ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תענית אסתר ומגש הכסף

ע"י: רועי זמיר

מה הקשר בין פורים לתענית אסתר?מה הלימוד שיש ללמוד מתענית אסתר?על כך במאמר הבא


ביג' באדר ערב חג הפורים נהגו ישראל להתענות בתענית אסתר. לתענית זו אין מקור במשנה או בגמרא היא מוזכרת לראשונה כמנהג בדברי רב אחאי גאון (680-761 לספ') . המנהג לצום על פי רוב המפרשים הוא לזכר התענית שיזמה אסתר באומרה למרדכי:"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" (מגילת אסתר, ד' ט"ז). מדוע האירוע הזה נחקק כל כך חזק בתודעה היהודית עד כדי כך שצומח מנהג לצום לזכרו, וזאת על אף שבסופו של דבר נראה שסיפור המגילה מסתיים בסוף טוב שבעקבותיו אנחנו חוגגים ונוהגים שמחה כבר מכניסת חודש אדר.


יתכן והצום הזה חושף בפנינו את הצד האפל של פורים. בסיומה של המגילה אחרי שתולים את המן, היהודים מצליחים להכריע את מי שרצו לכלות אותם וכולם הולכים הביתה לאכול ולשתות אסתר, היתומה היפה שנלקחה אל בית המלך נאלצת להישאר שם תחת חסותו של אחשוורוש. הישועה מגזרתו הקשה של המן כרוכה בקורבן, מישהי משלמת את המחיר בכך שהחיים שלה לעולם לא יחזרו למהלכם התקין.


החלקיות של נס הפורים באה לידי ביטוי גם בהלכה. בפורים לא אומרים תפילת ההלל. אחד ההסברים לכך בתלמוד הוא שתפילה זו לא נאמרת מכיוון שאנחנו "עדיין עבדיו של אחשוורוש", זאת אומרת מה שהתרחש במגילה הוא שבמקום שיהיה לנו מאד רע ונושמד על ידי המן זכינו שיהיה לנו רע קצת פחות  אמנם לא נושמד אבל נמשיך לחיות בגלות. בפורים לא הושלם מהלך שלם של גאולה חסר בו מימד החרות. מה שקורה  לאסתר יכול במובן הזה לשמש סמל של החלקיות  הזו.


שמחת הפורים עצמה גם היא לא לגמרי טבעית. יש צורך בהרבה יין ושכחה כדי להצליח לממש אותה. זו שמחה ששואבת את כוחה מן האמונה בעתיד וביד נעלמת שמכוונת לשם את המהלכים אבל כדי להגיע לתובנות האלו יש צורך לטשטש קצת את המודעות להווה המריר. רגע לפני שאנחנו שותים עד שלא נדע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי אנחנו זוכרים את הצער, הסבל, הייסורים וההקרבה שמסתתרים בסיפור הזה.


השניות הזו באה לידי ביטוי גם בחיים המודרניים של החברה הישראלית. רגע לפני יום העצמאות אנחנו מציינים את יום הזיכרון , ישנה לא מעט ביקורת על הסמיכות הזו אבל יש בה גם סמליות משמעותית. ההישגים וההקרבה, הקשיים וההצלחות הולכים בדרך כלל שלובי ידיים. דווקא מתוך כך שאנחנו נותנים מקום לאבל ולבכי אנחנו מסוגלים לשמוח ולהאמין. על רקע האין היש מקבל משמעות עמוקה ורחבה  ומרגשת.


הדברים מתחדדים עוד יותר על רקע הפיגועים שפקדו אותנו בחודש אדר האחרון. לתענית אסתר אנחנו מנקזים את הכאב  והצער וממנה אנחנו מטפסים לפורים בו אנחנו מביעים העובדה שלמרות הכול אנחנו לא מוותרים על חיים מלאי שמחה.  


במוסדות חינוכיים רבים תענית אסתר לא מצוינת, בחלק גדול מבתי הספר החגיגות מתקיימות דווקא ביום התענית בו עדיין לומדים . העובדה הזו היא החמצה גדולה. יש בה גם ביטוי לבורות ביחס ללוח השנה העברי  שלא מתאים למערכת חינוכית, גם השטחה של השמחה וניתוק שלה מהשורשים ההיסטוריים והתרבותיים של המורשת  וגם הפסד של הזמנות לשיח עדין שהשילוב בין התענית לשמחה  וחג הפורים מזמינים אליו.


 

 

 

בית המדרש