ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הלכות פורים

ע"י: הרב רונן נויברט

הרב רונן נויבירט מסכם את הלכות הפורים ומצוותיו בצורה בהירה וידידותית


הקדמה


כתוב בתיקוני הזוהר[1] : "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג",  היינו - יום הכפורים נקרא בשמו ע"ש הפורים, שכן עתיד יוה"כ להתהפך גם הוא ליום של עונג כחג הפורים. ע"פ קביעה זו של הזוהר משמע שיום הכיפורים רק מתקרב למדרגת חג הפורים, ועל כן קבעו המקובלים את המימרא : "כיפורים כ-פורים".


בחג זה ניתן להגיע למדרגות קדושה ורוחניות עצומות דוקא מתוך חיי החול,  שכן זהו היום היחיד בשנה שבו "אין הגשמי מתנגד לרוחני[2]". על כן, יש לדקדק לעסוק ביום קדוש זה בעיסוקי שמחה, בשתיה, בצחוק ובליצנות המביאים לידי קדושה וגילוי הקב"ה ולא חלילה באלו המביאים לידי קלות ראש, הוללות וריקנות.


האוצר הרוחני הטמון ביום זה הוא אדיר וכך כתב הרב חרל"פ[3] זצ"ל :  "...פורים הוא יום התגלות פנימיות רצונם של ישראל, וכל השנה היא הכנה לפורים...אשרי מי שזוכה ליישר דרכיו ולדעת את אשר לפניו להלוך ולעלות מעלה מעלה, מדרגה לדרגה, עד אין קץ ותכלית הלוך וגדול, הלוך וגדול" .


 


קריאת המגילה


1. אכילה לפני קריאת המגילה:   הרמ"א (או"ח תרצ"ב, ד') כתב: "אסור לאכול קודם שישמע מגילה אפילו התענית קשה עליו".  ה"מגן אברהם" פוסק שאסור לאכול אך מותר לטעום ויש להקל במקום צורך גדול (משנה ברורה).


2. זמן קריאת המגילה ביום מזריחת החמה עד שקיעתה. אם סיימו הקריאה לאחר השקיעה - לא יברכו הברכה שלאחרי המגילה.


3. צריך הקורא לכוון להוציא יד"ח את השומעים וצריכים השומעים להתכוון לצאת יד"ח, ובדיעבד אם לא נתכוונו:


בקריאה בבית - לא יצא .בקריאה בבית הכנסת - יצא יד"ח, שמן הסתם הכוונה להוציא ולצאת.


4. אם דילג או שינה אפילו אות אחת ונשתנתה משמעות הקריאה - לא יצא יד"ח. כגון : ישב במקום ישֵׁב, נפל במקום נופל וכו'.


5. ת הפסוק "בערב היא באה ובבוקר היא שבה" יש לקרוא במלרע (לשון הווה) ואם קרא במלעיל - עליו לחזור ולא יצא יד"ח.


6. יש להזהר בעשרת בני המן לא לדלג על אותיות בגלל המהירות.במילים "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" יגביה את קולו ובמילים "האגרת הזאת" ינענע את המגילה.


7. לכתחילה יש לקרוא את כל המגילה מתוך הכתב ומתוך מגילה כשירה, ובדיעבד אם קרא את רובה מן הכתב הכשר והשאר קרא בע"פ או ממגילה פסולה יצא יד"ח, ולכן :


א. מי שמפסיד מספר מילים כתוצאה מ"אי קיום הוראות הפסקה באש" עליו להשלים בעצמו את המילים ממגילה כשירה עד שמדביק את הקורא, וחייב לקרוא בעצמו עד שמדביק את הקורא, כיוון שאם לא קרא את המגילה כסדרה - לא יצא.


ב. אם אין בידו מגילה כשירה, רשאי להשלים ממגילה רגילה או בע"פ ובתנאי שלא יווצר מצב שקורא כך את רוב המגילה. גם כאן - עליו להדביק את הקורא.


ג. מי שאין לו מגילה כשרה - לא יקרא עם הבעל קורא וי"א שאף במגילה כשרה לא יקרא בעצמו כיוון שיש דעות שהקורא בעצמו נחשב כקורא ביחידות, אף שנמצא במנין.


 


ברכות המגילה


המנהג הנכון שהש"ץ יברך והקהל יתכוון לצאת.


ברכת שהחיינו -


אשכנזים : מברכים גם ביום, ולכוון דוקא בברכה של היום לפטור את שאר מצוות היום. (ומכיוון שהש"ץ מברך ומוציא - יש לכוון זאת בשעת ברכתו).


