ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כישורים ולא קשרים

ע"י: הרב שי פירון

כבנים לציונות הדתית, השואפים לבניינה של חברת מופת מוסרית, עלינו לקבל על עצמנו את העקרונות שלמדנו ממשה. בשלב הראשון, עלינו ליישם את הדברים בתוכנו: גם במוסדות שלנו, בתנועה שלנו, עלינו להקפיד על מינויים העומדים בקריטריונים שלמדנו ממשה: שקיפות, שוויון הזדמנויות, ומינוי המקובל על הציבור, הנראה בעיניו כמינוי ראוי.

 


המינוי ועונשו


שוב התבשרנו - דבר שהיה כבר לשגרה - על מינויי שחיתות פוליטית של ראש הממשלה. ערוץ 10 הציג מסמכים המלמדים על 115 חברי מרכז ופעילי ליכוד, שאולמרט "דאג להם" בהיותו שר התמ"ת..... אבל קיימת עוד אנטי-ביוטיקה: היחלצות מהאדישות בקרב אזרחים, שקצה נפשם בהשחתת המידות והממשל הציבורי. ככלות הכל, גם לשיטת המינויים הפוליטיים יש מגבלות כוח. אם וכאשר יחושו מספיק אזרחים את התחושה של "לא אשיבנו", תמוג כלא הייתה עוצמת המינויים הפוליטיים - ועמם גם עוצמת הפוליטיקאים.)מתוך אתר Ynet)


האם האזנה למהדורות החדשות, קריאת עיתונים ואתרי חדשות באינטרנט, מעוררת תחושה של אמון במערכות הציבוריות. את מי ממנים וכיצד? מהם כישוריהם של אלה העומדים במרכז ההנהגה הציבורית?


הנה, פרשת מינוי המפכ"ל החדש, סוגיית המינויים הפולטיים על ידי שרים וח"כים, מעוררת תהיות קשות ביחס לאיכותם של מובילי השירות הציבורי. רבים מנבחרנו טוענים: "אין ברירה. אלה המחירים של חברה דמוקרטית, פתוחה". האומנם?


לאחר פסוקים רבים בהם עסקה התורה בבניית המשכן, מלמדת הפרשה שלנו אודות ה"מינוי" של בצלאל ואהליאב. המינוי שלהם, מלמד רבות אודות התכונות הנדרשות ממי שעומד בראש מערכת ציבורית חשובה:


וידבר ה' אל משה לאמר. ראה קראתי בשם, בצלאל בן אורי  בן חור למטה יהודה. ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשֹׁב מחשבֹת, לעשות בזהב ובכסף ובנחֹשת. ובחרֹשת אבן למלאת ובחרֹשת עץ, לעשות בכל מלאכה. ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר צויתיך... ככל אשר צויתִך יעשו (שמות לא, א-יא).


מעניינת העובדה שהתורה מבארת את תולדותיו של בצלאל שלש דורות אחורה ואילו תולדותיו של אהליאב מבוארים רק שתי דורות. רש"י (שמות ל"ה, ל'), נתקשה בשאלה: מה טעם נתפרש "ייחוסו" של בצלאל, עד שהוזכר לא רק שם אביו, אלא גם שם סבו? חור, היה בנה של מרים וממילא הוא קרוב משפחה של משה. הנה, מלמדת התורה על שקיפות מלאה במינויים ציבוריים. כך גם ביחס למצוות מינוי המלך. מחד:


"ומאחר שמושחין המלך, הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (דברים יז, כ)...  ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל - ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם (הלכות מלכים א, ז)". אולם, מיד, מדגיש הרמב"ם שמינוי הבן איננו מינוי אוטומאטי: והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה, אע"פ שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו, ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים, אע"פ שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל וכו'".


עקרונות השיטה הופכים למשמעותיים על רקע דמותו של שותפו של בצלאל, אהליאב. משפחתו לא היתה משפחה ידועה. הוא בא משבט דן שלא נמנה על "האליטה" של שבטי ישראל. על כן, מבאר רש"י:


ואהליאב - משבט דן, הן הירודים שבשבטים, מבני השפחות. והשווה אותו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר: "ולא ניכר שוע  לפני דל" (איוב לד, יט).


כלומר, בעת המינויים, הקפיד משה על שני עניינים חשובים. ראשית, הוא נהג בשקיפות מלאה וחשף מה הקשר המשפחתי בינו לבין בצלאל. שנית, הוא בחר למנות גם כאלה שאינם "מקורבים". כך, העניק משה שוויון הזדמנויות לכל חלקי הציבור. 


עקרון נוסף, בפרשת מינויו של בצלאל נלמד מדברי חז"ל:


אמר רבי יצחק: אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן  נמלכין בציבור,  שנאמר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל" (שמות לה, ל). אמר הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון, לפניי לא כל שכן. אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הגון, לפנינו לא כל שכן (ברכות נה ע"א).


על המנהיג "להימלך בציבור", להיוועץ בהם. אין למנות מי שהציבור לא חפץ בו. צריך למנות את מי שנראה בעיני הציבור כהגון וראוי, גם אם מן הבחינה המשפטית הטהורה, כלפי שמים, הוא הגון, זך, וישר.


אסור לנו להשלים עם מציאות קלוקלת בה הכישורים נדחים הצידה ואיכות הקשרים הופכת לקריטריון ראשון בעת מינויו של בעל משרה בכירה.


כבנים לציונות הדתית, השואפים לבניינה של חברת מופת מוסרית, עלינו לקבל על עצמנו את העקרונות שלמדנו ממשה. בשלב הראשון, עלינו ליישם את הדברים בתוכנו: גם במוסדות שלנו, בתנועה שלנו, עלינו להקפיד על מינויים העומדים בקריטריונים שלמדנו ממשה: שקיפות, שוויון הזדמנויות, ומינוי המקובל על הציבור, הנראה בעיניו כמינוי ראוי.


האירועים בשבועות האחרונים, מצביעים שלעיתים יושר ציבורי חשוב יותר משיקולי ביטחון ומדיניות כלכלית.
פורסם בעלון 'חיים אמונה' מספר 9

 

 

בית המדרש