ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

צניעות והחצנה

ע"י: הרב שי פירון

הרב שי פירון בוחן את שאלת הצניעות וההחצנה לאור בגדי הכהן הגדול שבפרשה


אחת הסוגיות החינוכיות הקשות ביותר בחיים הדתיים מתרכזת במתח שבין הצורך לחנך למסגרת, למשמעת, , לחוק נוקשה שלא מתחשב ברגש הטבעי, ובין החשיבות להקנות חיים שיש בהם משמעות, בירור עצמי ואישי ומיצוי פנימי של  המציאות בה אנו חיים.


הפער שבין משמעת למשמעות מלווה אותנו ברוב אורחות חיינו, ורקע לדבר ניתן למצוא  בפרשת בגדי הכהן התופסת מקום מרכזי בפרשת השבוע שלנו- פרשת תצוה.


הכתוב בפרשתנו מאריך בתיאור בגדי הכהן הגדול המתחיל בציווי עצמו: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצפנת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי" (שמות כ"ח, ב' - ד'), וממשיכה בתיאור ארוך של אותם בגדים. למרות האריכות, מציין רבנו בחיי בפירושו כי בפרשתנו נמנים רק ששה מתוך שמונת בגדי הכהן. האבן עזרא מבאר מהם אותם שני בגדים שלא הוזכרו:  "ולבש מכנסי בד ואין צורך להזכירם עתה ולא בשעת מעשה, כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים... ולא הזכיר בפסוק שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש כי אינו בגד". שני הבגדים הללו, הציץ מחד והמכנסיים מחד, מבטאים שתי מטרות שונות בבגד. בעוד שהמטרה של אחד מהם הוא להסתיר, לכסות ולהצניע, הרי שהאחר משמש כ"תפארת" ומטרתו לבלוט ולהדגיש. המכנסיים מביאים לידי ביטוי את עוצמתו של הכיסוי, כשהטענה היא שהחצנה והבלטה מונעים גילוי של הישות האמתית שלנו. התבלטות לא מאפשרת לנו להתמודד עם המציאות מתוך נקיות. ככל שאנו עסוקים יותר בביטוי החיצוני, אנו מטשטשים את ההבחנה בין אדם לאדם והמפגש עם האישיות המיוחדת שיש בכל אדם מתפספסת. הדבר מתבטא גם בלשונו של בעל "מי השילוח" בפרשה שלנו: "ובכל מקום שברא הקב"ה שיכול האדם להבנות ממנו בנין עדי עד שם ברא מקום ההפסד שיוכל להפסיד הכול ועל ידי שישמור את עצמו בזה יצמח לו ממקום הזה בנין עדי עד". נקודת הכיסוי היא נקודת היצירה, היא נקודת החיבור אל הנצח כמו גם נקודת הריסוק ואיבוד הזהות. כל אלה, באים לידי ביטוי במכנסיים, אותם "הסתירה" התורה. חיוניותה של ההצנעה באה לידי ביטוי בהעלמתם של המכנסיים מרשימת בגדי הכהן הגדול.  המכנסיים נועדו להדגיש את יסוד המשמעת, את הגבול והצמצום.


אולם, מאידך, לבגדי הכהן הגדול יש מטרה אחרת, שונה בתכלית. הבגדים מאפשרים לנו לגלות מהי קבוצת ההזדהות ו ההשתייכות שלנו. באמצעות הבגדים אנו מביאים לידי ביטוי את הערכים בהם אנו מאמינים ואת תפקידנו . כך הם מדיו של החייל, תלבושתם של חניכי תנועות הנוער, גודלה, צבעיה וסוג החוטים ממנה עשויה הכיפה, ועוד דוגמאות רבות ומגוונות. תפקיד הבגד כמייצג בא לידי ביטוי בציץ, המבטא את ייעודם של הכוהנים ותפקידם בעולם. הציץ אינו בגד במובן הקלאסי של המילה, אלא הוא יותר מכל סוג של הצהרה על ייעוד והתכלית. הציץ נועד להביא לידי ביטוי את יסוד המשמעות, ובדיוק בשל כך הציץ אינו מופיע בשורה אחת עם שאר הבגדים.


אולם מעבר להבדל התהומי שבים המכנסיים והציץ, ניתן גם לומר שהשניים הללו מעשירים זה את זה. כך למשל תפקידה של ההסתרה, סוד הצמצום של היחיד, הוא בין היתר לאפשר לנו להגדיר מהו "הציץ" בחיינו. לתת לנו יכולת לבודד את הערך האלוקי-רוחני שלאורו אנו מבקשים ללכת.


אולם כמדומני שקיימת סיבה נוספת להסתרת המכנסיים במניין בגדי הכהן, והיא ללמדנו יסוד חשוב הקשור בצניעות עצמה ובעיסוק בענייני צניעות בפרט. צניעות הוא עניין פנימי, ומכאן שעיסוק גלוי ותדיר בצד החיצוני של הצניעות הוא עצמו לא ממש "צנוע".


הדברים אומרים בייחוד כלפי הדור בו אנו חיים שהשיח שלו מתאפיין, לא פעם, בהחצנה של נושאי הצניעות. מה שהיה צריך להיות נסתר הפך לגלוי. גלוי מידי. במקום להלחם במגמות המערביות המוציאות הכל החוצה, הוצאנו אנו את הצניעות לרחובה של עיר במסווה של מלחמה למען הצניעות. אנו עדים לעלונים ומאמרים רבים העוסקים, לא פעם, בעניינים שראוי היה להם להיות מוצנעים. את האידאה הרוחנית שמאורי התופעה אנו מנסים להכשיר באמצעות האנושיות והצורך "להכיל", "להיות יחסי" ו"להתחבר". במקום להרכין ראש לנוכח הארת האלוקות בעולם, אנו מנכסים את הכל לחכמה ולתבונה האנושית. פרשת בגדי הכהן הגדול מלמדת עד כמה חשוב ששני הצדדים יקבלו את מקומם הראוי, כשמצד אחד העיסוק בעניינים צנועים נותר מוסתר ואילו את האידיאלים הרוחניים אנו שואבים מאוצרות הרוח שמשרה עלינו שכינת האל. ששת הבגדים האחרים של הכהן מהווים סימני דרך המנחים אותנו בנתיבות הצניעות והמידות ומאפשרים לנו להוציא אל הפועל את כישורינו.  
המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר

 

 

בית המדרש