ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

משנכנס אדר מרבין בשמחה

ע"י: הרב דוד סתיו

איננו שמחים דווקא ביום שבו נעשה הנס, אלא יש ציר זמן שבו אנו שמחים ונלחמים על משמעותו. אנו נלחמים על משמעות ציר הזמן של החודש האחרון של השנה שהוא המוסתר ביותר, והוא ערב הגאולה של ניסן.


מצוות השמחה בפורים


מצינו במסכת תענית: "אמר רב יהודה... כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". אע"פ שאנו רואים כאן קישור מפורש בין מעוט השמחה בחודש אב לבין ריבוי השמחה בחודש אדר,  אין שום קשר עניני ומהותי ביניהם, וישנם הבדלים רבים ביניהם: 1. במשנה ברמב"ם ובשו"ע, הובא רק החלק הראשון של הלכה זו, והדין השמחה באדר נעלם. 2.אנו רואים בתקופת אב הדרגה של צער (שלשת השבועות, תשעת הימים, שבוע שחל בו, ט' באב), ואילו באדר אין אנו רואים כלל הדרגה בדינים ובמנהגים.


דין השמחה של חודש אדר עצמו תמוה מכמה וכמה סיבות: 1.מה כ"כ מיוחד בפורים שמתחילת החודש כבר יש לחגוג. 2.דווקא בחודש ניסן, שלא מצינו בו דין הכולל את כל החודש, דוקא בו לא אומרים תחנון כל החודש, ואילו באדר מנהגי 'השמחה' מסתכמים בעריכת דינים עם הגויים, וכלל לא מובן מה שמחה בכך. 3.דווקא בחג שגורם לכאורה לשמחה מרובה מתחילת החודש, אין אומרים בו הלל, והגמרא מסבירה זאת גם בכך שזהו חג של גלות, ו"עדיין אנו עבדי אחשורוש". 4.בכלל יש לשאול ממתי אנו כ"כ דוגלים בשמחת יתר, ומה מיוחד כ"כ בחודש אדר ובפורים. אנו מוצאים מימרה תמוהה נוספת של חז"ל "כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם", מה כ"כ מיוחד בפורים?.


 


מצוות מחיית עמלק


מצווה זו מעצם טבעה משונה ויחידאית היא, ורבו הפרושים והדרשנים שעסקו בה. ישנה סתירה במצוה זו, שהרי מצינו בפרשת בשלח שה' הוא הנלחם בעמלק[1], ואילו בכי תצא מצינו שעמ"י מצווה במחייה, וזאת לאחר הכבוש וההתנחלות בארץ[2]. מצווה זו קשורה בקשר בל ינתק בפורים שהרי חז"ל תקנו לאמרה דווקא לפני פורים (אע"פ שאנו אמורים לקרוא את הפרשייה הזו על הסדר בכי תצא). כמו"כ ישנה מחלוקת אחרונים איך יוצאים ידי חובה בזכירת עמלק, אם נאנס ולא שמע את מפטיר זכור[3].כדי להבין את מצוות המחייה יש להבין את הסכסוך הישראלי עמלקי בשורשו:


 


ליצנות


"כל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות על ע"ז".  שאדם ציני בקשר למשהו, והוא מתלוצץ ובז למשהו, הוא מנסה לנפץ את המיתוס ואת התכן שבו, וע"כ ע"ז שכל מהותה לנפץ את המציאות האמיתית ומשמעותה, מותר להתלוצץ עליה.


המאבק הוא בין שתי אומות שנקראו ראשית[4], וע"כ שניהם נלחמים על 'אותו מקום' בעולם. יעקב ועשו (שעמלק הוא צאצאו[5]) רבו על הבכורה, ועשו בז לבכורה, ולא ראה בה משמעות. עמלק הוא ליצן, והוא מנסה לשבור את המיתוס של ישראל (מקרר את האמבטי הרותחת[6]), ושל מציאות והשגחת ה' (מקרה, ספק- עמלק). המאבק בין ישראל לעמלק הוא האם יש משמעות מאחורי העניינים, האם יש סדר ומסדר לעולם ולמציאות. עמלק מכניס את הספק, ואת האפשרות שהכל במקרה[7]. 'זכירת עמלק' היא כדי שנזכור שאנחנו שייכים לברור ולמוחלט, לקב"ה. שמחת אדר ע"פ ר' צדוק היא קישור למוחלט, לקב"ה המשגיח בעולם, 'שמחו בה' '.


