה בפרטי פרטים של הלכות "ארציות", מעשיות, הפוגמות באווירה העילאית שליוותה אותנו בפרשת יתרו. השבת, אנו קוראים בפרשת תרומה העוסקת בחיבור שבין פרשת יתרו לפרשת משפטים. המשכן, המקדש, מפגיש עולם של מעלה – בהשראת השכינה עם עולם של מטה, עולם של  תכנון, עם עולם של ביצוע, של עבודת הכוהנים והלויים. מעתה, במשך שבועות ארוכים נעסוק בענייני המשכן. הליך ההקמה  ותיאור עבודת הקורבנות יתפסו מקום נרחב בפרשיות התורה.פרשת תרומה פותחת בהליך בניית המשכן. התורה מקדישה מקום רב לציווי ולביצוע. אני מבקש לעמוד על שני עניינים מרכזיים בפרשת הקמת המשכן. הפרשה פותחת בציווי: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". כאן עוברת התורה לתיאור מפורט של התרומה: " וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים.  שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן". את הפתיחה, מסיימת התורה בציווי: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".המשכן הוא בית של קדושה, אבל בית זה יבנה רק אם בני אדם יתרמו לבניינו! את התרומה לוקחים, אבל לא די בנתינה של כל אחד ואחד. התורה מבקשת את כוונת הלב של הנותן. "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". מכאן, למדנו שיש פעמים הרבה שלנתינת תרומה יש אינטרס אחר, זר, פסול: הכבוד, ההערכה, ואולי הרחמים מובילים לנתינת תרומה. אבל, אנו מחפשים תרומה אחרת, תרומה שבאה מן הלב. הפלא הגדול הוא שאף על פי שהתורה מציינת את חשיבותו של המניע לנתינה, הלב, היא מפרטת את הצורה המדויקת בה על האדם להביא לידי ביטוי את רצונותיו ושאיפותיו: התורה מפרטת מה נותנים, כמה נותנים. מה הן המידות המדויקות של כל כלי וכלי ומאיזה חומרים הוא עשוי. בכך, מבקשת התורה ללמד אותנו שכוונת הלב, התנועה הפנימית המביאה את האדם לשלוח את ידו אל הכיס ולהוציא הימנה תרומה נדיבה, לא באה על חשבונם של הכללים המדויקים. אין כאן התפרצות רגשית של נתינה. אלא הכנסת הלב לתוך מערכת של כללים מסודרים. זאת ועוד, התורה ממעטת את מקומו של האגו האישי. רצונך לתרום? בבקשה, אבל על פי כללים מוסכמים הנוהגים בכל אחד ללא הבחנה! מעורבותו של עם ישראל בהליך הבניה, הכוונה המיוחדת של כל נותן ונותן מביאה את התורה לומר: "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". נדבת הלב מובילה להשראת שכינה בלבו של כל אחד ואחד.  בימים אלה, מצויה החברה הישראלית במשבר חברתי חמור. כתוצאה מכך, סובלת החברה מפערים חברתיים עמוקים המבחינים בין עשירונים שונים באוכלוסיה. המצב מחייב הירתמותם של אוכלוסיות חזקות לטובתם של אוכלוסיות מוחלשות. מה עוד לא נאמר על חשיבותו של "המגזר השלישי" לצמצום הפערים בחברה הישראלית? ראשית, חשוב לדייק בדברי רש"י על הפרשה. רש"י מציין שבפסוקים הראשונים חוזרת המילה "תרומה" שלש פעמים. מדוע? "שלוש תרומות אמורות כאן: אחת תרומת בקע [מטבע] לגולגולת שנעשו מהם האדנים, ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת לקופות לקנות מהם קרבנות צבור; ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד". התורה מבקשת לאזן בין שילוב של היטל קצוב, מס המוטל על הכול, לבין תרומה יעודית, אישית, הנובעת מרצונם החופשי של התורמים. אי אפשר לבסס את הקמת המשכן על תרומות של בעלי הון. שוו בנפשכם: בפתחו של קודש הקודשים שלט הנצחה: "נדבת משפחת וכו'"... הבסיס לקדושה תלוי בעובדה שהחלק העיקרי מוחזק על ידי כלל הציבור. תופעה מדאיגה בזממנו, מעניקה לאנשים פרטיים את היכולת להשפיע על דמותם של מוסדות ממלכתיים שהיו אמורים להיות נתמכים, בעיקר, על ידי המדינה. וכך, המדינה מעניקה לחלק מהגבירים את הזכות לנהל את השירותים האלמנטאריים הנוגעים לאורח החיים של קבוצות נרחבות בחברה. האם כל תרומה פסולה? לא. חלילה. התורה מדגישה מה הכללים הנכונים לנתינה.  התנאי להשראתה של שכינה, התנאי לקידוש מעשה הנתינה מצוי בסוד הלב, במקומה של הכוונה בעת מעשה הנתינה. כוונה טהורה של עזרה וסיוע מתוך רצון לצמצם פערים ולאפשר לכל אחד למצוא את מקומו כאזרח שווה הזדמנויות בחברה הישגית ולוחצת. דרכי הנתינה שונות. לא בכדי הוזכרו חומרים שונים: זהב, כסף נחושת. יש אבני שהם ויש אבני מילואים. יש תכלת ויש ארגמן. ריבוי הגוונים בהיכל ה' מביא לידי ביטוי את הצורך בשונות וביחודיות גם בתוך מסגרת בה הכללים ברורים ומוגדרים. לכל נותן גוונים שונים באישיות. כל אחד רואה את המציאות אחרת, הוחן אותה במבט שונה. העיקר תלוי בכוונת הלב. מעתה, יש להבין את הפסוק המרכזי של פרשתנו באופן שונה: "ויקחו לי תרומה" רק "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו". זהו התנאי! ללא כוונת הלב, אין לקחת את התרומה!האם ניתן להגיע למדרגת הלב בקלות? פנינה חסידית משמו של רבי מאיר מפרמישלן מסייעת לנו: רבי מאיר פירש: "מאת כל איש" – לרבות זה שלבו ידוונו – יכאב –  על שנקרא לתרום. אף על פי כן: "תקחו את תרומתי" – אל תוותרו לו. לפעמים, כדי להרגיל לכוונת הלב יש לכפות ליתן צדקה כדי להרגיל את האדם ולהפוך את הנתינה לחלק ממנו. נתינה הבאה מן הלב, משחררת אותנו מאחד הנזקים הגדולים הכרוכים בנתינה: גבהות הלב. הנותן, עלול להתבונן על המקבל מלמעלה. לחוש עד כמה הוא חשוב, עד כמה הוא מציל נפשות ובלעדיו – מה היה על העולם. כוונת הלב – מאפשרת הצצה פנימה, אל נבכי נפשו של הנותן, ומציעה לו, לתת מהלב. אולי בשל כך נכתב: "תקחו את תרומתי". אתה לא נותן, לוקחים ממך את  מה שקבלת – כדי לתת לאחרים!המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר לפרשת תרומה

 

 

בית המדרש