ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פורים קטן ואדר ראשון

ע"י: הרב דוד סתיו

באדר הראשון מלווה אותנו תחושה של פספוס, חוסר, אנו כבר במרכז אדר וריח אוזני המן עוד רחוק, גם קולות מחיית ההמן עוד לא נשמעים ברקע. בזמן שאנו אמורים לחגוג את חג הפסח, נחגוג את פורים, מה יש ללמוד מכך על סדר הזמנים.


לסיום הסימנים של חלקו הראשון של ה'שולחן ערוך', אורח חיים, כותב 'המחבר' את הלכות פורים קטן: יש אומרים שאסור להספיד ולהתענות ביום פורים ראשון ויש מתירים. על נפילת אפיים לא נחלקו כלל, ולכו"ע נאסר, ועולה השאלה מהי סיבת החילוק? הרמ"א הרחיב בלשונו: יש אומרים שיש להרבות בסעודה ובמשתה, ויש שלא מחייבים זאת ומציע פשרה אשכנזית  טיפוסית: ירבה קצת בסעודה, ומסיים בפסוק " וטוב לב משתה תמיד".


באדר הראשון מלווה אותנו תחושה של פספוס, חוסר, אנו כבר במרכז אדר וריח אוזני המן עוד רחוק, גם קולות מחיית ההמן עוד לא נשמעים ברקע. בזמן שאנו אמורים לחגוג את חג הפסח, נחגוג את פורים, מה יש ללמוד מכך על סדר הזמנים. מה משמעות יש לשני האדרים, מהו החודש האמיתי, האדר השני או הראשון? על פניו נראה שאדר הראשון הוא האדר המקורי, החדש השנים עשר, ורק בשל הצורך להוסיף ימים לשנה, מוסיפים עוד חודש בתום השנה.


המשנה (מגילה ו:) אומרת "קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, קוראים אותה באדר השני", מדוע? על פניו נראה שכיון שהתברר למפרע שלא קראנו באדר ה"אמיתי" נשוב ונקרא שוב, ולכאורה, נחוג שוב את כל מנהגי הפורים בחודש השני. אולם ממשיכה המשנה ואומרת "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת מגילה ומתנות לאביונים", הרושם כאן שונה בתכלית מחלקה הראשון של המשנה, מחלקה השני עולה הרושם שהחודש הראשון זהה בכל לשני, חוץ משני דינים[1]. מהו הלשון "אין בין"? יוצא שיש לפנינו בשנה מעוברת פורים וחצי, באדר השני פורים רגיל, ובראשון- חצי ממנהגי הפורים. אם פורים קטן הוא פורים, נחגוג ממש, ואם לאו, אז למה חצי?


הגמרא התקשתה בביאור המשנה. הגמרא הביאה תוספתא האומרת "אין צריכין לקוראה בשני שכל מצוות שנוהגות בשני נוהגות בראשון", וזאת שיטת ראב"י. רשב"ג חולק ואומר שהאדר השני הוא המוקד, באדר הראשון לא נוהגים מנהגי פורים למעט איסור הספד ותענית. מובאת גם דעה שלישית שהחודשים שווים, אלא שבאדר השני נוהגת גם חובת מתנות לאביונים. שיטת רשב"ג נפסקה להלכה, ויש לשאול מה עניינו של איסור ההספד והתענית באדר הראשון? בשאלה זו התקשה הרא"ש עד כ"כ, שהסביר שכל מה שאמרנו שאף אדר ראשון אסור בהספד, זה דווקא שלא ידעו שנתעברה שנה, אולם אם ידעו קודם אדר שמתעברת שנה, אדר הראשון הריהו כשבט. (וכך כתבו ר' שמחה, וה'הגהות מיימוניות'). אולם לא כך משמע מפשט הגמרא, שממנה נראה ששני החודשים הם בעלי פוטנציאל אדר, והעדפת אדר אחד על משנהו , נעשית ע"י שיקולים צדדיים (מסמך גאולה לגאולה וכד'). יש הו"א לעשות שני פורים, מה שמלמד שהחודש הראשון אינו כשבט כלל. ובשל כך רבים חלקו על הרא"ש, ונפסק ע"י השו"ע, הרמב"ם והרי"ף שאף בשנה שאנו יודעים שתתעבר, נאסור הספד ותענית, בשני החודשים. המרדכי מציע אפשרות שניה, שאיסור הספד ותענית באדר ראשון לא נובע ממצוות הפורים, אלא ממגילת תענית[2]. אולם שאלתינו לא נפתרה ונותרה בעינה, אלא שעתה נשאל זאת ביחס למחבר מגילת תענית, מדוע נאסרו ההספד והתענית באדר הראשון.