ספרדים : מברכים רק בלילה, ואז מכוונים לפטור את שאר מצוות היום.


אין לענות ברוך הוא וברוך שמו, בתוך הברכות, כיוון שצריך לצאת בהן ואסור לו להפסיק באמצע ברכה.


 אין לדבר בין הברכות שלפני קריאת המגילה , לבין הברכות שלאחריה, ואם דיבר בין הברכה שלפני הקריאה  ובין תחילת הקריאה - צריך לחזור ולברך (אא"כ דיבר מעניני הקריאה).


 


הקורא ללא מנין :


            לאשכנזים : לא מברך את הברכה שלאחר המגילה.


            לספרדים : מברך.


 


קריאת המגילה לנשים


קריאה במנין נשים נחשבת כקריאה במנין[4], כיוון שערך המנין כאן הוא ה"פרסומי ניסא" המתקיים ברוב עם .


י"א שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאתה וי"א שאינה יכולה. י"א שעדיף שתשמע המגילה מגבר הקורא וי"א שתקרא בעצמה. דעת חלק מפוסקי דורנו , שיש להתיר לכתחילה קריאת מגילה לנשים בה תקרא אשה ותוציא אחרות ידי חובתן[5]  , ועכ"פ - כל מקום ינהג כמנהגו.


אם גבר קורא המגילה לנשים - עדיף שיצא ידי חובה לפני שקורא, ואם עדיין לא יצא - יכוון לא לצאת כדי שישמע ויצא בקריאה שבמנין .


 


לשיטת האשכנזים אשה תברך "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה" , ולספרדים תברך כרגיל.


מנהג האשכנזים בארץ ישראל שאחת מהנשים תברך הברכות שלפני ותוציא האחרות בברכה (אם יש עשר נשים ומעלה), אמנם הנוהגים שהקורא מברך ומוציא את הנשים יד"ח יש להם ע"מ לסמוך (שכן משמע מהמשנ"ב). במקרה זה, אם הקורא כבר יצא יד"ח, יברך "לשמוע מגילה" לשיטת האשכנזים.


את הברכה שלאחר הקריאה יש לברך רק אם יש מנין נשים.


 


שאר מצוות היום


לאחר קריאת המגילה בלילה, אומרים "ואתה קדוש" ולאחר מכן קדיש שלם[6].


עיקר זמנן של מצוות הפורים ביום עצמו ולכן, אין יוצאים יד"ח במשלוחי מנות ומתנות לאביונים שנותנים לפני פורים או בליל הפורים.


ניתן לתת צ'ק בתור מתנות לאביונים רק בתנאי שניתן להשתמש בצ'ק בו ביום - אם הבנקים פתוחים או שהצ'ק סחיר ואינו למוטב בלבד.


לדעת רוב הפוסקים, גם נשים חייבות במשלוח מנות ואין יוצאות יד"ח במשלוח של האיש.


יש ענין לשלוח את משלוחי המנות דוקא ע"י שליח, וגם נער/נערה הקטנים מגיל מצוות נחשבים כשליח לענין זה.


אע"פ שמותרת כל מלאכה בפורים , המנהג הוא שלא לעבוד בפורים אם אין הדבר הכרחי,  וכל העובד ביום זה - כתבו חכמים שאין רואה במלאכתו ברכה.


 


דיני פורים המשולש


כאשר יום ט"ו באדר חל בשבת, מחלקים בירושלים את מצוות הפורים לשלושה ימים: ביום ששי קוראים את המגילה ונותנים מתנות לאביונים, בשבת מוסיפים לקריאת התורה את הקריאה של פורים ואומרים "על הנסים", וביום ראשון מקיימים את מצוות משלוח מנות וסעודת פורים.  לכן, נקרא זה "פורים משולש".    


זמני סעודת פורים  ביום ו' (בשאר ערי הפרזים)- בהלכה נמנו מספר אפשרויות לסוף זמן התחלת הסעודה:


1. משנה ברורה[7] - קודם חצות היום


2. מהרי"ל - עד 10 שעות זמניות


3. שיטת המאירי[8] - אוכל אחה"צ וממשיך את הסעודה לתוך השבת, אלא שבכניסת שבת פורס מפה על החלות, מקדש על היין (כולל ברכת הגפן) וממשיך את סעודתו (ללא ברכה שנית על המוציא)


יש טעם ברור לשתי השיטות הראשונות מפאת כבוד השבת, ויש גם טעמים לשיטה השלישית ע"פ תורת הסוד וכל מקום ינהג כמנהגו.בדיעבד, ניתן לאכול עד לפני השבת לכל השיטות.


