ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לשמוח - אבל באמת

ע"י: הרב שי פירון

כמו בחתונה גם בחג הפורים: מרוב שאנו עסוקים במסגרות, בתחפושות, במערכונים, ביין, באוכל - אנו שוכחים לשמוח!ימים של הכתרות והצגות, התבדחויות, ולעיתים - פריצת גבולות. היכן חג הפורים ורעיונותיו בכל המסיבות האלה?


30 אלף חסידים הגיעו מכל רחבי הארץ לשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בחתונת הנכד הראשון של האדמו"ר, אהרון נוח אלתר, עם בחירת לבו רחל - על מרפסת גג סמינר בית יעקב. רובם לא מכירים אישית את הזוג הצעיר, אך מרגישים קרבה "בצורה שרק חסיד יבין" (מתוך אתר Ynet )


יש המתכננים את חתונתם, שנים רבות. איך אראה, מה אלבש והיכן תהיה החתונה. לרבים ברור שמדובר באולם מפואר, מוזמנים רבים, מטעמים ומעדני מלכים, בגדים מבדים משובחים, ועוד.


והנה, ידיעה על חתונה אחרת. אומנם, המוני חוגגים, לא כולם זכו לשבת ולאכול - "אבל כולם זוכים לאכול משהו, באמצעות ברים גדולים שהגישו כיבוד קל, עוגות, רוגאלך וקוגל. כך גם אצל הגברים. מעל השלט "ברכת מזל טוב" השתרך תור של כמה מאות נשים שחיכו לעבור על פניה של הרבנית ולברכה לכבוד נישואי הנכד הראשון".


שמחה אינה פאר, שמחה אינה ענין חיצוני אלא עולם פנימי עשיר המביא לידי ביטוי את אהבתנו לחבר ולחברה הבאים בברית נישואין.


"כל המשמח חתן וכלה כאילו בונה חורבה מחורבות ירושלים". לכאורה - אתגר פשוט. כל כך הרבה פעמים היינו בחתונה, ולפיכך החורבה כבר מזמן היתה צריכה לעמוד על תילה...


אולם, כדי שהשמחה תהיה שלמה אנו צריכים לשמח את החתן והכלה. לא את עצמנו. לא לעסוק באולם, באוכל, בחברה, אלא רק בחתן ובכלה. פעמים הרבה אנו הולכים לחתונה אולם במקרים רבים אנו עוסקים בלשמח את עצמנו ולא את החתן והכלה...


זאת ועוד. המשנה (מסכת ביכורים פרק ג' משנה ז') מלמדת: "בראשונה כל מי שיודע לקרות קורה וכל מי שאינו יודע לקרות - מקרין אותו. נמנעו מלהביא. התקינו שיהיו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע". תקנות רבות נועדו "שלא לבייש את מי שאין לו". היינו, להימנע מיצירת פערים חברתיים המביישים חלקים מאתנו. לדעת חלק מהפוסקים זו הסיבה שהרב מקריא את ברכות האירוסין, כדי לא לבייש חתן שלא יודע לקרא הברכות כהלכה.


לפעמים העיסוק האובססיבי בעולם החומרי לא מאפשר לנו לשמוח באמת. אנו עוסקים בכל מה שמסביב ולא בדבר עצמו.  השוויון והדאגה לאחר מאפשרים לנו לצפות בתמונה השלמה.


כמו בחתונה גם בחג הפורים: מרוב שאנו עסוקים במסגרות, בתחפושות, במערכונים, ביין, באוכל - אנו שוכחים לשמוח!ימים של הכתרות והצגות, התבדחויות, ולעיתים - פריצת גבולות. היכן חג הפורים ורעיונותיו בכל המסיבות האלה?


לשמוח שמחה אמתית הקשורה אל עומק החיים היהודיים שלנו: רווח והצלה עמד ליהודים ממקום אחר, ורשב"ע הצילנו מיד מבקשי רעתנו.


אחת הדרכים להתקרב את שמחת האמת, קשורה במצוות החג: מתנות לאביונים ומשלוח מנות.


הדאגה לחבר ולנצרך, הצבת היחס שבין עיקר לטפל, מקרבת אותנו לעבודת ה'.


בזוהר הקדוש מובא שימי הפורים גדולים מיום הכיפורים. כיצד אנו יוצאים מהימים הללו? בתחושה של תשובה וטהרה או בתחושה של ליצנות וקלות ראש?!


בשנים האחרונות נעשו צעדים משמעותיים עם הפיכת ימי הפורים לימים של חסד, התנדבות ונתינה. הבה נהפוך את החג ליום של שמחה אמיתית, ליום של יראה ואהבה, ליום של כבוד הדדי והערכה.כמו בחתונה, נקלף את הקליפות החיצוניות ונחדור פנימה, אל עומק הנשמה, "ונהפך הוא".


המאמר פורסם בגליון 'חיים אמונה' 8 לקראת פורים תשס"ז

 

 

בית המדרש