ישנה מחלוקת תנאים בנדרים, מהו האדר הראשון ומהו השני, לגבי נדרים? ר"מ- אדר השני, ר' יהודה -אדר הראשון. נפסק כר' יהודה שאדר הראשון הוא האדר לשטרות, נדרים... . כמובן, אפשר לומר שבהלכות שטרות הולכים אחר דעת בנ"א, אולם במקום בו מחפשים אמת עקרונית, אדר שני הוא האדר. דא עקא שבהלכות תעניות כותב המחבר שאדם שקיבל על עצמו תענית ביום פטירת אביו יעשה זאת באדר השני, הרמ"א חולק, ומביא הרמ"א שהמחמיר יצום בשניהם. הגר"א הבין שיש לצום פעמים, מדוע? נראה שיש לומר שיש לפנינו שני חודשי אדר.


מה הדין במשתה ושמחה? תוס' מסתפק, ומכריע שאין צורך להרבות במשתה ובשמחה באדר הראשון. הר"ן חולק עליו, וטוען שיש חובה להרבות בשמחה, ולערוך משתה. ולהלכה פוסק הרמ"א, כפי שראינו, שיש להרבות קצת בשמחה ובמשתה. מעניינים דברי ה'בית יוסף' שטען, שנהגו העם לא לערוך סעודות בפורים קטן, אך אין לומר תחנון ו'למנצח', כי נעשה בו נס והצלה. ויש לשאול מיד, אם נעשה בו הנס, יש לעשות את כל המצוות2, ואם לא, אז לא נעשה כלום!


החת"ס מביא את דברי הירושלמי, שפורים של שנה זו של גזירת המן, היה פורים של שנה מעוברת[3]. ע"פ הבבלי, המן תכנן לבצע את זממו באדר השני, אלא שחכמים לא עיברו את השנה הזו. ממשיך החת"ס ואומר שעיקר הפורים באדר ראשון ובו היתה ההצלה (כדברי ה'בית יוסף'), כי עליו הגזרה[4]. חז"ל תיקנו לעשות את הנהגות הפורים באדר השני, כדי להסמיך בין הגאולות.


אנו מכירים בהנהגות הא-לוקיות שתי צורות הנהגה: זעיר אנפין- הנהגה לפי חוקי הטבע, לפי מעשי האדם, לפי מידת הדין ומערכת כללים מסודרת ומובנת. וישנה הנהגה שניה: עתיק יומין חסד אלוקי ללא כל גבול בלי כל קשר וזיקה למעשיו של האדם המונהג. ההנהגה הטבעית והרגילה, היא זעיר אנפין, אך לעיתים רחוקות, ברגעים מיוחדים, מופעלת הנהגת עתיק יומין.


זמן, מהו עולם הזמן בו אנו פועלים? בעולם היהודי סידרנו את הזמן על פי מחזור הירח, אולם וודאי שתפקוד העולם והטבע מונהג על פי השמש- יום, לילה, עונות השנה וכו'. ישנו פער קבוע ומובנה בין מחזורי החמה והלבנה, ובשל כך יצר הקב"ה את העיבור- פטנט שיאזן את המערכת.