אנחנו ממעטים בשמחה בחודש אב, כי השכינה וההנהגה הא-לוקית גלתה מתוכנו, ולכן באדר שאנו רואים את ההשגחה ואת מציאות ה', אפילו בשושן ואפילו בארמון המלך, אנו מרבים בשמחה. הדין הוא אחד ממהויות המלכת הקב"ה (ר"ה, יום ההמלכה ויום הדין), ולכן מי שיש לו דין עם אומות העולם, יעשה זאת באדר, כי אז מתגלה שאחרי כל מלכויות העולם מסתתר המשגיח והמנהיג... הקב"ה.


דווקא בתקופה שהכל נראה גרוע ומוסתר, דווקא בתקופה שעמלק 'מנצח', יש מבחן אמונה בקב"ה. לא נאמר הלל בתקופה זו, כי המצב החיצוני לא נותן לנו, אך נשמח על המצב הפנימי והנסתר, שאנו בטוחים שיש מנהיג לכל המצבים ולכל הארועים, ויש משגיח מלמעלה שמסדר את כל הענינים בסדר א-לוקי ומוחלט.


מלחמת עמלק מתאפיינת בדחיה "צא והלחם בעמלק מחר", המשתה של אסתר נקבע למחר. המאבק עם עמלק הוא על העתיד, על המחר, על הזמן של המנוחה "כאשר יניח ה' לך". בזמן המנוחה ובידיעה שיש עתיד והתקדמות מתמדת, אנו מאמינים שיש משמעות לעולם, ואנו נלחמים בעמלק שהיא המלחמה על התכן והמשמעות. אפי' אם נפסיד עכשיו, העיקר זה העתיד, ולכן פורים לא יתבטל לעתיד לבא, שכן כל מהותו היא התבוננות על המציאות כולה.


איננו שמחים דווקא ביום שבו נעשה הנס, אלא יש ציר זמן שבו אנו שמחים ונלחמים על משמעותו. אנו נלחמים על משמעות ציר הזמן של החודש האחרון של השנה שהוא המוסתר ביותר, והוא ערב הגאולה של ניסן. אנו צריכים לקרוא פרשת זכור ולהזכר דווקא בחודש אדר, שבו מתגלה התכן של הזמן ומשמעותו. רש"י מציין את ניסי אדר (תענית כט) פורים ופסח, כי זהו ציר זמן ומהלך אחד, מציאות הקב"ה בהסתר, ואחריה נגאל בניסים גלויים.


סוכם על ידי תלמיד ועבר את אישור הרב




[1]"כי-מחה אמחה את-זכר עמלק מתחת השמים... ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר  דר".


[2] והיה בהניח ה' א-לקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' א-לקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק...".


[3] המ"א: ...פרשת זכור יוצא ע"פ הדחק במה שישמע הקריאה בפורים פרשת ויבוא עמלק דבזה נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח ... אבל לענ"ד (המשנ"ב) עיקר דינו של המ"א צ"ע ...הכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע ולכך נצטוינו למחות את שמו ...וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק" (משנ"ב תרפה, טז).


[4] "ישראל שנקראו ראשית" (בירמיה ב,ג),  "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד, כ)".


[5] "ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו, ותלד לאליפז את עמלק, אלה בני עדה אשת עשו"


[6]  "משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים" (רש"י, שמות כה, יח).


[7] "עמלק שונא את ההשגחה תחלית שנאה... תכלית תעודתו שתהיה הליכות הטבע חופשי בלי ההשגחה".

 

 

בית המדרש