אם מתחיל סעודתו אחה"צ, עדיף לברך ברכת המזון לפני כניסת השבת, להתפלל ערבית ואז לגשת לסעודת השבת, על מנת לא להכנס למחלוקת[9] האם צריך לומר "על הניסים" בברכת המזון של סעודת השבת.


בכל מקרה, ינהג שמחה מרובה בסעודת ליל שבת - "וילך לבהכ"נ להתפלל ואח"כ יכול לאכול ולשתות ולשמוח עוד - דהא מצוה בשמחה בשני ימים" (משנ"ב, תרצ"ה ט"ז)


אם מתחיל את הסעודה לאחר זמן מנחה גדולה, יש להתפלל מנחה לפני הסעודה.


אין אומרים תחנון ביום א' בכל מקום.[10]


 


דין הנוסע לירושלים


מקרים בהם חוגג פורים משולש:


1. נסע לפני עלות השחר של יום ו' לירושלים ונשאר שם לשבת.


 


מקרים בהם חוגג בי"ד וגם פורים משולש:


1. נסע לאחר עלות השחר של יום ו' ונשאר לשבת בירושלים - יקיים את כל מצוות הפורים ביום ששי ויחמיר לקיים גם פורים משולש.


2. בכל מקרה אחר חוגג בי"ד בלבד.


 


דין ירושלמי שנסע למקום אחר


אם עזב ביום ו' לפני עלות השחר ולא חוזר לשבת - ינהג פורים רק ביום שישי.


בכל מקרה אחר - יקיים פורים משולש.


 


דיני אבל בפורים


בשני ימי הפורים אין נוהגים מנהגי אבלות בפרהסיא[11], אלא מתאבלים בצנעה בלבד.


אבל מחויב[12] גם הוא לשתות יין אך לא בליצנות והוללות.


למנהג האשכנזים, אבל לא יקרא את המגילה על מנת להוציא אחרים.


אין שולחים משלוחי מנות לאבל, אך אם שלחו לו - יקבל בנימוס. כמוכן, מותר לשלוח לבני משפחתו של האבל משלוח מנות.


האבל שולח משלוחי מנות אך לא ירבה במיני מתיקה, אלא ישלח סתם מיני מאכל.


האבל צריך "למעט במיני שמחה שעושין"[13], ולכן לא ילך למסיבות פורים וכד'. אמנם למיני שמחה של קדושה ומצווה, כגון: שמחת פורים בעל אופי עמוק ורוחני, יש להקל.


 


פרשת זכור ותענית אסתר


בקריאת פרשת זכור, רצוי שלא לומר את הפסוקים בלחש במקביל לקריאת הקורא בתורה, כי אם לשתוק ולהאזין לקריאה. הקורא בתורה צריך להתכוון להוציא את השומעים ידי חובתם.


אחרי מנחה של תענית אסתר נוהגים לתת לצדקה זכר למחצית השקל. מנהג האשכנזים הוא לתת 3 מטבעות היוצאות באותה מדינה והנקראות "מחצית". לפי זה, ראוי לתת היום 1.5  ש"ח, ונוהגים לתת כן עבור כל אחד מבני הבית (ויש חולקים על כך).





[1] תקו"ז נז:


[2] עולת ראי"ה א' ת"מ


[3] מי מרום י"ג, על התפילה , עמ' רס"ח


[4] רמ"א תר"צ י"ח, פמ"ג ןמשנ"ב שם.


[5] בגלל מעמד האשה הנכבד בתקופתנו, שאין בכך זילותא במקרה  ואשה תקרא במגילה


[6] לחלק מהשיטות אומרים קדיש שלם ללא תתקבל ולשיטת הא"ר אומרים ק"ש עם תתקבל ומשמע שכ"פ המשנ"ב תרצ"ג א'.


[7] תרצא, ונ


[8] "ואף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסין מפה ומקדשין וגומרין את הסעודה ומזכירין בה של פורים מטעם זה שהרי אף חמשה עשר יום נס הוא והדין נותן להזכיר בה של פורים אע"פ שעבר יום ארבסר בשעת הברכה הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך כשעת הברכה" (בית הבחירה למאירי, כתובות דף ז:)


[9] משנ"ב, תרצ"ה ט"ז


[10] פסקי תשובות תרצ"ג ז'


[11] שיטת השו"ע ביו"ד ת"א ורמ"א או"ח תרצ"ו ד' וכ"פ המג"א.


[12] נטעי גבריאל אבלות ח"ב ל"א ס"ו, מקראי קודש לרב הררי פי"ד הע' כ"ג..


[13] משנ"ב תרצ"ו י"ב

 

 

בית המדרש