מלמד הסוד ישרים ששנת חמה היא ההנהגה השופעת לא כל קשר ותלות במעשי האדם, הזרמת שפע וטוב אל העולם. ושנת הלבנה היא ביטוי להנהגה המונהגת על פי מעשינו[5]. "אין בין אדר ראשון לאדר שני" - רצתה הגמרא למדנו שאין כמעט כלום בין הנהגת אדר א' לאדר ב', ואין בין הנהגת 'זעיר אנפין' להנהגת 'עתיק יומין', ההפרש הוא זניח (כ- 3%). המן מבקש לכלות את ישראל בחודש בו מתבצע החיבור בין הקב"ה לעמו, כי הוא מבקש למחות את החיבור. החיבור שהחל ע"י משה רבנו, נותן התורה הא-לוקית לעמ"י האנושי. המן ראה את הסתר הפנים שכה מייצג את חג הפורים, והבין  שאין כלל חיבור ביען הא-לוקות לעולם. באותה הנקודה יש לשמוח מעט, כי באדר הראשון ראינו את הפער ואת הבעיה, רצוננו הוא להתקרב לפסח אולם איננו ראויים עדיין. המן רוצה להנציח את כפיפותינו להנהגת 'זעיר אנפין' ולא לאפשר לנו את החיבור להנהגת 'עתיק יומין'. לא לחינם ביקשו חז"ל לחבר גאולה לגאולה, אמנם ההתרחשויות התרחשו באדר הראשון אך המבחן ייערך באדר השני האם נצליח לחבר, בחודש הראשון לא נספיד ולא נתענה אך לא נוכל עדין לגלות את השמחה לגמרי, ואיננו יודעים עם הגזירה תצליח או תתבטל. ר' צדוק אומר שאנו חוגגים ומקיימים את מצוות הפורים באדר ראשון במחשבה בלבד, כי בעולם הגלוי א"א עדיין לחגוג ולשמוח, עדיין הגאולה לא התגלתה לעולם. בחודש השני נוכל לחיות בהנהגה זו, אז נהיה בהנהגת 'עתיק יומין' לגמרי, אז נוכל לחגוג ולגלות את השמחה במלוא עצמתה ע"י סמיכת גאולה לגאולה.


המדרגה העליונה היא לראות את החיבור של העולם לקב"ה תמיד, ובשל כך לשמוח תמיד. הרמ"א מתחיל את פסקיו באו"ח ב"שיויתי ה' לנגדי תמיד, זה כלל גדול בתורה, ובמעלות הצדיקים", ומסיים את פסקיו באו"ח ב"טוב לב משתה תמיד". אנו מודעים לפער הקבוע והמובנה, אבל אנחנו יודעים שיש הרבה קרבה וחיבור. ככל שמעמיקים יותר בתורה, ושעולים במעלות הצדיקים, מגלים יותר את הקב"ה, ואת חיבורו לעולם ובשל כך שמחים יותר, ומי שמגיע ל"שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא גם בדרגת "טוב לב משתה תמיד".פורים שמח!!!




[1] דיני חודש אדר הם: ארבע פרשיות, משתה ושמחה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, מקרא מגילה, איסור הספד ותענית.


[2] תרוץ זה די קשה, כי לכאורה זו ברייתא שנכתבה אחר החורבן, כשכבר בטלה מגילת תענית. ה'שפת אמת' מתרץ שדין זה לא בטל, כי השווה לחג הפרים שאף הוא לא בטל אף לאחר החורבן.


[3] "חודש שנים עשר הוא חודש אדר", החת"ס טוען, שהיה צריך לומר ייתור זה, שכן היה גם חודש אדר נוסף, והיה חשוב להדגיש שמדובר בחודש אדר הראשון.


[4] החת"ס לשיטתומחייב את ההודאה על ההצלה, מדאורייתא.


[5] החמה מפיצה אור עצמי ששופע בחומו ואורו על העולם תמיד, ועל כן היא מייצגת את מידת השפע התמידי. ללבנה אין אור וחום עצמי, וכל מהותה הוא החזר לפי מה שמגיע אליה, והיא מייצגת את הנהגת הדין והטבע, שכפופה למעשי האדם (ע"פ רעיון של אהרון פלדמן).

 

 

בית המדרש